זה לא מהספרים שחוזרים אליהם שוב ושוב, אבל אני ממליצה לקרוא אותו מסיבה פשוטה מאוד.
גדולים וחכמים ממני כבר ציינו שלרבי נחמן יש את המפתחות הנכונים לכל הדלתות בעולם אבל נורא קשה להבין אותו.

אז את כל התורה שלו הוא פרש על רצף מעשיות שהן יותר מובנות להדיוטים שביננו , צבי אייל הצליח בחן רב לפשט ולהגיש לנו את אותן תובנות על מגש של כסף, לפרוט לנימי נימים כל ניאנס שרבי נחמן הצפין בתוך כתביו כדי שלא נפסח על אף מפתח נסתר.לדוגמא:" הניסיון לרפא מצוקה באמצעות פתרונות פלא מחמיצה את הרגישויות והאיכויות שיכולות להיחשף בפנינו מתוך התמודדות"

אם כבר ספרי מודעות עצמית , אז לדעתי כדאי לחזור למקורות ולשורשים היהודיים והספר הזה הוא מדרגה בכיוון הנכון.

למען האמת, בהתחלה דיי קשה להבין מי נגד מי.
כל כך הרבה סוגי ערפדים לא מוכרים ועלילה שזזה בקצב מהיר.
אך ככל שהפרק הראשון ממשיך כך גם קל יותר להבין את המתרחש ולהזדהות עם הגיבורות.
הכתיבה זורמת והעלילה מלאה מתח , דרמה הומור משעשע ולא מעט רומנטיקה (רובה אסורה).

מסקנה:
אסור להחמיץ!

"מה שמחזיר אותנו לשאלה המכריעה ביותר, חשב פנוליו. האם קיים מישהו חוץ ממנו שכותב את הסיפור הזה? האם ייתכן שיושב לו איזה כתבן על אחת הגבעות שהוא עצמו תיאר באופן מוחשי כל כך? [...] ואולי הבן בליעל הזה יושב לו בכלל בעולם האחר, העולם שלא נכתב, כפי שהוא עשה פעם והעלה על הכתב את לב של דיו." (מתוך מוות של דיו)

פנוליו היקר, הרשה לי להציג בפנייך את פונקי (אני יכולה לקרוא לך ככה, נכון קורנליה? מין הראוי שיהיה לי כינוי חיבה בשבילך, בהתחשב בעובדה שהסכמתי להיכנס לעולם שלך במשך 3 ספרים). קורנליה פונקה, היא "הבת בליעל" שמסבכת לך את החיים - לך ולכל הדמויות האהובות עלי. היא זאת שמכאיבה והיא זאת שמרפאת גם.

מבין שלושת הספרים, אני יכולה להגיד בוודאות שהשיא של הסדרה הוא בכשף של דיו - אבל מוות של דיו הוא פשוט חובה לכל מי שקרא את הספרים הקודמים ואהב כי הוא מגלה לנו מה עלה בגורל כולם.
אז הסדרה האהובה עלי הגיעה לסיומה, הרגשתי כאילו אני נפרדת מחבר טוב. וכנראה שבאמת נפרדתי מחבר טוב, כי הדמויות של הספר ליוו אותי כל כך הרבה והשפיעו עלי די הרבה. הסדרה הזאת פשוט כ"כ מיוחדת מהרבה בחינות.
קודם כל הערך אותו היא מדגישה - ספרים רבים מדגישים ערכים רבים כמו חברות, אהבה, משפחה, נאמנות וכ"ו אבל הספר הזה מדגיש ערך חשוב שלא קיבל התייחסות רבה מדי: הספרים. הוא מדגיש את הנפלאות שבהם, את הטוב שבהם, את היכולת שלהם להוות מקור מפלט ואושר לכל אדם. שנית, בתחילת כל פרק מופיעים ציטוטים מספרים אחרים, ציטוטים נפלאים שרומזים לך מה הולך לקרות בפרק - פשוט רעיון מדהים ויצירתי מצד פונקה. שלישית, הדמויות - פשוט גאוניות!! ברצינות, איך אפשר לא לאהוב את פנוליו? או אלינור, שתמיד מצחיקה אותי? או אוריפאוס? וכמובן שמו ופאריד ומגי ואצבע אבק... הן כ"כ מלאות חיים ותקווה, שקצת קשה שלא. כמה כישרון צריך מצד פונקה, כדי להיות מסוגלת לכתוב דמויות רחוקות משלמות, בעלות אופי מעצבן (אלינור, פנוליו, אורפיאוס) ובכל זאת לגרום להן להיות אהובות עלי הקוראים! רביעית, פונקה יודעת לכתוב ויודעת לכתוב טוב מאוד. סגנון הכתיבה שלה מדהים והיא גם מציירת יפה!