גיבורה רדודה, רומן עם בחור אפל ומסתורי (וחתיך בצורה לא אנושית, כמובן) ומרד בשלטון המרושע מתמיד שרוצה להגביל את החשיבה שלכם ולהרוג אתכם אם במקרה אתם גם חכמים וגם אמיצים (הו לא.). -ספויילרים פה ושם, ראו הוזהרתם- אז נניח לרגע בצד את העובדה שכל הרעיון של עולם עתידני, חלוקה לפלגים ומאבק בשלטון הופיע כבר מאות פעמים בכל קונספט אפשרי (הרבה לפני 'משחקי הרעב', בניגוד לדעה הרווחת) ונסתכל על 'מפוצלים' כספר בפני עצמו. קודם כל, כבר מתחילת הספר הייתי בטוחה שהעולם שבו העלילה מתרחשת, אמור להיות מוצג כהרוס מיסודו. מיילא החלוקה המגוחכת לפלגים רנדומליים לגמרי, העובדה ש'אומץ לב' מתאפיין ביכולת/ חוסר היכולת של אדם לקפוץ מרכבת נוסעת, להרביץ למישהו או לעשות קעקוע הייתה אבסורדית למדי. קיוויתי שבשלב כלשהוא מישהו יקפוץ ויגיד "אבל היי! אומץ לא מתאפיין בזה שאתם יכולים/ לא יכולים להיתלות מעל תהום! אומץ לא קשור למספר הפחדים שלכם או לאנשים שאתם מרביצים להם!", אבל כנראה שורוניקה רות הרבה יותר נאורה ומתקדמת ממני והיא מבינה משהו שאני לא הצלחתי להבין, שיהיה. אחר כך יש את טריס, השטחית והמשעממת, היא מאוהבת בפור שהוא מבוגר וחתיך אששש והוא, כמובן, מאוהב בה. יש בניהם כמה דיאלוגים לא אינטלקטואליים למדי, כמה קטעים קיטשיים שמאפיינים כמעט כל רומן בספרי נוער, ואז לבסוף *הפתעה!* הם מתנשקים (אומאגאד איזה לא צפוי!!!!!!!!!1) ומתחיל בניהם משהו שאמור להזכיר מערכת יחסים. כל זה כתוב בשפה רדודה עם מילים שחוזרות על עצמן שוב ושוב (בהתחלה חשבתי שהתרגום לא מוצלח במיוחד, אבל אחרי קריאה של כמה פרקים בשפת המקור הבנתי שהתרגום משקף בצורה מעולה את אוצר המילים של ורוניקה רות. מצד שני, השפה הלא יותר מדי יצירתית הפכה את הספר למשהו קל ומהיר לעיכול, לכל אלה מאיתנו ששונאים מילים מסובכות ותיאורים מציאותיים. לא הצלחתי להתחבר לטריס אפילו לרגע, העלילה הייתה לא ממש סוחפת וכל הזמן היו מעברים מהירים ולא מובנים בין ההתרחשויות שהיה קצת קשה לעקוב אחריהם. לא אהבתי בכלל. הביקורת היא דעתי בלבד, אין בה כל מטרה לזלזל באלו מכם שאהבו את הספר.

גיבורה רדודה, רומן עם בחור אפל ומסתורי (וחתיך בצורה לא אנושית, כמובן) ומרד בשלטון המרושע מתמיד שרוצה להגביל את החשיבה שלכם ולהרוג אתכם אם במקרה אתם גם חכמים וגם אמיצים (הו לא.). -ספויילרים פה ושם, ראו הוזהרתם- אז נניח לרגע בצד את העובדה שכל הרעיון של עולם עתידני, חלוקה לפלגים ומאבק בשלטון הופיע כבר מאות פעמים בכל קונספט אפשרי (הרבה לפני 'משחקי הרעב', בניגוד לדעה הרווחת) ונסתכל על 'מפוצלים' כספר בפני עצמו. קודם כל, כבר מתחילת הספר הייתי בטוחה שהעולם שבו העלילה מתרחשת, אמור להיות מוצג כהרוס מיסודו. מיילא החלוקה המגוחכת לפלגים רנדומליים לגמרי, העובדה ש'אומץ לב' מתאפיין ביכולת/ חוסר היכולת של אדם לקפוץ מרכבת נוסעת, להרביץ למישהו או לעשות קעקוע הייתה אבסורדית למדי. קיוויתי שבשלב כלשהוא מישהו יקפוץ ויגיד "אבל היי! אומץ לא מתאפיין בזה שאתם יכולים/ לא יכולים להיתלות מעל תהום! אומץ לא קשור למספר הפחדים שלכם או לאנשים שאתם מרביצים להם!", אבל כנראה שורוניקה רות הרבה יותר נאורה ומתקדמת ממני והיא מבינה משהו שאני לא הצלחתי להבין, שיהיה. אחר כך יש את טריס, השטחית והמשעממת, היא מאוהבת בפור שהוא מבוגר וחתיך אששש והוא, כמובן, מאוהב בה. יש בניהם כמה דיאלוגים לא אינטלקטואליים למדי, כמה קטעים קיטשיים שמאפיינים כמעט כל רומן בספרי נוער, ואז לבסוף *הפתעה!