“ובכן, אמנם קראתי את הספר ממזמן אבל בכל זאת קראתי אותו פעמיים, ולא לשווא.
האמת היא שקרוב משפחה שלי מחו"ל הביא לי את הספר, והמליץ לי לקרוא אותו, מה כבר יש לי להפסיד.

בכל אופן, יצא לי לקרוא את הספר פעמיים ולא הצטערתי על זה כלל. האקסלי מתאר מציאות אוטופית של אי מבודד מהעולם המתועש והרדוד, כאשר ברקע עומדות המדינות אשר רוצות להשתלט על האי על מנת להשיג רווח כספי.

בני האי כולם חיים בהרמוניה ובדרך חיים מיוחדת במינה. הספר מציע דרך חיים שונה שבה הדברים מקבלים משמעות שונה כאשר עושים אותם בדרך של "יוגה", ולאו דווקא מדובר על היוגה שבה יושבים ועושים "הוממ", אלא על תפיסה שונה של הדברים. הספר מדגיש את הבעיות בחברה הערבית ומציע אלטרנטיבה מעניינת במיוחד.

הספר קורא למעין מודעות חדשה של הדברים, לשים לב לדברים שאנחנו מפספסים בחיים, ודוגמה שזכורה לי היטב היא ה"תפילה" שלהם: בחברה הנוצרית היו נוהגים לשבת סביב השולחן ולהגיד Grace, במילים אחרות - סוג של תפילה כתודה על האוכל. בספר מוצגת אלטרנטיבה, בעת האכילה מבקשים מגיבור הסיפור (שבא מחברה מערבית) ללעוס את האוכל שלו לאט, תוך כדי חשיבה על הטעמים והתענגות על הדברים הפשוטים בחיים.

אם אינני טועה בספר זה גם צוין המשפט שאומר ש2/3 מהצרות של אדם הוא מביא על עצמו, ורק 1/3 באות מהסביבה, נקודה למחשבה.

כך או כך, אני לצורך העניין בן אדם מסורתי (ומערבי בגישה החברתית חח), ולמרות זאת מצאתי את הספר מעניין ביותר, ולדעתי הוא ספר חובה של כל מי שמעוניין לחשוב קצת לעומק על משמעות החיים.

הערה: בספר יש שימוש בסמים על מנת להגיע להארה, זה עלול לבלבל ילדים קטנים והמטרה היא לא לעודד שימוש בסמים (אלא לקחת את הדוגמה של התרבות ולתת זווית ראייה מסויימת), לכן לדעתי הספר מתאים יותר לאנשים בוגרים.”