אומרים, שספר טוב הוא כזה שגורם לך להביט פנימה. כזה שגורם לך להתחבר לא רק אל דמויותיו ועלילתו- אלא גם אל עצמך. הנסיך הקטן הוא ספר טוב. מה זה טוב? מעולה. זהו ספר שאתה קורא בנשימה עצורה, אך חייב כל כמה זמן מניח אותו מידיך ובוהה בקיר כדי לעכל את מה שקראת. זהו ספר שהרבה אחרי שסיימת לא יוצא לך מהראש. זהו ספר שחייבים לגדול בצילו. לפני כמה זמן, הייתי במחסום קריאה לא נעים. חיפשתי את הספר המושלם לשבור אותו- ספר עמוק, מקורי. לא חשבתי אפילו על 'ספר הילדים' הזה, ולכן כשאמא שלי הושיטה לי אותו, והבטיחה שלא אתחרט, הופתעתי. אבל קראתי, ואכן לא התחרטתי. זהו סיפור על ילד. בתור התחלה, הוא על ילד. הילד הזה הוא נסיך, לא ברור של מי, והוא חי לבדו על כוכב. בעצם, לא לבדו- יש לו שושנה. אותה שושנה היא לא נחמדה, ולא נעימה. היא מנצלת אותו, אך הוא אוהב אותה. אוהב באמת ובתמים. כמו שילד יכול לאהוב. הילד נופל אל כדור הארץ, ואינו יודע מה לעשות. כאן נחלץ לעזרתו הטייס- דמות מבוגרת, טובה. הילד מבקש מהטייס בקשה אחת, פשוטה: "צייר לי כבשה!" ומשם- הכל קורה לבד. מבחינה כרונולוגית, אני אולי מבוגרת מדי בשביל הספר הזה. מבחינה נפשית, אני עוד לא בוגרת מספיק בשבילו. אסיים במשפט האהוב עלי ביותר מתוך הספר (והיה קשה להחליט)- "ההוכחה שהנסיך הקטן היה קיָים באמת היא שהוא היה מקסים, שצחק ושרצה כבשה. מי שרוצה כבשה, סימן שהוא קיים"

אומרים, שספר טוב הוא כזה שגורם לך להביט פנימה. כזה שגורם לך להתחבר לא רק אל דמויותיו ועלילתו- אלא גם אל עצמך. הנסיך הקטן הוא ספר טוב. מה זה טוב? מעולה. זהו ספר שאתה קורא בנשימה עצורה, אך חייב כל כמה זמן מניח אותו מידיך ובוהה בקיר כדי לעכל את מה שקראת. זהו ספר שהרבה אחרי שסיימת לא יוצא לך מהראש. זהו ספר שחייבים לגדול בצילו. לפני כמה זמן, הייתי במחסום קריאה לא נעים. חיפשתי את הספר המושלם לשבור אותו- ספר עמוק, מקורי. לא חשבתי אפילו על 'ספר הילדים' הזה, ולכן כשאמא שלי הושיטה לי אותו, והבטיחה שלא אתחרט, הופתעתי. אבל קראתי, ואכן לא התחרטתי. זהו סיפור על ילד. בתור התחלה, הוא על ילד. הילד הזה הוא נסיך, לא ברור של מי, והוא חי לבדו על כוכב. בעצם, לא לבדו- יש לו שושנה. אותה שושנה היא לא נחמדה, ולא נעימה. היא מנצלת אותו, אך הוא אוהב אותה. אוהב באמת ובתמים. כמו שילד יכול לאהוב. הילד נופל אל כדור הארץ, ואינו יודע מה לעשות. כאן נחלץ לעזרתו הטייס- דמות מבוגרת, טובה. הילד מבקש מהטייס בקשה אחת, פשוטה: "צייר לי כבשה!" ומשם- הכל קורה לבד. מבחינה כרונולוגית, אני אולי מבוגרת מדי בשביל הספר הזה. מבחינה נפשית, אני עוד לא בוגרת מספיק בשבילו. אסיים במשפט האהוב עלי ביותר מתוך הספר (והיה קשה להחליט)- "ההוכחה שהנסיך הקטן היה קיָים באמת היא שהוא היה מקסים, שצחק ושרצה כבשה. מי שרוצה כבשה, סימן שהוא קיים"