* הם מתנשקים (אומאגאד איזה לא צפוי!!!!!!!!!1) ומתחיל בניהם משהו שאמור להזכיר מערכת יחסים. כל זה כתוב בשפה רדודה עם מילים שחוזרות על עצמן שוב ושוב (בהתחלה חשבתי שהתרגום לא מוצלח במיוחד, אבל אחרי קריאה של כמה פרקים בשפת המקור הבנתי שהתרגום משקף בצורה מעולה את אוצר המילים של ורוניקה רות. מצד שני, השפה הלא יותר מדי יצירתית הפכה את הספר למשהו קל ומהיר לעיכול, לכל אלה מאיתנו ששונאים מילים מסובכות ותיאורים מציאותיים. לא הצלחתי להתחבר לטריס אפילו לרגע, העלילה הייתה לא ממש סוחפת וכל הזמן היו מעברים מהירים ולא מובנים בין ההתרחשויות שהיה קצת קשה לעקוב אחריהם. לא אהבתי בכלל. הביקורת היא דעתי בלבד, אין בה כל מטרה לזלזל באלו מכם שאהבו את הספר.

גיבורה רדודה, רומן עם בחור אפל ומסתורי (וחתיך בצורה לא אנושית, כמובן) ומרד בשלטון המרושע מתמיד שרוצה להגביל את החשיבה שלכם ולהרוג אתכם אם במקרה אתם גם חכמים וגם אמיצים (הו לא.). -ספויילרים פה ושם, ראו הוזהרתם- אז נניח לרגע בצד את העובדה שכל הרעיון של עולם עתידני, חלוקה לפלגים ומאבק בשלטון הופיע כבר מאות פעמים בכל קונספט אפשרי (הרבה לפני 'משחקי הרעב', בניגוד לדעה הרווחת) ונסתכל על 'מפוצלים' כספר בפני עצמו. קודם כל, כבר מתחילת הספר הייתי בטוחה שהעולם שבו העלילה מתרחשת, אמור להיות מוצג כהרוס מיסודו. מיילא החלוקה המגוחכת לפלגים רנדומליים לגמרי, העובדה ש'אומץ לב' מתאפיין ביכולת/ חוסר היכולת של אדם לקפוץ מרכבת נוסעת, להרביץ למישהו או לעשות קעקוע הייתה אבסורדית למדי. קיוויתי שבשלב כלשהוא מישהו יקפוץ ויגיד "אבל היי! אומץ לא מתאפיין בזה שאתם יכולים/ לא יכולים להיתלות מעל תהום! אומץ לא קשור למספר הפחדים שלכם או לאנשים שאתם מרביצים להם!", אבל כנראה שורוניקה רות הרבה יותר נאורה ומתקדמת ממני והיא מבינה משהו שאני לא הצלחתי להבין, שיהיה. אחר כך יש את טריס, השטחית והמשעממת, היא מאוהבת בפור שהוא מבוגר וחתיך אששש והוא, כמובן, מאוהב בה. יש בניהם כמה דיאלוגים לא אינטלקטואליים למדי, כמה קטעים קיטשיים שמאפיינים כמעט כל רומן בספרי נוער, ואז לבסוף *הפתעה!* הם מתנשקים (אומאגאד איזה לא צפוי!!!!!!!!!1) ומתחיל בניהם משהו שאמור להזכיר מערכת יחסים. כל זה כתוב בשפה רדודה עם מילים שחוזרות על עצמן שוב ושוב (בהתחלה חשבתי שהתרגום לא מוצלח במיוחד, אבל אחרי קריאה של כמה פרקים בשפת המקור הבנתי שהתרגום משקף בצורה מעולה את אוצר המילים של ורוניקה רות. מצד שני, השפה הלא יותר מדי יצירתית הפכה את הספר למשהו קל ומהיר לעיכול, לכל אלה מאיתנו ששונאים מילים מסובכות ותיאורים מציאותיים. לא הצלחתי להתחבר לטריס אפילו לרגע, העלילה הייתה לא ממש סוחפת וכל הזמן היו מעברים מהירים ולא מובנים בין ההתרחשויות שהיה קצת קשה לעקוב אחריהם. לא אהבתי בכלל. הביקורת היא דעתי בלבד, אין בה כל מטרה לזלזל באלו מכם שאהבו את הספר.

