****





השעה 03:07 לפנות בוקר, ליל שישי. אני לא בדיוק צריך לקום בבוקר, כי שבת וזה, אבל יש לי ארבעה ילדים מתחת לגיל עשר, והמשמעות היא שכנראה שעת ההשכמה שלי תהיה שבע. אבא! יהלי שפך את החלב! אבא, יואב גמר את כל הסיני-מיניז! איזה כיף. שמחת חיים, בחיי.

אני מציץ בשעון. קצת עייף, אבל משתוקק להמשיך. זה לא שהספר הזה כזה מעולה כמו ש... אני סקרן, ויש בו משהו. משהו בגילוי ההדרגתי של הפרטים במותחן הפסיכולוגי עובד במינונים הנכונים. כשהאווארד סטרן היה בתחילת התהילה שלו כשדרן רדיו שנוי במחלוקת, הסקרים גילו שרוב המאזינים שונאים אותו, אבל הסיבה שהם בכל זאת מאזינים לתכנית היתה הסקרנות שלהם לשמוע מה הדבר הבא שהוא יגיד. אז גם כאן. שלוש בבוקר. ואני עייף, בדיוק כמו שאני עייף תמיד, ואני די "צריך" ללכת לישון, אבל אני סקרן לדעת מה הדבר הבא שיקרה כאן.

אז כן, נראה שגיליאן פלין כתבה פה ספר מוצלח מאוד, ובסוגה הספציפית הזו של מותחנים פסיכולוגיים היא גם מצליחה לסמן "וי" אולי על כל מה שצריך. הכתיבה מצויינת וזורמת, המסתורין במידה, העלילה מעניינת ולא צפויה מדי, שני הצדדים של הסיפור (הבעל ואשתו שנעלמה) כתובים בהומור ומשנים את הטון שלהם טיפין טיפין למקומות לא חד משמעיים, הרמזים להמשך מתגלים כבדרך אגב כמעט, והקצב פנומנלי ברוב חלקי הספר. הרגשתי אמנם שהוא מעט ארוך מדי ושדווקא יש לו "בטן" מסויימת באמצע - אולי בגלל שכבר רציתי להתקדם יותר מהר מקצב הקריאה - ושהסוף שלו קצת מתמרח ולא מספק לי את יצר הקתרזיס הכמעט-מתבקש, אבל כל זה די נסלח, כי בכל זאת, אחרי שלוש בבוקר, ואתם לא תמצאו אותי יותר מדי ער בשעות האלה, למעט מקרים של ילד מקיא או פרוסטטה דוחקת (בדיחה! עדיין).

יש הייפ מסויים על הספר הזה, יצא על פיו סרט קולנוע חדש של דייוויד פינצ'ר, וגם שמעתי את עירית לינור ממליצה עליו בחום, וזאת אולי הסיבה, חלש אופי שכמוני, שהתחלתי לקרוא אותו. מצד שני, הייתי זורק אותו מכל המדרגות בלי סנטימנטים אם הוא לא היה מספק את הסחורה, ונדמה לי שהוא דווקא עושה את זה בגדול, בעיקר בניסוחים המדוייקים והלא-מתאמצים שלו, והדרך הנונשלנטית לפרוש את העלילה בדיוק עד כמה שצריך שהקורא יידע, וכל זאת בלי תיאורים גרפיים, באופן מאופק, לא נוקשה וללא הפאתוס שמתלווה כמעט תמיד לספרים מהסוג הזה, כמו שומר ראש שמסריח מהפה למישהו מפוקפק שאתה עושה איתו עסקים. הדמויות עגולות ומתוארות ביד רגישה שהופכת לגסה בדיוק כשצריך ("הוא נראה כמו בן העשירים הנבל בסרט נעורים משנות השמונים, זה שמתעלל בבחור הרגיש והדחוי" - בהתחשב בכך שלסרט לוהק לתפקיד הראשי דווקא בן אפלק, אני יכול לראות איך התיאור הזה מתאים). הנה עוד כמה דימויים - מני רבים - שמצאו חן בעיניי: "אולי הוא מבין שההערה שלך היתה שנונה, אבל לא יודע בדיוק מה לעשות בקשר לזה אז הוא רק מחזיק בה כמו גוש ליחה שיחתי שינגב בצנעה אחר כך". או "כפייה רגשית לא מדליקה אותי, וגם לא להכריח את ניק לשחק את תפקיד הבעל המאושר - משיכת הכתפיים העליזה והצייתנית הזאת של "אני יוצא להוריד את הזבל, מתוקה!". זהו גבר החלומות של כל אישה, המקבילה של הפנטזיה הגברית על אישה לוהטת וזורמת שאוהבת מין ואלכוהול". והנה, על ספרות: "קראתי את הספר, אמרה גרטה, הוא טוב. היא מצייצת את ההכרזה הזאת כאילו זה כל מה שאפשר להגיד על ספר: או טוב או גרוע. אהבתי או לא אהבתי. שום דיונים בכתיבה, בתימות, בניואנסים, במבנה. פשוט טוב או גרוע. כמו נקניקיה".

הקיצר, ספר טוב.

****

מה כבר אפשר להגיד על ספר שגורם לחוויה חזקה כ"כ כמו הספר הזה?

שזו ביקורת על החברה שגורמת לך להסתכל על המון דברים שונה?
שזה מעודד אותך לחוסר אדישות בחברה?
שזה הופך אותך לאדם יותר טוב? (במידה והספר העביר אותך חוויה אמיתית).
מעורר רגישיות? תחשות הזדהות?

אז לדעתי התשובה היא כן לכל השאלות(חוץ מהראשונה למעלה).
אבל מעבר לזה, ולדעתי גם אפילו יותר חשוב:
שמדובר בסיפור שובה לב שמעורר אהבה אמיתית לדמויות שלו ולפעמים חרדה לגורלם.
למה זה חשוב? כי זה מעורר את המחשבה ואת הסקרנות. ועל הדרך צצות השאלות שלמעלה כשלפעמים יש רמזים קלים לתשובות (ולפעמים רמזים יותר ברורים). ובכל אופן, זה לא "ספר הוראות לחיים טובים יותר"..ספר שמתיימר לגלות לך את התשובות הפשוטות הוא ספר הוראות ולא לימוד.
הלימוד מתרחש דווקא כשאתה מתחבט בשאלות וכשיש הרבה אופציות. זה לימוד אמיתית. וזה ספר שאפשר ללמוד ממנו המון!
ולבכות על הדרך..לטוב ולרע..ספר מאוד מרגש!

בסך הכל הופתעתי לטובה מהספר.
לאחר שדי התאכזבתי מהשני (סוג של מחזור לראשון).
אתה צולל לעלילה מהעמוד הראשון. אין הקדמות מיותרות.
סוחף ונקרא מהר.
חלק האמצעי של הספר חוזר על עצמו: רצים לפה, רצים לשם,
ושוב לפה ושוב לשם, סוג של מריחה.
באם המחברת היתה מצמצמת את הסדרה מוותרת על השני ומקצצת את האמצע של השלישי, היה יוצא ספר הרבה יותר טוב.
איני רואה בסדרה סדרה ספרותית עלית, אך הם בהחלט יכולים להעביר לבני 15 ומעלה את חופשת הקיץ בנעימים.