Uתולעת•לפני 11 שניםכן הסרט של מפוצלים אכזב,אבל הסרט של אשמת הכוכבים דווקא טוב,אבל כמובן שהספר טוב יותר. ולא כל כך הבנתי למה הדבר הכי מפתיע שקרה בספר זה כשהייזל זרמה עם גאס למיטה אחרי הנשיקה הראשונה שלהם..אני לא חושבת שיש בזה משהו לא בסדר.על הביקורת של מאי על אשמת הכוכבים מאת ג'ון גרין
Uתולעת•לפני 11 שניםהכריכה היא כריכה של ישראל,רק בישראל(לא שאני חושבת שהיא רעה). והכתיבה היא תרגום ישראלי.. ביקורת נחמדה אבל יש כמה קטעים שאני לא חושבת כמוך כל כך.על הביקורת של S-E-5914 על אשמת הכוכבים מאת ג'ון גרין
Uתולעת•לפני 11 שניםברוכה הבאה:) אני דווקא לא חושבת שהאובססיה של נורה היא חסרון,אבל בכל מקרה אהבתי את הביקורת:)על הביקורת של מלאך משמיים על מלאך משמיים מאת בקה פיצפטריק
Uתולעת•לפני 11 שניםלא הבנתילא הבנתי למה את מתכוונת,זה המחשבות שלה היא לא יכולה לדבר בגוף ראשון על בן אדם במחשבות.על הביקורת של אפרי על נשיקת צללים מאת רישל מיד
Uתולעת•לפני 12 שניםתכתבי שיש ספויילרים לפני שאת כותבת ביקורות עם ספויילרים.על הביקורת של ציפי1 על הטוב שבי מאת ניקולס ספארקס
שונרא החתול•לפני 10 שניםוהוא נדלק עליה לפני שהיא גנבה לגודזילה את היהלום שלו?על הביקורת של תולעת על יהלום מאת מיכל אדלר
משוררונת:)•לפני 10 שניםדווקא אחד הספרים שלא הבנתי מה הוא רוצה מהחיים שלי^^על הביקורת של תולעת על הגל החמישי מאת ריק יאנסי
סאנדרה נור•לפני 12 שניםחחחחחחחחחח הרגת אותי ! באמת בזבוז ! אני לא הבנתי מה קרה פתאום האבא נהיה מאיים והאמא כולה טובה ותומכת חשבתי שהתבלבלו בדמויות !! :Pעל הביקורת של תולעת על להתחיל מחדש מאת טרי טרי
Bookworm•לפני 12 שניםחחחחחחחח תאמיני לי את לא תפסידי כלום זה ספר דפוקעל הביקורת של תולעת על להתחיל מחדש מאת טרי טרי
הגל החמישיריק יאנסיגל ראשון,גל שני,גל שלישי,גל רביעי,97% מבני האדם מתים,רק החזקים נשארו. מה יקרה בגל החמישי? איך הוא יבוא? מתי? מה עושים כדי לשרוד? על מי לסמוך? איך בכלל אפשר לסמוך על מישהו במצב כזה? הדמויות מעולות,ובמיוחד סאמי הקטן והמתוק,תמים וחכם באותו הזמן. זה בהחלט אחד מהספרים שמסיימים לקרוא אותם בתחושה של סיפוק. ספר מעולה!!!
אהבה ברחוב סקוטלנדסמנתה יאנגעוד ספר מעולה של סמנתה יאנג. כל כך שמחתי לראות איך קול הביישן המגונן והקטן הפך להיות גבר נאה רגיש ומתחשב. ספר שכיף להעביר איתו את הזמן,ממליצה מאוד.
שבויה באפלה סי. ג'יי רוברטסזעזוע וסיפוק בו זמנית. לאורך כל הספר כל מה שרציתי היה להפסיק לקרוא אותו ולאטום את עצמי בפני האלימות המזעזעת הזאת,שאולביה מוצאת אותה מעניינת,אך ברגע אחד העלילה הפכה למרתקת ולא העזתי להפסיק,תחושה מוזרה,ספר כזה עוד לא קראתי.
שבויה באפלה סי. ג'יי רוברטסזעזוע וסיפוק בו זמנית. לאורך כל הספר כל מה שרציתי היה להפסיק לקרוא אותו ולאטום את עצמי בפני האלימות המזעזעת הזאת,שאולביה מוצאת אותה מעניינת,אך ברגע אחד העלילה הפכה למרתקת ולא העזתי להפסיק,תחושה מוזרה,ספר כזה עוד לא קראתי.
שבויה באפלה סי. ג'יי רוברטסזעזוע וסיפוק בו זמנית. לאורך כל הספר כל מה שרציתי היה להפסיק לקרוא אותו ולאטום את עצמי בפני האלימות המזעזעת הזאת,שאולביה מוצאת אותה מעניינת,אך ברגע אחד העלילה הפכה למרתקת ולא העזתי להפסיק,תחושה מוזרה,ספר כזה עוד לא קראתי.
שבויה באפלה סי. ג'יי רוברטסזעזוע וסיפוק בו זמנית. לאורך כל הספר כל מה שרציתי היה להפסיק לקרוא אותו ולאטום את עצמי בפני האלימות המזעזעת הזאת,שאולביה מוצאת אותה מעניינת,אך ברגע אחד העלילה הפכה למרתקת ולא העזתי להפסיק,תחושה מוזרה,ספר כזה עוד לא קראתי.
