מדף הספרים של Phi - הספרים שדירגה

זֶהוּ סִפּוּרוֹ הַמֻּפְלָא שֶׁל סְיָח שָׁחוֹר וִיפֵהפֶה שֶׁנּוֹלָד בַּאֲחוּזָה כַּפְרִית שְׁלֵוָה בְּאַנְגְּלִיָּה. יְמֵי יַלְדוּתוֹ הַחָפְשִׁיִּים עוֹבְרִים בַּנְּעִימִים, עַד שֶׁמַּגִּיעַ הַיּוֹם שֶׁבּוֹ הוּא נֶאֱלָץ לְהַתְחִיל לְשָׁרֵת אֶת בְּנֵי־הָאָדָם. בִּמְהֵרָה מִסְתַּבֵּר לוֹ שֶׁחַיָּיו שֶׁל סוּס אֵינָם קַלִ

כְּשֶׁאַלִיס יוֹשֶׁבֶת עַל שְׂפַת הַנָּהָר עִם אֲחוֹתָהּ וּמִשְׁתַּעֲמֶמֶת, הִיא אֵינָהּ מָעֲלָה עַל דַּעְתָּהּ שֶׁבְּעוֹד רֶגַע יַחֲלֹף עַל פָּנֶיהָ בִּמְרוּצָה אַרְנָב לָבָן, יוֹצִיא שְׁעוֹן־כִּיס מֵאֲפוּדָתוֹ וִימַלְמֵל לְעַצְמוֹ, "אוֹי לִי, אֲנִי מְאַחֵר..." אַלִיס מְמַהֶרֶת בְּעִקְבוֹת הָאַרְנָב הַלָּבָן, נוֹפֶלֶת ב

"הוביטים הם (או היו) בריות קטנות שגובהן כמחצית גובהנו, קטנות אפילו מהגמדים המזוקנים. להוביטים אין זקנים. אין בהם כמעט שום דבר קסום, מלבד הקסם השגרתי שמסייע להם להיעלם בזריזות ובדממה כשטיפשים מגודלים כמוכם וכמוני עוברים בסביבה בצעד כבד ובמהומת פילים שהוביטים שומעים ממרחק רב. יש להם נטייה לבטן עגלגלה; חביבים עליהם בגדים צבעוניים (ב

בוקר בהיר של ספטמבר, 1958. לכל הנוכחים באולם מכנה משותף אחד: כולם רוצים להיות רופאים. למצוא תרופה לשיתוק ילדים, לסרטן, לסוכרת. כולם שואפים להתמודד עם הכאב והסבל שגורמות המחלות, ומוכנים לשלם את המחיר הכבד שגובה קריירה של רופא. חוץ מאחד, כולם לבנים. חוץ מחמש, כולם גברים. כמה מהם מבריקים, על גבול הגאונות. אחרים גאונים על גבול הטירוף. וכעת

סטונר, ספרו המופתי של הסופר האמריקאי ג’ון ויליאמס (1994-1922), הוא סיפורו של נער חווה שהולך ללמוד באוניברסיטה ונעשה מרצה לספרות אנגלית. זהו סיפורו של גבר שעד סוף ימיו נותר נאמן לעצמו, לערכיו ולשליחותו, חרף כישלונו בעיני העולם וחרף תסכוליו האישיים. אפשר להרבות מילים על מסלול חייו של גיבור הספר, ויליאם סטונר, אולם סוד קסמו של הרומן היפהפ

רומן אלגורי גדוש הומור צ´כי משובח, פרי עטו של הסופר והמחזאי הנודע קארל צ´אפק (1938-1890). "המלחמה בסלמנדרות" הוא משל לאנושות ערב מלחמת העולם השנייה, המציב מַראָה מול פניה. זאב ים ותיק ורב־חובל של ספינה הולנדית יוצא לדלות פנינים ומזדמן לאי נידח באוקיינוס השקט, שבו מפרץ מסתורי ובו שוכנים ´שֵדֵי ים´, סלמנדרות. בתוך זמן קצר מגלות הסלמנדרות

"זו ההיסטוריה של מהפכה שסטתה מדרכה והתירוצים המצוינים שניתנו על כל צעד ושעל לסילופה ועיוותה של התורה המקורית."    כך תיאר ג'ורג' אורוול את חוות החיות בדש הספר כשיצא לאור ב 1945. הסָטירה הנוקבת על ברית המועצות ושברו של חזון המהפכה בידי מי שנחשב ה"מצפון של בני דורו" עדיין מסעירה את קוראיה ומעוררת מחלוקת. עתה, שנים לאחר קריסתה של ברית ה

קרלוס רואיס סאפון, יליד ברצלונה (1964), מחברם של שני רומנים רבי-מכר עולמיים - צִלה של הרוח ומשחקו של המלאך – הוא מהסופרים הנקראים והאהובים ביותר בעולם. יצירתו, הכוללת גם ספרי נוער עטורי פרסים, בהם מלאך הערפל וארמון חצות, תורגמו ליותר מ-50 שפות! וזכו למיליוני קוראים. הוא מחלק את זמנו בין ברצלונה ולוס אנג'לס. בילדותו גדל סאפון ליד הקתדרל

"ויש בעוני עוד הרגשה שהיא נחמדה גדולה. נראה לי שכל מי שהיה תפרן התנסה בה. זו הרגשה של הקלה, כמעט של עונג, שמקורה בידיעה שסוף-סוף אתה דפוק וזרוק באמת." ביצירת מופת זו, הנודעת בתיאורי העוני הריאליסטיים וחסרי הסנטימנים שבה, אורוול מספר את הרפתקאותיו של סופר בריטי חסר פרוטה שמוצא את עצמו בלבן החולה של שתי בירות אירופיות גדולות. כשוטף כ

