Tamas•לפני 6 שניםיכולה להבין את הביקורת, גם לי לקח זמן להיכנס לספר וגם ריבוי התיאורים והלופ גרמו להרמת גבה. אבל עדיין השלם גדול מסכום חלקיו. וזהו ספר טוב.על הביקורת של בלהה על חיים קטנים מאת האניה ינגיהארה
חיים קטניםהאניה ינגיהארהממליצה לוותר על הספר. זה נכון שהספר תפס אותי כבר בהתחלה והיה לי קשה לעזוב אותו, אבל בשלב מסוים נמאס ורציתי שכבר יגמר. אני מאלה שקשה להם להפסיק ספר באמצע. הספר חוזר על עצמו; חוץ מהגיבור רוב הדמויות שטוחות ונחלקות לטובים ורעים; אין אישה שמדברת בספר אלא רק מגיעה מסיבה יחד עם הגבר שלה; כמויות הכאב והסבל בספר בלתי נתפסות והייסורים של הגיבור חוזרים על עצמם בתיאורים פלסטיים עד שמתחשק לצעוק די! ספר די מזוכיסטי. הקריאה גרמה לי להתבונן על הסופרת ולתהות מה עבר עליה בחייה שהיא כותבת כאלה זוועות על גברים? איך היא מסוגלת לכתוב על סבל בכזה פירוט וחזרתיות? בקיצור לא כדאי להתחיל. אני מודה שאם כן מתחילים קשה להפסיק.
חיים קטניםהאניה ינגיהארהממליצה לוותר על הספר. זה נכון שהספר תפס אותי כבר בהתחלה והיה לי קשה לעזוב אותו, אבל בשלב מסוים נמאס ורציתי שכבר יגמר. אני מאלה שקשה להם להפסיק ספר באמצע. הספר חוזר על עצמו; חוץ מהגיבור רוב הדמויות שטוחות ונחלקות לטובים ורעים; אין אישה שמדברת בספר אלא רק מגיעה מסיבה יחד עם הגבר שלה; כמויות הכאב והסבל בספר בלתי נתפסות והייסורים של הגיבור חוזרים על עצמם בתיאורים פלסטיים עד שמתחשק לצעוק די! ספר די מזוכיסטי. הקריאה גרמה לי להתבונן על הסופרת ולתהות מה עבר עליה בחייה שהיא כותבת כאלה זוועות על גברים? איך היא מסוגלת לכתוב על סבל בכזה פירוט וחזרתיות? בקיצור לא כדאי להתחיל. אני מודה שאם כן מתחילים קשה להפסיק.
חיים קטניםהאניה ינגיהארהממליצה לוותר על הספר. זה נכון שהספר תפס אותי כבר בהתחלה והיה לי קשה לעזוב אותו, אבל בשלב מסוים נמאס ורציתי שכבר יגמר. אני מאלה שקשה להם להפסיק ספר באמצע. הספר חוזר על עצמו; חוץ מהגיבור רוב הדמויות שטוחות ונחלקות לטובים ורעים; אין אישה שמדברת בספר אלא רק מגיעה מסיבה יחד עם הגבר שלה; כמויות הכאב והסבל בספר בלתי נתפסות והייסורים של הגיבור חוזרים על עצמם בתיאורים פלסטיים עד שמתחשק לצעוק די! ספר די מזוכיסטי. הקריאה גרמה לי להתבונן על הסופרת ולתהות מה עבר עליה בחייה שהיא כותבת כאלה זוועות על גברים? איך היא מסוגלת לכתוב על סבל בכזה פירוט וחזרתיות? בקיצור לא כדאי להתחיל. אני מודה שאם כן מתחילים קשה להפסיק.
חיים קטניםהאניה ינגיהארהממליצה לוותר על הספר. זה נכון שהספר תפס אותי כבר בהתחלה והיה לי קשה לעזוב אותו, אבל בשלב מסוים נמאס ורציתי שכבר יגמר. אני מאלה שקשה להם להפסיק ספר באמצע. הספר חוזר על עצמו; חוץ מהגיבור רוב הדמויות שטוחות ונחלקות לטובים ורעים; אין אישה שמדברת בספר אלא רק מגיעה מסיבה יחד עם הגבר שלה; כמויות הכאב והסבל בספר בלתי נתפסות והייסורים של הגיבור חוזרים על עצמם בתיאורים פלסטיים עד שמתחשק לצעוק די! ספר די מזוכיסטי. הקריאה גרמה לי להתבונן על הסופרת ולתהות מה עבר עליה בחייה שהיא כותבת כאלה זוועות על גברים? איך היא מסוגלת לכתוב על סבל בכזה פירוט וחזרתיות? בקיצור לא כדאי להתחיל. אני מודה שאם כן מתחילים קשה להפסיק.
חיים קטניםהאניה ינגיהארהממליצה לוותר על הספר. זה נכון שהספר תפס אותי כבר בהתחלה והיה לי קשה לעזוב אותו, אבל בשלב מסוים נמאס ורציתי שכבר יגמר. אני מאלה שקשה להם להפסיק ספר באמצע. הספר חוזר על עצמו; חוץ מהגיבור רוב הדמויות שטוחות ונחלקות לטובים ורעים; אין אישה שמדברת בספר אלא רק מגיעה מסיבה יחד עם הגבר שלה; כמויות הכאב והסבל בספר בלתי נתפסות והייסורים של הגיבור חוזרים על עצמם בתיאורים פלסטיים עד שמתחשק לצעוק די! ספר די מזוכיסטי. הקריאה גרמה לי להתבונן על הסופרת ולתהות מה עבר עליה בחייה שהיא כותבת כאלה זוועות על גברים? איך היא מסוגלת לכתוב על סבל בכזה פירוט וחזרתיות? בקיצור לא כדאי להתחיל. אני מודה שאם כן מתחילים קשה להפסיק.
חיים קטניםהאניה ינגיהארהממליצה לוותר על הספר. זה נכון שהספר תפס אותי כבר בהתחלה והיה לי קשה לעזוב אותו, אבל בשלב מסוים נמאס ורציתי שכבר יגמר. אני מאלה שקשה להם להפסיק ספר באמצע. הספר חוזר על עצמו; חוץ מהגיבור רוב הדמויות שטוחות ונחלקות לטובים ורעים; אין אישה שמדברת בספר אלא רק מגיעה מסיבה יחד עם הגבר שלה; כמויות הכאב והסבל בספר בלתי נתפסות והייסורים של הגיבור חוזרים על עצמם בתיאורים פלסטיים עד שמתחשק לצעוק די! ספר די מזוכיסטי. הקריאה גרמה לי להתבונן על הסופרת ולתהות מה עבר עליה בחייה שהיא כותבת כאלה זוועות על גברים? איך היא מסוגלת לכתוב על סבל בכזה פירוט וחזרתיות? בקיצור לא כדאי להתחיל. אני מודה שאם כן מתחילים קשה להפסיק.
חיים קטניםהאניה ינגיהארה0הסופרת מעצבנת נורא מלא דמויות, בכל פרק מישהו אחר מספר בגוף ראשון בזמן אחר, צריך לקרוא כמה עמודים טובים להבין מי זה ומתי ואז לקרוא שוב. העלילה בקושי זזה, עוד רובד ועוד רובד. הסיפור סוחט דמעות ויש בו מלא מוטיבים מטרידים. ממליץ רק למזוכיסטים שאוהבים לבכות בספרים.