גיבורה רדודה, רומן עם בחור אפל ומסתורי (וחתיך בצורה לא אנושית, כמובן) ומרד בשלטון המרושע מתמיד שרוצה להגביל את החשיבה שלכם ולהרוג אתכם אם במקרה אתם גם חכמים וגם אמיצים (הו לא.). -ספויילרים פה ושם, ראו הוזהרתם- אז נניח לרגע בצד את העובדה שכל הרעיון של עולם עתידני, חלוקה לפלגים ומאבק בשלטון הופיע כבר מאות פעמים בכל קונספט אפשרי (הרבה לפני 'משחקי הרעב', בניגוד לדעה הרווחת) ונסתכל על 'מפוצלים' כספר בפני עצמו. קודם כל, כבר מתחילת הספר הייתי בטוחה שהעולם שבו העלילה מתרחשת, אמור להיות מוצג כהרוס מיסודו. מיילא החלוקה המגוחכת לפלגים רנדומליים לגמרי, העובדה ש'אומץ לב' מתאפיין ביכולת/ חוסר היכולת של אדם לקפוץ מרכבת נוסעת, להרביץ למישהו או לעשות קעקוע הייתה אבסורדית למדי. קיוויתי שבשלב כלשהוא מישהו יקפוץ ויגיד "אבל היי! אומץ לא מתאפיין בזה שאתם יכולים/ לא יכולים להיתלות מעל תהום! אומץ לא קשור למספר הפחדים שלכם או לאנשים שאתם מרביצים להם!", אבל כנראה שורוניקה רות הרבה יותר נאורה ומתקדמת ממני והיא מבינה משהו שאני לא הצלחתי להבין, שיהיה. אחר כך יש את טריס, השטחית והמשעממת, היא מאוהבת בפור שהוא מבוגר וחתיך אששש והוא, כמובן, מאוהב בה. יש בניהם כמה דיאלוגים לא אינטלקטואליים למדי, כמה קטעים קיטשיים שמאפיינים כמעט כל רומן בספרי נוער, ואז לבסוף *הפתעה!* הם מתנשקים (אומאגאד איזה לא צפוי!!!!!!!!!1) ומתחיל בניהם משהו שאמור להזכיר מערכת יחסים. כל זה כתוב בשפה רדודה עם מילים שחוזרות על עצמן שוב ושוב (בהתחלה חשבתי שהתרגום לא מוצלח במיוחד, אבל אחרי קריאה של כמה פרקים בשפת המקור הבנתי שהתרגום משקף בצורה מעולה את אוצר המילים של ורוניקה רות. מצד שני, השפה הלא יותר מדי יצירתית הפכה את הספר למשהו קל ומהיר לעיכול, לכל אלה מאיתנו ששונאים מילים מסובכות ותיאורים מציאותיים. לא הצלחתי להתחבר לטריס אפילו לרגע, העלילה הייתה לא ממש סוחפת וכל הזמן היו מעברים מהירים ולא מובנים בין ההתרחשויות שהיה קצת קשה לעקוב אחריהם. לא אהבתי בכלל. הביקורת היא דעתי בלבד, אין בה כל מטרה לזלזל באלו מכם שאהבו את הספר.

גיבורה רדודה, רומן עם בחור אפל ומסתורי (וחתיך בצורה לא אנושית, כמובן) ומרד בשלטון המרושע מתמיד שרוצה להגביל את החשיבה שלכם ולהרוג אתכם אם במקרה אתם גם חכמים וגם אמיצים (הו לא.). -ספויילרים פה ושם, ראו הוזהרתם- אז נניח לרגע בצד את העובדה שכל הרעיון של עולם עתידני, חלוקה לפלגים ומאבק בשלטון הופיע כבר מאות פעמים בכל קונספט אפשרי (הרבה לפני 'משחקי הרעב', בניגוד לדעה הרווחת) ונסתכל על 'מפוצלים' כספר בפני עצמו. קודם כל, כבר מתחילת הספר הייתי בטוחה שהעולם שבו העלילה מתרחשת, אמור להיות מוצג כהרוס מיסודו. מיילא החלוקה המגוחכת לפלגים רנדומליים לגמרי, העובדה ש'אומץ לב' מתאפיין ביכולת/ חוסר היכולת של אדם לקפוץ מרכבת נוסעת, להרביץ למישהו או לעשות קעקוע הייתה אבסורדית למדי. קיוויתי שבשלב כלשהוא מישהו יקפוץ ויגיד "אבל היי! אומץ לא מתאפיין בזה שאתם יכולים/ לא יכולים להיתלות מעל תהום! אומץ לא קשור למספר הפחדים שלכם או לאנשים שאתם מרביצים להם!", אבל כנראה שורוניקה רות הרבה יותר נאורה ומתקדמת ממני והיא מבינה משהו שאני לא הצלחתי להבין, שיהיה. אחר כך יש את טריס, השטחית והמשעממת, היא מאוהבת בפור שהוא מבוגר וחתיך אששש והוא, כמובן, מאוהב בה. יש בניהם כמה דיאלוגים לא אינטלקטואליים למדי, כמה קטעים קיטשיים שמאפיינים כמעט כל רומן בספרי נוער, ואז לבסוף *הפתעה!