חאג'י יעשה הכול למען ביטחון משפחתו, ולכן הוא עובר לצד הרוסי.
טולסטוי מעניק לגיבור דמות רחוקה מן המקובל בתקופתו ובתרבותו, ומציג אותה באופן אנושי, על כל מגרעותיה, אך גם על מעלותיה. חאג'י מוראט הוא האדם הישר ביותר בספר – האדם שבתרבותו של טולסטוי הוגדר כ"פראי" וכאויב.
האירוניה הגדולה ביותר בספר היא שחאג'י מוראט, איש מלחמה כל חייו, כלל אינו רוצה להילחם. הוא רוצה לחזור לחייו. דווקא הממסדים – הרוסי והדתי – אינם מסוגלים להניח לו לעשות זאת. הם זקוקים למלחמה כדי להצדיק את קיומם. במובן הזה, הספר אינו רק טרגדיה של אדם אחד, אלא טרגדיה של כל אדם שנלכד בין מערכות כוח הגדולות ממנו.
טולסטוי, במיומנות הכתיבה שלו, מציג לאורך הספר שלל דמויות, שכל אחת מהן זוכה לכבוד ולעומק אנושי. הוא מציג את האבסורד שבמלחמה, את כאבו של החייל הפשוט ואת האופן שבו לא רק עולמו נחרב, אלא גם עולמם של כל המעגלים האנושיים הסובבים אותו. הוא מציג את היופי שבאנושי, את העובדה שרגעים קטנים בין אנשים הם המפגש האותנטי ביותר, ואת ההבנה שגם תחושת הקטנות שלנו יכולה להשפיע על חייהם של אחרים ואף על מהלך ההיסטוריה.
ספר קצר וטוב של כותב אדיר, שמיומנותו נוכחת בכל פרק.