וואו, זה היה פשוט נהדר. מהיצירות הטובות ביותר בשפה העברית.
אני מופתע ששה"ש בכלל נכלל בתנ"ך, בהתחשב בכך שאני מקווה שיהיה ברור לכל בר דעת שקורא את היצירה הזו בלי מחויבות לדוגמות דתיות מוקדמות, שזו שירה חילונית לחלוטין שאין שום קשר בינה לבין דת ישראל.
למעשה, אני מוצא את זה די ביזארי שהטקסט הזה התקבע בקאנון היהודי - נוצרי כיצירה מקודשת. רמת העבודה וקפיצות האמון שצריך לעשות כדי לראות בשירת האהבה הבשרית והחושנית הזו יצירה אלגורית על יחסי אלוהים ועם ישראל \ הכנסייה (תלוי את מי אתם שואלים..) היא מטורפת.
אני מניח שאנחנו צריכים להודות ליד האנונימית ששמה בראש הקובץ הזה את הטענה שהוא נכתב בידי שלמה. חבל שיותר יצירות חילוניות מהתקופה ההיא לא עלו על הטריק הזה, הייתי שמח לעוד איזה 100 "שיר השירים" בהתחשב ברמה הספרותית הגבוהה של היצירה הזו.

אז על מה כן היצירה הזו? ארוטיקה ואהבה. יש כאן כמה עשרות שירים קצרים, רובם בין אהובה לאהוב, מיעוטם בין האהובה ל"בנות ירושלים" בהם היא מדברת על אודות האהוב.

השירה מלאה באמצעים רטוריים שהופכים אותה לקליטה וזורמת מאוד. אני משער שחלקים גדולים מהספר הזה היו "שירי הפופ" של ארץ יהודה לפני כמה אלפי שנים. יעידו על כך גם סיומי חלק מהשירים שמרמזים לשירתם באירועי חתונה ושמחות, וקטע שהמפרש מביא בהקדמה ובו חז"ל מגנים את מי שלוקחים את היצירה הזו ושרים אותה בבתי מרזח, מה שבהכרח אומר שהיו אנשים שעשו את זה(!)

משהו שאני מאוד אוהב בשירה כאן זו האווירה החלומית לכל אורך היצירה. יש כאן תיאורים מעלפים של האהובה משוטטת ברחובות ירושלים בלילה, או שומעת את דפיקת אהובה על הדלת באמצע הלילה בדיוק כשהיא ישנה וחושבת עליו.. היכולת של הטקסט הזה ליצור תמונות מפורטות וחזיונות היא פנומנלית.
כשקראתי את היצירה אני פשוט ראיתי את האהבה, הרחתי את הבשמים, שמעתי את פכפוכי המעיינות, טעמתי את הפירות.. זו יצירה כל כך חושנית, כל כך חיה, בשרית.

זו גם יצירה מצחיקה. לא חשבתי שאצחק בקול מפסוק תנ"ך, אבל הקטע הבא פשוט קרע אותי מצחוק:
"אָח֥וֹת לָ֙נוּ֙ קְטַנָּ֔ה וְשָׁדַ֖יִם אֵ֣ין לָ֑הּ מַֽה־נַּעֲשֶׂה֙ לַאֲחֹתֵ֔נוּ בַּיּ֖וֹם שֶׁיְּדֻבַּר־בָּֽהּ׃
אִם־חוֹמָ֣ה הִ֔יא נִבְנֶ֥ה עָלֶ֖יהָ טִ֣ירַת כָּ֑סֶף וְאִם־דֶּ֣לֶת הִ֔יא נָצ֥וּר עָלֶ֖יהָ ל֥וּחַ אָֽרֶז׃
אֲנִ֣י חוֹמָ֔ה וְשָׁדַ֖י כַּמִּגְדָּל֑וֹת אָ֛ז הָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כְּמוֹצְאֵ֥ת שָׁלֽוֹם" (ח,ח - י)
תגידו לי שזה לא מצחיק! ויש כאן גם כל מיני סאטירות על שלמה, וקנטורי והתחכמיות אוהבים, שפשוט אי אפשר לקרוא בלי חיוך ובלי קצת הלם מהתעוזה, החוצפה והחיות שיש באוסף השירים הצנום הזה שאיכשהו הצליח להשתחל לקאנון הדתי של מיליארדי אנשים.

