מדף הספרים של משה - הספרים שדירג

כרך זה מכיל את הסיפורים שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו, אצל חמדת, בין שתי ערים והאדונית והרוכל; ואת קובצי הסיפורים ”ספר המעשים” ו”פרקים של ספר המדינה”. האדונית והרוכל הוא משל של עגנון על גרמניה: למעשה זו אלגוריה, שבה המחיז את המפגש הגורלי שבין האישה הקניבלית, סמלה של גרמניה, לבין הרוכל הנע ונד, בן דמותו של היהודי הנצחי, המוצג כבן חס

משולחנו של המוציא לאור "ברור לי שהאשה תשנה את צורתו של הרומן" מצהירה וירגי`ניה וולף (2881- 1491) בפרק הרביעי של חדר משלך. מסה זו, שראתה אור ב 1929 נחשבת בעיני רבים לאחד החיבורים הפמיניסטיים החשובים שנוצרו אי-פעם. מלבד האמירות הדרמתיות המופיעות בה על מעמד האשה, על מאפייניה של היצירה הנשית ועל משמעותה של יצירה אמנותית בכלל, מתאפיינת המסה "ח

הממואר של לאה גולדברג על המשורר אבהרם בן-יצחק (סונה), מן המשוררים החידתיים שקמו בשירה העברית החדשה, הוא מפסגות הפרוזה העברית. הספר ראה לראשונה אור ב-1952, כשנה לאחר מותו של בן-יצחק, והוא נדפס כעת במהדורה מחודשת. "לאלה אשר זכו להיות בקרבתו שנים רבות, לשמוע מפיו את דבריו הנפלאים, את שיחותיו, את סיפוריו, הערותיו, הגדרותיו המדויקות והמזהי

סוף - סוף יראה אור בעברית כל 'בעקבות הזמן האבוד' של פרוסט - פסגת הפרוזה המודרנית.' הספריה החדשה' תפרסם את 3000 העמודים של פרוסט ברציפות - כרך כל שנה - בתרגום מופת של הלית ישורון.' קומברה,' הספר הראשון, הוא נקודת המוצא למסע גדול ובלתי נשכח - מסע אל זמנה של החוויה הנפשית, שבו יחליף הקורא את כלי ההסתכלות שלו בחייו ובחיי סביבתו.

הרומאן 'מרים', פסגת כתיבתו של ברדיצ'בסקי ומשיאי הסיפורת העברית בכל הזמנים, נראה לנו היום מסעיר ונועז מאי-פעם, מסתורי בתכניו וחדשני בצורותיו. דווקא הקוראים בני המאה ה-21 יוכלו להעריך ביתר שאת את מקוריותו של הרומאן 'הפרוע' הזה. הגיבורה מרים, שהרומאן נפתח כאילו הוא מבקש להתרכז במעקב אחר תולדותיה ומסלול חייה, נעלמת שוב ושוב מחלל הספר, וש

נער בן שש עשרה מגיע לבדו לירושלים המצולקת ממלחמת השחרור ורחוקה כל כך מבגדאד, שמשם בא. לבדו הוא מפרנס את עצמו מחלוקת עיתונים ומשליחויות על אופניים במשרד ראש הממשלה, ובלי כל היסוס מעז לחלום לעצמו חיים אחרים. לא ייאמן, אפשר לומר למקרא קורותיו של הנער נורי חלסצ'י: איך שוכנה משפחתו בכפר נידח בחולות, ושכניהם שם מוזיקאים עיוורים; ואיך שלח

ג'יימס ג'ויס (1941-1882) מגייס את זיכרונות ילדותו כדי לתאר את התבגרותו של סטיבן דדלוס, נער אירי קתולי הלומד להכיר את גופו ואת נפשו בד בבד עם התוודעותו לייעודו הנשגב: להיות לאמן גדול, "לעצב חיים מחומרי החיים". דיוקן האמן כאיש צעיר מובא כולו מבעד לעיניו של סטיבן, מגיל הינקות ועד ללימודיו באוניברסיטה. הוא משקף מבט אישי, צלול וחד על המעגלים

אִתי החיים משחֵק הרבה הוא סיפורן של שלוש נשים חזקות, וֶרה בת התשעים, בתה נינה, ונכדתה גילי. פרשה מרה ומושתקת מרעילה את חייהן, קורעת אותן זו מזו ושבה ומטיחה אותן זו בזו במשך עשרות שנים.   עד שאין להן ברירה, והן יוצאות – יחד עם רפאל, האוהב הנצחי של נינה, ואביה של גילי – למסע אל אי העונשין גוֹלי אוֹטוֹק, הנמצא מול חופי קרואטיה. במקום הק

נסיכה הולנדית עשירה שהקימה בעיר הקודש בית מידות למי שישרוד את סוף העולם, הרופא היהודי של סולטן זנזיבר שפירק בעצמו את אוהל המשיח, מנהל בית החולים היקֶה שדרש מעובדיו למלא את כל הטפסים בכתב רש״י - אלו רק מקצת הדמויות שחיים באר מעלה מנבכי ההיסטוריה של ירושלים ומדובב את סיפוריהן המרתקים. לצד זאת הוא חושף פרקים פחות מוּכּרים בחיי אישים