* הם מתנשקים (אומאגאד איזה לא צפוי!!!!!!!!!1) ומתחיל בניהם משהו שאמור להזכיר מערכת יחסים. כל זה כתוב בשפה רדודה עם מילים שחוזרות על עצמן שוב ושוב (בהתחלה חשבתי שהתרגום לא מוצלח במיוחד, אבל אחרי קריאה של כמה פרקים בשפת המקור הבנתי שהתרגום משקף בצורה מעולה את אוצר המילים של ורוניקה רות. מצד שני, השפה הלא יותר מדי יצירתית הפכה את הספר למשהו קל ומהיר לעיכול, לכל אלה מאיתנו ששונאים מילים מסובכות ותיאורים מציאותיים. לא הצלחתי להתחבר לטריס אפילו לרגע, העלילה הייתה לא ממש סוחפת וכל הזמן היו מעברים מהירים ולא מובנים בין ההתרחשויות שהיה קצת קשה לעקוב אחריהם. לא אהבתי בכלל. הביקורת היא דעתי בלבד, אין בה כל מטרה לזלזל באלו מכם שאהבו את הספר.

גיבורה רדודה, רומן עם בחור אפל ומסתורי (וחתיך בצורה לא אנושית, כמובן) ומרד בשלטון המרושע מתמיד שרוצה להגביל את החשיבה שלכם ולהרוג אתכם אם במקרה אתם גם חכמים וגם אמיצים (הו לא.). -ספויילרים פה ושם, ראו הוזהרתם- אז נניח לרגע בצד את העובדה שכל הרעיון של עולם עתידני, חלוקה לפלגים ומאבק בשלטון הופיע כבר מאות פעמים בכל קונספט אפשרי (הרבה לפני 'משחקי הרעב', בניגוד לדעה הרווחת) ונסתכל על 'מפוצלים' כספר בפני עצמו. קודם כל, כבר מתחילת הספר הייתי בטוחה שהעולם שבו העלילה מתרחשת, אמור להיות מוצג כהרוס מיסודו. מיילא החלוקה המגוחכת לפלגים רנדומליים לגמרי, העובדה ש'אומץ לב' מתאפיין ביכולת/ חוסר היכולת של אדם לקפוץ מרכבת נוסעת, להרביץ למישהו או לעשות קעקוע הייתה אבסורדית למדי. קיוויתי שבשלב כלשהוא מישהו יקפוץ ויגיד "אבל היי! אומץ לא מתאפיין בזה שאתם יכולים/ לא יכולים להיתלות מעל תהום! אומץ לא קשור למספר הפחדים שלכם או לאנשים שאתם מרביצים להם!", אבל כנראה שורוניקה רות הרבה יותר נאורה ומתקדמת ממני והיא מבינה משהו שאני לא הצלחתי להבין, שיהיה. אחר כך יש את טריס, השטחית והמשעממת, היא מאוהבת בפור שהוא מבוגר וחתיך אששש והוא, כמובן, מאוהב בה. יש בניהם כמה דיאלוגים לא אינטלקטואליים למדי, כמה קטעים קיטשיים שמאפיינים כמעט כל רומן בספרי נוער, ואז לבסוף *הפתעה!* הם מתנשקים (אומאגאד איזה לא צפוי!!!!!!!!!1) ומתחיל בניהם משהו שאמור להזכיר מערכת יחסים. כל זה כתוב בשפה רדודה עם מילים שחוזרות על עצמן שוב ושוב (בהתחלה חשבתי שהתרגום לא מוצלח במיוחד, אבל אחרי קריאה של כמה פרקים בשפת המקור הבנתי שהתרגום משקף בצורה מעולה את אוצר המילים של ורוניקה רות. מצד שני, השפה הלא יותר מדי יצירתית הפכה את הספר למשהו קל ומהיר לעיכול, לכל אלה מאיתנו ששונאים מילים מסובכות ותיאורים מציאותיים. לא הצלחתי להתחבר לטריס אפילו לרגע, העלילה הייתה לא ממש סוחפת וכל הזמן היו מעברים מהירים ולא מובנים בין ההתרחשויות שהיה קצת קשה לעקוב אחריהם. לא אהבתי בכלל. הביקורת היא דעתי בלבד, אין בה כל מטרה לזלזל באלו מכם שאהבו את הספר.