אומרים, שספר טוב הוא כזה שגורם לך להביט פנימה. כזה שגורם לך להתחבר לא רק אל דמויותיו ועלילתו- אלא גם אל עצמך. הנסיך הקטן הוא ספר טוב. מה זה טוב? מעולה. זהו ספר שאתה קורא בנשימה עצורה, אך חייב כל כמה זמן מניח אותו מידיך ובוהה בקיר כדי לעכל את מה שקראת. זהו ספר שהרבה אחרי שסיימת לא יוצא לך מהראש. זהו ספר שחייבים לגדול בצילו. לפני כמה זמן, הייתי במחסום קריאה לא נעים. חיפשתי את הספר המושלם לשבור אותו- ספר עמוק, מקורי. לא חשבתי אפילו על 'ספר הילדים' הזה, ולכן כשאמא שלי הושיטה לי אותו, והבטיחה שלא אתחרט, הופתעתי. אבל קראתי, ואכן לא התחרטתי. זהו סיפור על ילד. בתור התחלה, הוא על ילד. הילד הזה הוא נסיך, לא ברור של מי, והוא חי לבדו על כוכב. בעצם, לא לבדו- יש לו שושנה. אותה שושנה היא לא נחמדה, ולא נעימה. היא מנצלת אותו, אך הוא אוהב אותה. אוהב באמת ובתמים. כמו שילד יכול לאהוב. הילד נופל אל כדור הארץ, ואינו יודע מה לעשות. כאן נחלץ לעזרתו הטייס- דמות מבוגרת, טובה. הילד מבקש מהטייס בקשה אחת, פשוטה: "צייר לי כבשה!" ומשם- הכל קורה לבד. מבחינה כרונולוגית, אני אולי מבוגרת מדי בשביל הספר הזה. מבחינה נפשית, אני עוד לא בוגרת מספיק בשבילו. אסיים במשפט האהוב עלי ביותר מתוך הספר (והיה קשה להחליט)- "ההוכחה שהנסיך הקטן היה קיָים באמת היא שהוא היה מקסים, שצחק ושרצה כבשה. מי שרוצה כבשה, סימן שהוא קיים"

היכונו למות! מצחוק. את הספר הזה אני ממש ממש אוהבת. אך משום מה, תמיד כאשר אני מזכירה בדיחה מצוטטת או קטע קורע מצחוק, אף אחד לא מזהה את הספר. גם כשאני מאיימת על אנשים שאכניס להם נמלים אדומות לתחתונים, מדגימה איך אני מאזנת תפוח על האף או מכריזה 'אתה!', איש אינו מניד עפעף. וזה מרגיז. כי זהו אחד מהספרים המוצלחים שקראתי. בכל פרק מחדש אני מתה, ואז חוזרת לחיים כדי לקרוא את הפרק הבא. כי הספר הזה כתוב בחינניות מקסימה, גולש בהנאה ובשורה התחתונה, מצליח אפילו להעביר קצת מסר. אז אם גם אתם אוהבים למות (מצחוק), זהו הספר בשבילכם. אולי אחרי זה יהיה לי עם מי להתבדח. אזהרת ספוילר: במהלך הספר מישהו מת. מישהו אוכל חביתה. מישהו מקנח את האף. סוף ספוילר

היכונו למות! מצחוק. את הספר הזה אני ממש ממש אוהבת. אך משום מה, תמיד כאשר אני מזכירה בדיחה מצוטטת או קטע קורע מצחוק, אף אחד לא מזהה את הספר. גם כשאני מאיימת על אנשים שאכניס להם נמלים אדומות לתחתונים, מדגימה איך אני מאזנת תפוח על האף או מכריזה 'אתה!', איש אינו מניד עפעף. וזה מרגיז. כי זהו אחד מהספרים המוצלחים שקראתי. בכל פרק מחדש אני מתה, ואז חוזרת לחיים כדי לקרוא את הפרק הבא. כי הספר הזה כתוב בחינניות מקסימה, גולש בהנאה ובשורה התחתונה, מצליח אפילו להעביר קצת מסר. אז אם גם אתם אוהבים למות (מצחוק), זהו הספר בשבילכם. אולי אחרי זה יהיה לי עם מי להתבדח. אזהרת ספוילר: במהלך הספר מישהו מת. מישהו אוכל חביתה. מישהו מקנח את האף. סוף ספוילר

היכונו למות! מצחוק. את הספר הזה אני ממש ממש אוהבת. אך משום מה, תמיד כאשר אני מזכירה בדיחה מצוטטת או קטע קורע מצחוק, אף אחד לא מזהה את הספר. גם כשאני מאיימת על אנשים שאכניס להם נמלים אדומות לתחתונים, מדגימה איך אני מאזנת תפוח על האף או מכריזה 'אתה!', איש אינו מניד עפעף. וזה מרגיז. כי זהו אחד מהספרים המוצלחים שקראתי. בכל פרק מחדש אני מתה, ואז חוזרת לחיים כדי לקרוא את הפרק הבא. כי הספר הזה כתוב בחינניות מקסימה, גולש בהנאה ובשורה התחתונה, מצליח אפילו להעביר קצת מסר. אז אם גם אתם אוהבים למות (מצחוק), זהו הספר בשבילכם. אולי אחרי זה יהיה לי עם מי להתבדח. אזהרת ספוילר: במהלך הספר מישהו מת. מישהו אוכל חביתה. מישהו מקנח את האף. סוף ספוילר