ים גדול, אי בודד, ארץ מוזרה ומרחבים לא ידועים — כך עשוי להיפתח רומן הרפתקאות קלאסי. ואמנם, המספר בתודה מגיע בתוך כלוב עבדים, על ספינה, לאי חסר שם. אלא שהכללים באי שונים מהמוכר לנו: עבדים יכולים לרכוב על אופנועים ודברים איומים יסופרו בקלילות בלתי מוסברת. עבד יכול להפוך למלך או לחוות פיצול זמנים או פיצול אישיות. הקורא יוכל לדלג בין סו

"[...] על הגשר עברתי מאחורי דמות שרכנה מעל למעקה ונראתה כמביטה בנהר. מקרוב יותר יכולתי להבחין בדמות אשה צעירה ודקה, לבושה בשחור. [...] צעדתי כבר כחמישים מטר כששמעתי את הקול – שלמרות המרחק נשמע אדיר בדממת הלילה – קול של גוף נחבט במים. נעצרתי באחת, אבל לא הסתובבתי. כמעט מיד אחר-כך שמעתי צעקה, ששבה ונזעקה כמה פעמים, נסחפה גם היא במורד הנהר,

מעטים הסופרים בכלל ובמאה העשרים בפרט שחוו חיים מלאי מסה ומעש, קצרים ואינטנסיביים כפי שחי אלבר קאמי. בקאמי היו כל היסודות העושים את חייו של אדם למיתוס ספרותי: סופר מהגר שהוא בה בעת בן - בית וזר בשתי מולדותיו, אלג'יריה וצרפת, המנהלות בינהן מלחמה עקובה מדם: שקנה תהילת עולם כבר בגיל שלושים עם פרסום ספרו "הזר", אחת מיצירות המופת של המאה: ש

שירתו של יהודה עמיחי היא מעמודי התווך של השירה העבריתהמודרנית. חידושיו מתגלים בירידה מן השגב השירי אל לשוןהיום-יום ומן הלאומי אל האישי. הצירים שעליהם סובבת שירתו- מלחמה, אהבה, אלוהים, ילדות, הזמן והארץ - מצטרפים לכעיןיומן אישי, שמתוכו עולים הנושאים האוניברסליים, המעסיקיםאת כולנו. מעל לכול יש בשירת עמיחי מסר של אהבה, של הקשבהושל הב

אילן גור-זאב מתמודד בספרו החדש עם השאלות הגדולות המעסיקות את האינטלקטואל המערבי בשני העשורים האחרונים: האם קיימים עדיין סדקים ופתחים למשמעות, לאהבה, ליצירתיות ולשמחה שאינם בחזקת הד גרידא לקולה של הסתמיות החודרת-כול? מהי משמעותו של שחרור האדם בעולם הנזיל ונטול הסובייקט של הסייבר-ספייס והסייבר-פמיניזם? האם קיימת אלטרנטיבה לחינ

"אני השומר המופקד על סיפורי משפחתי. אני המבטיח את כבודה. אני המגן על מסורותיה. אלה חובותי כבן בכור לאב כורדי, נאמר לי. ואף על פי כן, עוד בטרם נולדתי כבר התמרדתי." כך נפתח סיפורו של אריאל צבר על אודות אב ובנו והעולמות שהפרידו ביניהם: כורדיסטן, ישראל וארצות הברית. בכפר הנידח זאכו השתמרה מובלעת של יהודים כורדים שנשכחו מלב במשך קרוב ל 3000

מעמדה של הדת במדינה תופס מקום מרכזי בשיח הציבורי והפוליטי, בארץ ובעולם. ייחודו של ספר זה בתפיסה השיטתית והמקיפה שלו באשר למקום הדת בישראל. מצד אחד, הספר דוחה את ההנחה הרווחת שלפיה הליברליזם מחייב את הפרדת הדת והמדינה. מצד אחר, הספר מציע פרשנות מצמצמת להגנות המיוחדות המוענקות לדתיים, המעוגנות בזכות לחופש דת ובחשיבות ההגנה על רג

היסטוריון צעיר ושאפתן כותב ליושב ראש יד ושם ומספר על מאבקו במפלצת הזיכרון, עד לרגע שבו השתלטה על חייו. כוכבו של הצעיר דרך בחקר המנגנונים המדויקים של התהליך התעשייתי שבו חוסלו מיליוני יהודים במחנות ההשמדה. לפרנסתו, הוא מתחיל להדריך סיורים באתרי הזיכרון שעל אדמת פולין - של תלמידים, אנשי צבא ופוליטיקאים ישראלים. אתרי הרצח נעשים מק

ברעננות ומתוך חדווה מוליך אותנו יהושע ברומאן־הקצר הקרנבלי הזה אל גיבורה ומקום חדשים אצלו. רקֶלֶה לוצאטו האיטלקייה־יהודייה – בת יחידה ילדותית ומפונקת, שחיה עם משפחתה האמידה בעיר קטנה ליד ונציה – נושאת על כתפיה העדינות את מלוא העלילה, הווה הנמשך פחות משלושה חודשים. אלה נפתחים בימי ההיערכות לחג־המולד ולחגיגות של ערב השנה החדשה, ש