מדף הספרים של אבנר - הספרים שדירג

“לֵך, לֵך לךָ, מי יודע מה צפוי לך שם, הרי הכול פה שופע הזדמנויות. אמנם חלקן גדולות, אפשר לומר, מכדי שאפשר יהיה לנצלן; יש דברים שֶמה שמכשיל אותם הוא רק הם עצמם.“ הרומן “הטירה״, מאת פרנץ קפקא, מגולל את סיפורו של ק׳, אשר מגיע אל כפר השוכן בתחומה של טירה כדי לשמש בו כמודד קרקעות. שוב ושוב מנסה ק׳ להבקיע לו דרך אל הטירה ולקבל אישור והכרה במע

"כה אמר זרתוסטרא" הוא יצירתו המפורסמת ביותר של ניטשה, שהופצה במאות אלפי עותקים בשפות רבות. בספר זה מביע ניטשה את רעיונותיו בלהט פיוטי, בשירים בפרוזה, הכוללים סיפור, סאטירות, משלים ופתגמים, שהיו לנכסי צאן ברזל של התרבות המערבית. היצירה כוללת את רעיונותיו המהפכניים של ניטשה: שינוי ערכים במוסר, מות האלוהים המחייב מתן טעם חדש לחיי אד

הנפשות: קְלָאוּדִיוּס, מלך דנמרק הַמְלֶט, בן המלך המנוח ובן־אחיו של המולך תחתיו פוֹרְטִינְבְּרַס, נסיך נורוגיה פּוֹלוֹנִיוּס, שר החצר הוֹרָצִיוֹ, ידידו של המלט לָאֶרְטֵס, בן פולוניוס אנשי החצר: ווֹלְטִימַנְד קוֹרְנֶלִיוּס רוֹזֶנְקְרַנְץ גִילְדֶנְשְׂטֶרְן אוֹסְרִיק אָצִיל כֹּמֶר קצינים: מַרְצֶלוּס בֶּרְנַרְדּוֹ

על גמדה המחליטה יום אחד להינתק מהקרקע ולעוף באוויר. על נגן פיקולו ערום וגבוה במיוחד. על זוג זקנים הנכלאים במעבה האדמה. על שני נערי מדבר ההופכים למנהלי חברה חובקת עולם.... מיקי בן-כנען ידועה כאמנית וכמעצבת תפאורות ותלבושות לתיאטרון. עבודותיה מוצגות על מיטב הבמות בישראל. זוהי אגדה פוסט-פוסט-מודרניסטית למבוגרים, הממריאה מעל הע

"אותו הים" הוא רומן נועז וחדשני שכמוהו לא כתב עמוס עוז עד היום: רומן הקובע לעצמו את חוקי - המשחק שלו, ובתוכם הוא פורץ הרבה מוסכמות. זהו ספרו המשחקי ביותר של עמוס עוז. האם המתה, הבן האובד, האב החי עם חברתו הצעירה של בנו, ודמויות אחרות, כולם מדברים זה עם זה כל הזמן כאילו היו בחדר אחד, ולפעמים כאילו הם כולם מכורבלים במיטה אחת. העלילה המ

פֶּקוֹלָה, ילדה שחורה, נכספת לעיניים כחולות. כל לילה, במשך שנה תמימה, היא מתפללת שיהיו לה עיניים כחולות. כמו ציפור מקורקעת המכה בכנפיה באוויר, היא שואפת אל הרִיק הכחול, שאינה יכולה להגיע עדיו, אבל הוא ממלא את נפשה. בסוף יהיו לה עיניים כחולות, שאיש מלבדה לא יראה אותן, אבל האם הן הכי כחולות בעולם? על הזוועה שבלב כיסופיה עולה רק הרוע שבה

עם תום מלחמת העולם השנייה חזר אנרי קישקה לבלגיה מולדתו. הוא נעצר על-ידי הגסטאפו כשהיה בן שש-עשרה, ושרד לא רק את אושוויץ ובוכנוואלד, אלא גם שורה של צעדות מוות. הניצול היחיד מבני משפחתו. עם שובו נשא אשה והקים משפחה, אך כניצולי שואה רבים אחרים נותר אסיר של זיכרונותיו, זיכרונות שלא מדברים עליהם. החיים בבית התנהלו בצל סיוטים מושתקים, ח

"הרומן הגדול ביותר שנכתב אי-פעם על העתיד."   מאז יצא לאור ב-1932, היה עולם חדש, מופלא לאחד הספרים המפורסמים, המדוברים והמצוטטים ביותר במאה העשרים. כמו 1984, הוא טבע מושגים שהשתגרו לבלי-הפרד במילון החברתי-פוליטי. על רקע השפל הכלכלי הנורא של שנות השלושים, ראה האקסלי כיצד החזון המבעית ששירטט מתממש והולך במדינת משטרה שהיעילות היא בה חזות הכ

לאוסקר אף פעם לא היה קל. חנוּן מהגטו שחי עם המשפחה הדומיניקנית שלו בניו ג'רזי, בחור מתוק אך שמן באורח קטלני. אוסקר האומלל, שחולם להפוך לטולקין הבא ולא מפסיק להתאהב נואשות, עלול לא להשיג לעולם את מה שהוא רוצה בגלל הפוּקוּ — קללה עתיקה שרדפה את משפחתו במשך דורות ודנה את בניה לכלא, לעינויים, לתאונות אלימות ובעיקר לאהבה כושלת. חייו הקצ

"יותר מקפקא, וכמו אנטון צ'כוב וסקוט פיצג'רלד, עמנואל בוב צריך להיות לפטרון - הקדוש של הסופרים הטהורים", כך כתב הסופר הגרמני המהולל פטר הנדקה על מחברו האלמוני - כמעט של "החברים שלי". וסמואל בקט, כשנשאל על הסופר האהוב עליו ביותר, אמר בלי היסוס "עמנואל בוב". בצרפתית מעורטלת מכל הוד והדר מספר "החברים שלי" על חייל משוחרר, החי בפאריס ומשאת נפש

אנדריי פְּלַטוֹנוֹב, כמוהו כמיכאיל בּוּלְגַקוֹב ואִיסאק בַּאבֶּל, הוא אחד משלושת ענקי הפרוזה שקמו לספרות הרוסית במחצית הראשונה של המאה ה-20. משלושתם הוא הפחות ידוע במערב, הן משום שהיה האחרון שהותר לפרסום בברית-המועצות, והן משום שברבים מכתביו פלטונוב הוא סופר ל"מיטיבי קרוא". סגנונו – אישי וייחודי כל-כך, ולכן קשה פה ושם לפענוח –

אהבות מגוכחות הן גם אהבות מצחיקות, אהבות מכאיבות, אהבות מדומות, המשקפות לא רק את היחסים הסבוכים בין המינים אלא גם את החיים במשטר שבו גם האהבה אינה רכוש פרטי. שבעת ספורי האהבות נכתבו בשנות השישים, כאשר מילן קונדרה, הסופר הצ'כי הגולה, חי עדיין במולדתו. מצויים בהם כל הסממנים המיוחדים לכתיבתו - היכולת לבטא, בשיחה קלה לכאורה, חכמת חיים ע