אני אדם דאגן, זה בטבע שלי, חלק מהדברים שמחדד ומחדש הספר זה שלפעמים יש דפוסי מחשבה קבועים שחוזרים על עצמם (כמו שאני חושבת על עצמי שאני אדם דאגן) ואז מה שקורה זה שהמחשבות שלי יוצרות את המציאות שלי. נשמע כמו פסיכולוגיה בשקל ? ממש לא. הספר כנראה הולך לשנות לי את החיים והעשיר אותם במידה רבה מעבר למצופה. פעם ראשונה נתקלתי בו דרך המלצה של חבר שאמר לי, הספר הזה תפור עלייך.
התחלתי לקרוא והרגשתי איך אני מתחילה להיות רגועה יותר, כל הדאגות התפוגגו להם לאיטן, ונשארתי עם מחשבות חיוביות (התמדה היא כוח חשוב) שעוזרות לי לעבור זמנים לא קלים. אני אקח איתי מהספר הזה כל כך הרבה. תובנות יקרות מפז, שיעורים לחיים, חשיבותן של מילים, במה אנחנו משתמשים כל יום, איך אנחנו רואים את העולם, הכל עניין של פרופורציות, הנה כמה מרגליות מהספר :
---------------------------------------------
ג'ורג' ברנרד שואו צדק -"סוד האומללות הוא שפע הפנאי שיש לך להטריד את עצמך בשאלה אם אתה מאושר או לא"
טניסון- "עליי לשקוע בפעלתנות שאם לא כן, אשקע בייאוש"
אפקטיטוס - "יש דרך אחת בלבד להיות מאושרים והיא לא להניח לדברים שאינם בשליטתנו-להדאיג אותנו"
--------------------------------------------------
לפעמים להשלים עם הבלתי נמנע הופך את החיים לנסבלים יותר, מפני שרוב האנשים חיים באומללות משום שאינם מקבלים את המציאות כמו שהיא.
מה הטעם לקונן על מר גורלנו ? צריך לפעול. יש כל כך הרבה דרכים להעיף את הדאגה החוצה מהחיים שלנו וכמובן שקל לדבר וקשב לעשות אבל ברגע שמשנים את המחשבות (ומאמינים בלי שום ספק) המציאות מתחילה להשתנות. ללא ספק!
יש קטע שלם בספר שעוסק בשמחת הנתינה - לתת, לא על מנת לקבל בתמונה ולא מתוך אנטרסים, לתת בשביל לעשות מעשה טוב, לא אנוכי, לגרום לאחרים לחייך בשביל לגרום לעצמך לחייך (זה משחרר אנרגיות טובות)
וסופר על ביזבוז הזמן בנקמה באויבים, היחידים שאוכלים אותה זה אנחנו, למה אנחנו צריכים לבזבז זמן ומחשבות על אנשים שאנחנו לא אוהבים ? להעיף החוצה את כל אלה שמורידים אותנו ללמטה.
בשורה התחתונה, חישבו על כך, החיים הם לא פיקניק, אבל מתוך עז יצא מתוק, "אם חייהם של דוסטויבסקי וטולסטוי לא היו רצופי סבל, ככל הנראה לא היו מסוגלים לכתוב את ספריהם המופלאים" בשביל דברים טובים צריך לעבוד קשה כי מה שבא בקלות, הולך בקלות.
מומלץ, ככדור הרגעה ומשחרר לחצים :) שנה טובה , משוחררת ושלווה!