אהבה בסמטת ג'מייקהסמנתה יאנג0כרגיל סמנתה יאנג האלופה עושה את זה שוב. שנינות, כתיבה סוחפת ותיאורים מושלמים. בספר הזה אנחנו פוגשים את אוליביה שנכנסה לחיינו בספר השני בסדרה "אהבה בדרך לונדון" ואת נייט. גם כאן שני הראשיים באים כשהם פגועים נפשית מהעבר שלהם. בהתחלה הם רק ידידים שמצליחים להסתיר היטב את המשיכה העצומה ביניהם. עד שליב מבקשת מנייט ללמד אותה על סקס ומכאן הם נכנסים לתחילה של רכבת הרים שלא ניתנת לעצירה. האמת אני חייבת לציין שהחלקים הכי יפים ושהכי נהנתי מהם בספר היו של ג'וס ובריידן.למרות שהיו רק רגעים קצרים (אבל הם הוזכרו די הרבה) משום מה הם הצליחו טיפה לגנוב לראשיים את "השואו" ומצאתי את עצמי בחכה לעוד קצת מהזוג הזה ועוד קצת. ואפילו במתח ממה שעבר על ג'וס ובריידן. ושוב הרגשתי את הצמרמורות וההתרגשות מהאהבה העצומה בין ג'וס לבריידן אהבה כל כך גדולה שרק סמנתה יאנג יכול להעביר בכתיבה כל כך מושלמת. לסיכום - סדרה מושלמת כל ספר בצבע. אם אני מדרגת את הספר הזה מבין השלושה הראשונים אז הוא בהחלט יותר טוב מהשני אבל פחות טוב מהראשון. כי כנראה באמת קשה להתעלות על האהבה של ג'וסלין ובריידן המהממים.
למה אני קופץנאוקי היגשידה0 זהו ספר שנכתב על ידי ילד יפני, אוטיסט בתפקוד נמוך, כשהיה בן שלוש עשרה. שון כמעט ולא יכול לנהל תקשורת מילולית. בעזרת לוח תקשורת מיוחד הוא למד לאיית מילים על ידי הצבעה על אותיות וכך הוא מנהל שיחה עם הסובבים אותו. אל תפספסו את הספר הנפלא והמרגש הזה! ספר חשוב לכולם! ממליצה בחום! הספר תורגם על ידי הורים לילד אוטיסט. את ההקדמה לספר כתב האב. הספר בנוי בצורת שאלות שהוא נתקל בהן בחיי היומיום שלו ותשובות שלו לאותן שאלות. בין השאלות תמצאו שאלות כמו: למה האוטיסטים צועקים? למה הם חוזרים על עצמם? למה הם קופצים? מה קורה כשיש הרבה רעש? למה הם בררנים באוכל? למה הם אובססיביים? למה הם תזזיתיים? למה קשה להם לרוץ? ועוד ועוד. שון מפליא לתאר ולהסביר את ההתנהגות שלו שנראית לסביבתו מוזרה. הוא נותן לנו הצצה לעולמו הפנימי וחוזר ומבקש שנהיה סבלניים כלפי ילדים כמוהו. הוא מסביר למה קשה לאוטיסטים עם מגע ידיים, מבהיר כי לרוב האוטיסטים עצובים כי הם נכשלים בהרבה דברים והם מרגישים שהם מאכזבים אחרים וזה רק גורם להם עוד יותר לשנוא את עצמם. ברגע שאנו צוחקים עליהם או מתייחסים אליהם כאל ילדים ילדותיים או לקויים, זה גורם להם לתסכול ולכן הם עצובים. לכן חשוב שנתייחס אליהם כילדים רגילים לכל דבר עם הרבה הבנה וסבלנות. הוא מסביר כי לילדים אוטיסטים נוח עם המוכר והידוע. קשה להם עם דברים חדשים, אבל עם סבלנות מצד הסביבה ולימוד איטי, אפשר בהחלט להשתפר. ריגש אותי מאד המשפט שהוא כתב שגם אם היו נותנים לו אפשרות להיות "רגיל", לא בטוח שהוא היה בוחר בה כי הוא רגיל לעצמו וברגע שילמד לאהוב את עצמו כמו שהוא הוא יהיה מאושר. הוא מספר על מקומות הנוחות שלו שהם הים והטבע הירוק שמסמל את החיים והוא החבר היקר שלו.
נוכרייהדיאנה גבלדון0את הספר התחלתי לקרוא לאחר שצפיתי בחצי מן העונה הראשונה של הסדרה, איפשהו שם באמצע כשהבנתי שהיא פחות רומן היסטורי ואולי קצת יותר רומן רומנטי. בכל אופן הספר הזה לא נתן לי לעזוב לרגע, מצאתי את עצמי גומעת אותו בשלושה ימים על כל 870 עמודיו. קלייר רנדל הגיבורה של הסיפור פשוט משכה אותי, היא מציגה דמות של אישה כל כך חזקה ויחד עם זו אחת שמתמסרת לאהבה בלי פקפוק. אחד הדברים שאני יותר אוהבת ברומנים היסטוריים זה שאני בעצם לומדת על העבר בלי להרגיש ובספר הזה מצאתי עניין עצום בהיסטוריית סקוטלנד. בנוסף מאוד השתעשתי מהניגוד בין קלייר האחות מהמאה ה20 לאמונות הפאגניות של תושבי הרמות מהמאה ה18. כשקראתי את הספר לא יכלתי שלא להשוות בינו לבין פרש הברונזה, שניהם עבי כרס ויוצרים שילוב מופלא בין רומן היסטורי לרומן רומנטי. אני ממליצה על הספר הזה בלב שלם לאוהבי הז'אנר. אל תירתעו מהעובי של הספר, הוא מושך אותך פנימה ובכלל לא שמים לב שעברו כבר שלושה ימים וכדאי אולי להניח אותו לטובת פעילויות פרודוקטיביות יותר.