יצירת מופת של חתן פרס נובל לספרות 2012. 'צפרדעים' הוא סיפורה של סין מאז עליית הקומוניסטים לשלטון ב-1949 ועד ימינו אלה דרך סיפורם של מיילדת כפרית ואחיינה בעל השאיפות הספרותיות. רומן נפלא, מצחיק וקורע לב, הנקרא בנשימה עצורה. ואן רֶגֶל, שכינויו בַּרְחָנִי ושם-העט שלו רֹאשָׁן, חובב ספרות שגדל בכפר קטן במחוז שאנדונג שבמזרח סין, שואף לכתוב

נגן צ'לו רווק, כלב בעל מחשבות וחלומות, ואשה יפה כבת שלושים-ושש או שלושים-ושבע, הם גיבוריו של רומאן זה, שהוא עוד גילוי של כושר-ההמצאה הבלתי-נדלה של סאראמאגו. האשה חותמת על מכתביה "מוות"; ואכן בשפות רבות המוות הוא באופן מובהק אשה.      באחד בינואר אף-אחד לא מת בכל רחבי המדינה הקטנה. לא ממחלה, לא מתאונה, לא מהתאבדות מוצלחת, ואף לא מסתם מוות

רפובליקת גלעד מציעה לשֶלְפְרֶד אופציה אחת בלבד: ללדת ילדים. אם לא תעשה זאת, היא צפויה, כמו כל מתנגדי המשטר, להיתלות על החומה או להישלח אל אחת המושבות ולמות שם מוות אטי ממחלת קרינה. אבל גם תנאי חיים דכאניים אינם יכולים למחוק את התשוקה המינית - לא שלה עצמה ולא של שני הגברים שעתידהּ תלוי בהם. יש ספר המשך - העדויות

הספר אני, רובוט, שנכתב בשנות החמישים וחזה את חשיבותם הגדלה והולכת של אוטומטים בחיינו, הוא כבר מזמן קלאסיקה מודרנית. בספר מרתק ורב עלילות זה ניסח אייזק אסימוב לראשונה את שלושת חוקי הרובוטיקה, ובכך שינה לחלוטין את אורח החשיבה שלנו ביחס לרובוטים, להתנהגותם ולמקומם בחברה האנושית העתידית.   בתערובת של עובדות מדעיות ומדע בדיוני שהי

בעת ביקור בפריז מקבל רוברט לנגדון, מומחה לסמלים, טלפון בהול בשעת לילה מאוחרת. האוצר הזקן של הלובר נרצח במוזיאון, וצופן סתום נמצא ליד גופתו. כשלנגדון מנסה לפענח את החידות המוזרות בעזרת מפענחת הצפנים סופי נווה, נדהמים שניהם לגלות שורה של רמזים ביצירותיו של דה וינצ'י, שהוסוו בחכמה על ידי הצייר. הסיכונים גוברים כשלנגדון חושף חוליה מ

אוסף רענן וסוחף של האחים גרים שבו מעשיות מוכרות ואהובות כמו סינדרלה, כיפה אדומה, שלגייה, הנזל וגרטל, הדייג ואשתו, ולצדן מעשיות נהדרות נוספות שבהן הדמיון, הגרוטסקה והאימה הן ללא גבולות. "מעשייה איננה טקסט במובן הספרותי. היא לא עשויה ממילים שנבחרו בקפידה על פני מילים אחרות. היא עשויה משרשרת של אירועים," אומר פיליפ פולמן. "המעשייה נמ

בסגנונו המרתק, שכבר קנה לו אוהדים בארץ ובעולם, מגולל אנרי טרויה את דרכו של גרגורי רספוטין מכפר עלום בסיביר אל חצר המלוכה ברוסיה. כיצד הצליח איכר בן 34, אנאלפבית, לסחוף את עיר הבירה? מיהו שכבש את לבם של בכירי הכנסייה, של נשות החברה הגבוהה ושל חוגי השלטון? דומה שאיש לא יכול היה לעמוד בפני מבטו החודר, בעל ההתמדה המגנטית, ובפני יכולותיו ה

לני הוא בחור ענק רפה-שכל, משולל מודעות וזיכרון, ובעל כוח פיזי בלתי-נשלט, שהוא כלל אינו ער לקיומו. חברו ג'ורג', הגורר אותו עמו מנעוריהם, כמין הרגל או משימה ומעמסה שהורסות את חייו, הוא היפוכו הגמור של לני: איש קטן וזריז, שקול ובעל לשון ומחשבה. במציאות הקודרת של הדיפרסיה האמריקנית (המשבר הכלכלי הגדול של שנות ה-30 למאה הקודמת) נודדים השניים

האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות, יצירת המופת של פיליפ קיי דיק, כבר קנתה לה מעמד של קלאסיקה בתחום המדע הבדיוני, כמו הסרט שהתבסס עליה, "בלייד ראנר". סיפורו של צייד האנדרואידים ריק דקארד נוגע בשאלות עמוקות של זהות, תודעה ורגשות, בעולם שבו כבר אי אפשר להבחין בין מכונה לאדם. השנה היא 2021. מיליוני בני אדם נהרגו במלחמת העולם ומינ

כאשר לֵייסי סטולץ הצטרפה לנציבות התלונות נגד שופטים בפלורידה, היא לא שיערה שהתפקיד עלול להיות כרוך בסכנה כלשהי. היא הרי עורכת דין, לא שוטרת. מאז, בתשע שנותיה כחוקרת בנציבות, היא טיפלה בתלונות נגד שופטים שטעו, כשלו, שתו יותר מדי. אך היא מעולם לא נתקלה בצד האפל באמת של הרשות השופטת. עד שיום אחד נוחתת על שולחנה תלונה על שחיתות שלעומתה