ממש חכתי לספר השני חכיתי ליראות מה יקרה בסוף עם גייס וקליירי על אהבתם והעובדה שגילו שהם אחים אני ממש רחמתי אליהם בספר השני אני מתה כבר ליקרוא את השלישי ממולץ ליקרוא:)

למרות שזה לא נראה כך, לא קל לאהוב את הארי פוטר. מדובר בסדרה ארוכה מאוד, ספרים עבים וניסוח גבוה. אבל אני נולדתי יחד עם הארי פוטר, בדיוק כשהוא נוצר לפני 14 שנה. הספר הראשון יצא לאור בעברית בשנת 99. החמישי יצא ב2003. בגילי אז לא יכולתי להתמודד עם ספר שכזה, ולכן כל חמשת הספרים הראשונים סופרו לי, תוך כדי קריאה. מאוד נהנתי, אבל החלטתי שאת שני הספרים הבאים אני קורא לבד. וכך עשיתי. ועכשיו, לאחר קריאה מחודשת של הספר השביעי והאחרון בסדרה אין ספק שהוא הספר הגדול מכולם: מעטים הספרים שגורמים לך צמרמורת, והוא אחד מהם. לאורך 500 העמודים הראשונים הוא מרתק כמו כל שאר הסדרה, אך כשמגיעים ל-200 העמודים האחרונים אי אפשר שלא לחוש רעד: אם זה בגלל ילד מתוסכל שכולם שנאו אך למרות זאת הקריב את עצמו, אם זה בגלל קורבנות רבים כל כך שהוקרבו, אם זה בגלל נער גיבור שמתאר את הליכתו אל המוות, וזאת רק כדי לשפר את העולם, להציל את חבריו, אם זה בגלל התובנות שלאחר המוות או אם בגלל גבורת הטוב על הרע, ששלט והנחיל פחד בעולם הקוסמים שנים רבות כל כך.
המכירות לא משקרות: זוהי אחת מסדרות הפנטזיה הטובות אי פעם, אם לא הטובה ביותר. נקווה שהסרט לא יאכזב. ובינתיים, הילד שנשאר בחיים (כבר לא ילד), יכול לנוח בידיעה שאין עוד צרות על ראשו...
10\10

אוף . פשוט אוף . כשקראתי שדמבלדור מת בכיתי כ"כ הרבה XD
ואז חברה שלי התקשרה אליי ושמעה שאני בוכה ושאלה אותי במקום " מה קרה ? " - " מה קראת ? " .היא כ"כ מכירה אותי . זה אחד הספרים הכי אהובים עליי מהסדרה , רק חבל שכמעט כל ספר מהספר ה4 חצי מהדמויות שאהבתי מתו . אבל זה מוסיף עניין . אוף .