ובכן את הספר הזה קראתי כשאני כמובן יודעת את סופו, ספוילר אלק. זו חוויה לא קלה שגם השפיעה על התפיסה שלי את הארועים.

הסיפור מסופר מנקודת מבטה של אחותה של אן בולין, שתיהן בנות למשפחה מכובדת אך מושחתת באנגליה של המאה ה-16, הימים כידוע ימי מלכותו של הנרי השמיני שמתחיל להתבגר ולהשמין תוך נישואי התועלת שלו לקתרין מארגון, ספרד.
נראה שכל יעודה של משפחת הווארד, צד האם במשפחת בולין, בהנהגת הדוד המכובד זה להתקרב לבית המלוכה על ידי הקרבת בנות הווארד-בולין למיטתו של המלך עם הרבה תקווה שיולידו לו יורש. והמלך הזה שכל מעייניו נתונים לציד ונשים, וכל המרבה הרי זה משובח, מוכן להקריב את אשתו המסורה זה 20 שנה ואת קשרי הדת עם האפיפיור למען ספק את תאוותיו.

אין צורך לספר את כל הסיפור הידוע על המלך שדרש באובססיביות מנשותיו יורש זכר ושחש שכל הכוח שבעולם מצוי בידיו לעשות ככל העולה על רוחו כולל הרג של כל מי שסר חינו בעיניו, אך ניתן לספר שאן בולין שבסופו של דבר היא גיבורת הסיפור מצטיירת כבחורה פקחית, נחושה עד בלי די, ולמען מטרתה מוכנה לדרוך על גויות ולרמוס בעיקר את אחותה שהיתה פילגשו של המלך כמה שנים בתחילה.

אן בולין לא עוררה בי חיבה גדולה אליה לאורך שלושה רבעים מהספר, אך ברבע האחרון למרות הכל ובגלל שידעתי את הסוף הבלתי נמנע, התחלתי להצטמרר ואף לחוש חמלה כלפיה.

אל דאגה זה לא ספר הסטוריה אלא ספר כיפי לקריאה

לו הייתי העורך של הספר הזה, הוא כנראה היה ללא תקציר. זה לא שלא אהבתי את התקציר - הוא מעולה, כתוב פיוטי ויפהפה, והפעם גם, בניגוד לתקציר של הספר הראשון אין בו ממש ספויילרים - אלא שהוא לא ממש מדוייק.
עורך התקציר, בניסיון לעשות כמה שפחות ספויילרים, לקח את הסוף של הספר הראשון, השתמש בו כדי לתאר את הספר השני, הממשיך מאותה נקודה שבה נגמר הראשון, ועמודים ספורים הלאה.

ספר זה ידוע בתהפוכות העלילתיות שבו. הכל משתנה ב-180 מעלות. האמצע הוא כבר לא מה שהיה בהתחלה, והסוף לא מה שהיה באמצע. הדמויות השונות עוברות תהליכים בספר, שהקורא ממש לא מאמין למה שהן הפכו - תהליכים שיוצרים אנשים שונים, עם אופי ועם רצונות ותשוקות שונים מאלה של אותן דמויות בדיוק בספר הראשון. מה שכתוב בתקציר (ספויילר למי שלא קרא את הספר הראשון ורוצה לקרוא: לילה נשואה לסטפנו ומתחרטת על כך בעיקבות הנישואים והדבר מפורר אותה והורס לה את החיים, ואלנה מצליחה בלימודים ובניגוד לחברתה עולה למעלה) משתנה מהר מאוד, שכן במהלך הספר, שתי החברות יודעות עליות ומורדות, ולפעמים גם לילה היא זו שפורחת ואלנה דווקא לא, בחלק מהמיקרים פריחה של חברה אחת באה על חשבון חברה אחרת. כמו כן, קורים עוד התרחשויות בלתי צפויות במהלך הספר, שמתווספות להתרחשות המתוארת בתקציר, עד שאפילו נראה שההתרחשויות שהתווספו דוחקים הצידה את ההתרחשות שבתקציר, עד שזו כבר מתחילה כמעט לאבד את חשיבותה בעיצוב העלילה בספר.