קראתי את היצירה עם פירושו של פרופסור יאיר זקוביץ, שיצא לאור בסדרת "מקרא לישראל", ואני שמח מאוד שקראתי עם הפירוש הזה כי ללא כל פירוש, פשוט הטקסט as is, הייתי מאבד המון. לא הייתי מצליח לחלק בעצמי את היצירה לשירים מופרדים, כפי שזקוביץ עושה, ולא הייתי מבין הרבה מהמילים הקשות וחלק מהרקע התרבותי.
חוץ מזה, זקוביץ פשוט אוהב מאוד את הטקסט. תעיד על כך העובדה שלא רק שהוא כתב את הפירוש הזה, אלא גם "פירוש ישראלי חדש" לפני כמה שנים (עדיין לא קראתי), מספר מאמרים על היצירה, וחיפוש מהיר של המילים "יאיר זקוביץ שיר השירים" בגוגל יעלה לכם מספר הרצאות ופודקאסטים שלו על המגילה במגוון מקומות.
זה כיף לקרוא פירוש שנכתב מתוך אהבה לטקסט שהוא מפרש, זה כיף לקרוא פרופסור מדבר על משהו שהוא בכנות אוהב ויש לו תשוקה אליו, בפרט כשהטקסט עצמו הוא על אהבה ותשוקה. זקוביץ מצליח לא להלאות בפירוש או במבוא מצד אחד, ומצד שני לא משאיר קטעים סתומים לקורא.
אני אודה שעל חלק מסוים מההערות דילגתי כי הן היו יותר אטימולוגיות ופחות עניינו אותי להבנה של הטקסט, אבל לא הרגשתי שאני צריך לסנן בין הערות פדנטיות ואקדמאיות טהורות כדי לקבל את ההסבר הפשוט שאני רציתי מההערות, שהוא "זו המשמעות של מה שאתה קורא".

לסיכום, תקראו את שיר השירים, אם כמוני לא קראתם את המגילה כולה בעבר אלא רק שמעתם פה ושם קטעים שנמצאים בתרבות העברית, אני מניח שאתם תופתעו כמוני מהיצירה המאוד מיוחדת הזו.

"כִּֽי־עַזָּ֤ה כַמָּ֙וֶת֙ אַהֲבָ֔ה קָשָׁ֥ה כִשְׁא֖וֹל קִנְאָ֑ה רְשָׁפֶ֕יהָ רִשְׁפֵּ֕י אֵ֖שׁ שַׁלְהֶ֥בֶתְיָֽה׃
מַ֣יִם רַבִּ֗ים לֹ֤א יֽוּכְלוּ֙ לְכַבּ֣וֹת אֶת־הָֽאַהֲבָ֔ה וּנְהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּהָ
אִם־יִתֵּ֨ן אִ֜ישׁ אֶת־כׇּל־ה֤וֹן בֵּיתוֹ֙ בָּאַהֲבָ֔ה בּ֖וֹז יָב֥וּזוּ לֽוֹ"

אישה יפה יופיה הולך מסוף העולם ועד סופו
ויפי העולם כולו כיופיה של אישה
ואני, אלוהים, איך אוכל

זו ההקדמה לספר הנפלא הזה, אשר כשמו כן הוא מספר את סיפורם של יוסף ואשת פוטיפר המובא בספר בראשית. הסיפור מסופר בשירים קצרים, כל אחד מנקודת מבט של אחת משלושת הדמויות הראשיות. פוטיפר, אשתו ויוסף.
ספוילרים מכאן והלאה
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
המשורר נוטל חירות לעצמו ומספר את הסיפור בצורה שנתמכת במקורות אבל חורגת מהפרשנות הקלאסית ולפעמים (כמו בסיום הספר למשל) בוחר לשנות את הסיפור כרצונו.
פוטיפר סריס המלך מתואר כאדם האוהב את אשתו מאוד. הוא בעל מגונן, מכבד ונדיב שמוכן למלא כל בקשה שלה, אבל הוא לא יכול לתת לה את מה שהיא רוצה יותר מכל.
אשתו היא אישה יפה שלמראית עין לא חסר לה כלום. בעלה אוהב אותה ונותן לה יד חופשית לקנות כל דבר שהיא חושקת בו, יש לה בית גדול ועבדים ושפחות הסרים למרותה, ובכל זאת מה שהיא רוצה יותר מכל הוא מגע גברי. בעלה הוא סריס ולא יכול לספק אותה מינית, מה שמשאיר אותה חרמנית ומתוסכלת.
יוסף נמכר לישמעאלים ונמכר לעבד במצרים, משפחתו הפנתה לו עורף ובגדה בו. למזלו הרב הוא נקנה על ידי פוטיפר המחבב אותו, ממנה אותו לאדון על ביתו ורואה בו תחליף לבן שלעולם לא יהיה לו. גם יוסף מצידו רואה בו דמות אב בארץ נוכריה זו.

בכוחותיי האחרונים הגעתי לאמצע. התעייפתי. ולחשוב שיש לי עוד את מחצית הדרך... מבאס ולכן אני עושה הפסקה. נראה לי שארצ'י המבולבל יחכה לי עד שאוכל להתאפס על כל ארבעת דמויותיו. חבל כי ההתחלה היתה ממש מבטיחה. פול אוסטר במלא הדרו אבל לאט לאט נראה שהוא רק מנסה להוכיח מורכבות ולא סיפור. כל כך הרבה רגעים הפכו להיות לא אמינים לנער מתבגר אבל מניחה שרלבנטים יותר לאוסטר עצמו כסטודנט שמנהל מערכות יחסים ומגלה את העולם. הרגשות אותם אוסטר מציג מורכבים הרבה יותר ממה שאפשר לייחס לנער צעיר, רגיש ואינטיליגלט (כפי שאוסטר רוצה להאמין על עצמו) ככל שיהיה. לצערי מורידה את הדירוג הראשוני מחמישה כוכבים לשניים.