Uzizo•לפני 15 שניםאהבתי ...ביקורת מדרבנת , אני רק בתחילתו של הספר , אז עוד אין לי ממש מסקנה משלי , אבל אין ספק ספר שחייבים לחוות ..על הביקורת של חן על נוטות החסד מאת ג'ונתן ליטל
ג'יהאן•לפני 16 שניםוואוו איזה ביקורתקראתי את הספר,נשארתי עם פה פתוח. לא הצלחתי לכתוב ביקורת עניינית, לכן אני מודה שהביקורת שלך לעניין~~~~~~~~~ כל הכבוד.על הביקורת של zizo על הבושם מאת פטריק זיסקינד
מעבר לכביש או חבורת עלומיםדבורה עומרקראתי אותו לפני 2000 שנה בערך , גדלתי בכפר הנוער בן שמן , שבו למעשה מתרחש סיפור העלילה , ולכן היינו מוכרחים לקרא . אם זכרוני אינו מטעני זהו ספר מרגש ביותר , מן הסתם התרגשתי יותר מן הקורא הממוצע , ביחוד שקראתי על אתרים שיכולתי ללכת לראות במו עיניי . אבל הספר זכור לי לטובה .
חידת מותיאמנון ז'קונטכבר מקריאת הדפים הראשונים חשים את כובדו של הניסוח , מייגע וממש לא פוגע. גם הרעיון המרכזי של הספר כבר חבוט ומשומש (לאוהבי הז'אנר - צופן דה וינצ'י אנד קומפני ). הדמויות פלקטיות כאילו נוצרו אך ורק על מנת למסור מידע שיהווה למעשה את תוכנו של הספר , כן הדמויות מראות סימני חיים וחשיבה מידי פעם אך זה לא ניראה אמין ולא מצליח לייצר איזה שהוא קשר של הקורא (קרי אני), אליהן . קניתי אותו כי המוכרת בחנות המליצה , וכן יש להודות ששם הספר באמת מגרה את התיאבון , למרות שגם הוא לא ממש מקורי - אני זוכרת שבשנות השמונים המאוחרות היה סרט שניקרא :" מי רצח אותי?" או משהו דומה לזה . ולבסוף גם סופו של הספר , מאכזב כמיטב המסורת של הז'אנר - כנ"ל, אם כי אני חייבת להודות שלעומת שאר הספרים מהז'אנר הזה הוא נשאר עדיין מחובר למציאות . בקיצור לא משהו , ולא ממש מומלץ , אלא אם כן באמת אין משהו אחר יותר טוב לעשות .
המפתח של שרהטטיאנה דה רונייספר מרגש עד דמעות , מרתק ונקרא בנשימה עצורה . קראתי אותו כשהתגוררתי בפריס ואני יכולה להעיד ממקור ראשון שהכתובות שמצוינות בספר אכן אמיתיות כולל האנדרטה לזכר יהודי פריס המגורשים , וכל שמות הרחובות שבהן גרו יהודים ( ועדיין) ערב מלחמת העולם השניה . מומלץ ביותר .
המפתח של שרהטטיאנה דה רונייספר מרגש עד דמעות , מרתק ונקרא בנשימה עצורה . קראתי אותו כשהתגוררתי בפריס ואני יכולה להעיד ממקור ראשון שהכתובות שמצוינות בספר אכן אמיתיות כולל האנדרטה לזכר יהודי פריס המגורשים , וכל שמות הרחובות שבהן גרו יהודים ( ועדיין) ערב מלחמת העולם השניה . מומלץ ביותר .
מעבר לכביש או חבורת עלומיםדבורה עומרקראתי אותו לפני 2000 שנה בערך , גדלתי בכפר הנוער בן שמן , שבו למעשה מתרחש סיפור העלילה , ולכן היינו מוכרחים לקרא . אם זכרוני אינו מטעני זהו ספר מרגש ביותר , מן הסתם התרגשתי יותר מן הקורא הממוצע , ביחוד שקראתי על אתרים שיכולתי ללכת לראות במו עיניי . אבל הספר זכור לי לטובה .
זיכרונות אחרי מותייאיר לפידספר נהדר כתוב בצורה קולחת ומרתקת , אני מוצאת את עצמי בוכה וצוחקת לסירוגין , ובעיקר מתגעגעת לאנשים כמו טומי לפיד , לא שבאמת הכרתי אותו בחייו או בחיי , אך אין ספק שלאחר מותו הוא (ולמעשה בנו ) מאפשר לנו הצצה נדירה בכנותה ופתיחותה לזיכרונותיו. במהלך הקריאה מצאתי עצמי לא פעם רוצה לחזור בזמן אל הילד הקטן וכניראה העגלגל הזה טומיסלב למפל , לחבק אותו ולומר לו שלמרות שיהיו לו ימים קשים מנשוא עדיין יהיה גם טוב . ואפרופו לחזור בזמן , זה בדיוק מה שהרגשתי כשקראתי את הספר ,שכן חלק ניכבד של הזיכרונות הפרטיים שלו הם גם הזיכרונות של המדינה .
הבושםפטריק זיסקינד0לוונדר, זנגביל, תפוז, וניל, סירחון. לוונדר, זנגביל, תפוז, וניל, סירחון. לוונדר, זנגביל, תפוז, וניל, סירחון. (וכו' וכו' וכו') משועממים? גם אנחנו. יש גבול לכמות המילים שמסוגלות לתאר ריח, ובספר באורך מלא הן מתחילות לחזור על עצמן כבר אחרי מספר עמודים. תוסיפו לזה עלילה חולנית ורעיון פילוסופי אחד ויחיד הנטחן שוב ושוב עד דק לאורך הספר כולו, וקיבלתם ספר שאפשר לקרוא רק אם אתם איתו לבד על אי בודד. ויש לכם משהו אחר לשרוף.