כמו כן, זהו גם סיפור על מאבקים והתנגשויות בין דרכים שונות - בין דרך הלימודים וההשכלה, לבין דרך האהבה, החברות, ההשתוללות וההנאות הפשוטות והקטנות של החיים.
זהו גם סיפור על התנגשות בין הסטטוס קוו לבין הרצון לשנות את הקיים, ועל המרידה בו. אהבות, בגידות, רגשות סוערים, יש כאן בכמויות ולא חסר.

ליצן קטן שלי, אולי תרקוד איתי?

צעירה עם קול נמוך וענוג של משוררת, ועם חושים של אשת מכירות ממולחת, הצליחה להוליך אותי לערמת הספרים שמעליהם התנוסס השלט, חדשים. אני רואה שאתה מתעניין בז'אנר של רומנים המשלבים אמנות והיסטוריה, לבטח יעניין אותך הספר אי - סבירות האהבה. היא שלפה בעדינות את הספר והעבירה אותו לידי בצורה כל כך משכנעת, שכמעט הושטתי לה את כרטיס האשראי שלי בפעם השנייה באותו הערב. עצרתי לרגע, והבטתי אל הספר, אל הלב הילדותי הענק הבוהק באדום הממלא את כל כריכתו, ומעניק לו דימוי של רומן רומנטי למשרתות, ורצתי לזעוק לא. אחר כך הבטתי אל האישה הדקיקה הנושאת את הלב הענק על כתפיה השפופות, ומנסה לעלות במעלה ההר כסיזיפוס עכשווי, וחשבתי אולי זה בעצם עשוי להיות מעניין, אבל הבלבול בין שני המסרים, ובנוסף השם המפוצץ, אי סבירות, כאי וודאות שלקוחה מתיאורית הקוונטים, בניסיון לחבר בין פיזיקה לאהבה, נראה עבורי יומרני ובלתי אפשרי, מה שגרם לי לומר, זה נשמע מאוד מעניין, אבל לא תודה, אולי בפעם הבאה.

בצרוף מקרים לא ברור, קראתי באותו שבוע, כתבה של נטע הלפרין, על האנה רוטשילד (נצר למשפחה), מחברת הספר, מי שהגתה אותו, במשך עשרים שנים, על ידי איסוף של עשרות פתקים לתוך קופסת נעליים, עד שיום אחד ברגע של החלטיות, היא הפכה את קרעי הרעיונות לספר. אני רוצה לקרוא את הספר שלה, חשבתי בלבי. היו עוד פרטים מפתיעים על האנה, שגרמו לי סקרנות, ודעה חיובית על המחברת, הנחשבת לאושיית אמנות ידועה באנגליה, מאלה שעומדים בראש ארגונים הקובעים את מדיניות האמנות. היא חברה בחבר הנאמנים של גלריית טייט, ומכהנת כיו"ר חבר הנאמנים של הנשיונל גלרי בלונדון - האישה הראשונה בתפקיד זה. היא פעלה לצד אביה בעסקי הפילנתרופיה של האמנות. אלוהים אמרתי לעצמי, האישה הזאת יכולה לספר על כל מה שקורה מאחורי הקלעים, על מאבקי היוקרה והכוח בעולם האמנות. אבל מה ששבה את ליבי סופית הייתה העובדה, שרוטשילד הגיעה בצעירותה לפריז, ושם היא הרגישה בדידות גדולה. בלובר היא ראתה את תמונו של אנטואן ואטו, "Pierrot" תמונת הליצן העצוב, מהמאה ה-18, שנגעה בתחושותיה כליצנית עצובה, עובדה שחברה אותי לדמוי ילדותי, לשיר הליצן, אותו שר בני ברמן הטרובדור. את הספר הזה אני מוכרח לקרוא מלמלתי לעצמי. למחרת בתום העבודה. חזרתי לחנות הספרים. כשאשתי בפעם המי יודע, ראתה אותי פורק ספר חדש, היא גרמה לי להשפיל את עיני, בניסיון להתחמק ממבטה הזועם, ומהאמירה המיואשת שלה, זה לא צחוק, זה כבר מחלה אנושה אצלך, אתה מכור.