על פניו הסיפור נראה משעמם ולא רלוונטי, אבל כשהתחלתי לקרא הספר כאילו החזיר אותי למצריים בתקופתו של המלך פארוק, אך יותר מכך הספר מספר את סיפורם של אלפי עולים שעלו ממצרים וכמעט כולם עברו את אותו המסלול (מצריים דרך צרפת ואז או לארה"ב או לניו יורק). הסיפור האישי הינו סיפור מרגש עוצר נשימה וגם מזיל דימעה לעיתים. האותנטיות, הכתיבה, ועצם העובדה שמדובר בסיפור אמיתי מעצים את הרגשות ולא נותן מנוח עד לסיומו של הספר.

אין ספק שמדובר באחת היצירות הגדולות ביותר שנכתבו אי פעם, במהלך הקריאה שוחזרו במוחי ספרי התנ"ך הברית החדשה והקוראן, הכתיבה המזרחית המדהימה של הסופר ואירועי השכונה התמימים לכאורה המגלמים בתוכם את סיפורה של האנושות בזעיר אנפין משווים לסיפור נופך עממי והיסטורי גם יחד. מומלץ בחום ועכשיו אני מחפש את הטרילוגיה הקהירית. נ"ב - חבל שבארצנו אין יותר תרגומים של יצירות ערביות.

אין ספק שמדובר באחת היצירות הגדולות ביותר שנכתבו אי פעם, במהלך הקריאה שוחזרו במוחי ספרי התנ"ך הברית החדשה והקוראן, הכתיבה המזרחית המדהימה של הסופר ואירועי השכונה התמימים לכאורה המגלמים בתוכם את סיפורה של האנושות בזעיר אנפין משווים לסיפור נופך עממי והיסטורי גם יחד. מומלץ בחום ועכשיו אני מחפש את הטרילוגיה הקהירית. נ"ב - חבל שבארצנו אין יותר תרגומים של יצירות ערביות.

מדהים איך סופר יליד חוץ לארץ מטיב לספר את סיפור המאבק הציוני להקמת המדינה בצורה כל כך אותנטית ובהירה. אע"פ שהדמויות והמקומות הינן פרי דמיונו של המחבר,מהר מאוד נוצר הקשר אסוציאטיבי למציאות התקופה.אני כבר ממתין בקוצר רוח לקריאת ספרו הידוע "אקסודוס" שעל פי הדיווחים הינו רב מכר עולמי. לכל מי שמתעניין התקופת המנדט וראשית הקמת המדינה הספר מומלץ בחום.

סיפורו של אלי כהן מצמרר בכל קונסטלציה שיסופר, מרגל מספר אחת של ישראל והאיש ששיטה בצמרת הממשל הסורי בהחלט ראוי לסרט שיבוים ויספר את סיפורו(על פי מה שכתוב על הכריכה שמתבצע זה עתה). אמנם הספר לא מחדש הרבה ממה שכבר ידוע, אבל הכתיבה היפה של המחבר וההרחבות על התקופה משווים לספר רמה גבוהה שראויה לקריאה. השיא בסופו של הספר ממש גרם לי להזיל דמעות, במיוחד העדות של רב קהילת יהודי דמשק על המפגש שלו עם אלי כהן לפני מותו ונוסח המכתב האחרון ששלח לאשתו נדיה.

הספר קשה לקריאה מכוון שהוא מלא בפרטים, אבל במהלך הקריאה הרגשתי חובה להמשיך ולקרוא בכדי להעשיר את ידיעותיי על התקופה. אין ספק שסיימון סבאג מונטיפיורי (בן למשפחת מונטיפיורי הידועה והמפוארת), ביצע מלאכה מסובכת בכך שהפך מחקר רב שנים לספר ביוגרפיה מעניין. מדובר ב - ביוגרפיה של מפלצת! וישנם שני נושאים שמשכו את ליבי יותר מכל, האחד - המפגשים של סטלין ומולוטוב עם מנהיגי העולם ובמיוחד המפגש האחרון של מולוטוב עם היטלר (זמן קצר לפני הבגידה הגרמנית הידועה), השני היחס ליהודים באימפריה הבולשביקית, למרות האידאולוגיה הקומוניסטית השוויונית לאורך כל הספר נכחתי לראות שיחס ליהודי ברמה האישית עדיין נשאר יחס אנטישמי כבמקומות אחרים. תוסיפו לזה את ההתנהגות הבהמית של חברי המפלגה, הרציחות והשחיטות ואנו מקבלים את הבולשביזם בהתגלמותו. ולסיום אני ממליץ למי שסיים את הספר הנ"ל לעבור לספר "האומן והמרגריטה" (שדרוג של הרומן הידוע "השטן ממוסקבה"). ושלא נדע עוד מנהיגים שכאלה...