תלמידיו של ישו, מייסדי הנצרות, כתבו את סיפור חייו של ישו ככלי להפצת רעיון הנצרות. בברית החדשה מופיעות ארבע בשורות, עפ"י התלמידים שכתבו אותם.
סרמאגו שהוא קומוניסט ואתאיסט, החליט לתקוף את הדת הנוצרית בדרך דומה. הוא כתב בשורה משלו, את סיפורו של ישו, רק שהבשורה שלו נועדה להפיץ רעיונות לגמרי שונים.
ישו, בנם של יוסף ומרים, יהודים פשוטים מהגליל, חש שיש לו יעוד אחר. יוצא לחפש את עצמו ופוגש את אלוהים במדבר, לא לפני שהוא מודרך ע"י רועה מסתורי.
מכאן מתחילה פרשה של נסים, פרי ידו של ישו וכן סיפור אהבתו של ישו למרים המגדלית, שעסקה לפני בואו במקצוע העתיק.
ישו מגלה שהוא בנו של אלוהים, פוגש אותו, ואת השטן, בסירה בלב ים הכינרת כשערפל נוראי מכסה את הים.
ישו מגלה שהוא מנוצל לצורך מניפולציה של אלוהים והשטן. אלוהים החליט להגדיל את קהל מאמיניו ולשם כך על ישו למות מות קדושים. ולא רק ישו. אלוהים מפרט באוזניו (ולעיני הקורא) את כל המיתות המשונות המתוכננות לקדושי הכנסייה, הכל כדי להגדיל את הטריטוריה של אלוהים.
ישו מנסה למרוד ביעודו ובמנת הסבל הממתינה לו ולכל הקדושים, אך גם מרד זה מנוצל ע"י אלהים להאדרת שמו.
סראמאגו אינו ממציא עובדה אחת שאינה במקומה, למעט מעט חופש אמנותי, ואינו סוטה מסיפורי הברית החדשה, אך מציג את קורבנו של ישו בהקשר שונה ומאוד לא מחמיא לאלוהים.
אלוהים אינו טוב מהשטן. שניהם לא חסים על בני האדם, רק שיש חלוקת עבודה בינהם. (השטן לקח את מה שאלוהים לא רצה, למשל את חטא הבשר, המיניות). אלוהים אינו טוב מכל שליט אנושי שרירותי, כמו הורדוס שפקד להרוג את כל התינוקות בבית לחם, או מהרומאים, שצלבו את יוסף, אבי ישו, כדי להשלים את מספר הנצלבים לארבעים, שהוא מספר סימטרי.
