רות גלעד את הספר "רק הילדות אינה מזדקנת/בשואה היינו ילדים" קראתי בהתרגשות רבה. את הזכרונות מהילדות בשואה, חולקים איתנו הכותבים אחרי שהיסו והדחיקו אותם במשך שישים שנה. ברגישות נדירה וחוכמה ערכה מירה קני-פז, הנמנית גם על הכותבים בספר, פרקי זכרונות אלה, ואנחנו הקוראים למדים על ההתקרבות האיטית "לצד האפל של האור" כפי שכותבת מירה קני-פז, באחד מן הסיפורים. כל אחד מהכותבים כותב בשפתו היחודית על חייו בזמן השואה ועל נס הישרדותו, ואני קראתי, מרותקת, את זכרונותיהם של אותם אנשים שעבורם הילדות אינה מזדקנת.

רות גלעד את הספר "רק הילדות אינה מזדקנת/בשואה היינו ילדים" קראתי בהתרגשות רבה. את הזכרונות מהילדות בשואה, חולקים איתנו הכותבים אחרי שהיסו והדחיקו אותם במשך שישים שנה. ברגישות נדירה וחוכמה ערכה מירה קני-פז, הנמנית גם על הכותבים בספר, פרקי זכרונות אלה, ואנחנו הקוראים למדים על ההתקרבות האיטית "לצד האפל של האור" כפי שכותבת מירה קני-פז, באחד מן הסיפורים. כל אחד מהכותבים כותב בשפתו היחודית על חייו בזמן השואה ועל נס הישרדותו, ואני קראתי, מרותקת, את זכרונותיהם של אותם אנשים שעבורם הילדות אינה מזדקנת.

רות גלעד את הספר "רק הילדות אינה מזדקנת/בשואה היינו ילדים" קראתי בהתרגשות רבה. את הזכרונות מהילדות בשואה, חולקים איתנו הכותבים אחרי שהיסו והדחיקו אותם במשך שישים שנה. ברגישות נדירה וחוכמה ערכה מירה קני-פז, הנמנית גם על הכותבים בספר, פרקי זכרונות אלה, ואנחנו הקוראים למדים על ההתקרבות האיטית "לצד האפל של האור" כפי שכותבת מירה קני-פז, באחד מן הסיפורים. כל אחד מהכותבים כותב בשפתו היחודית על חייו בזמן השואה ועל נס הישרדותו, ואני קראתי, מרותקת, את זכרונותיהם של אותם אנשים שעבורם הילדות אינה מזדקנת.

רות גלעד את הספר "רק הילדות אינה מזדקנת/בשואה היינו ילדים" קראתי בהתרגשות רבה. את הזכרונות מהילדות בשואה, חולקים איתנו הכותבים אחרי שהיסו והדחיקו אותם במשך שישים שנה. ברגישות נדירה וחוכמה ערכה מירה קני-פז, הנמנית גם על הכותבים בספר, פרקי זכרונות אלה, ואנחנו הקוראים למדים על ההתקרבות האיטית "לצד האפל של האור" כפי שכותבת מירה קני-פז, באחד מן הסיפורים. כל אחד מהכותבים כותב בשפתו היחודית על חייו בזמן השואה ועל נס הישרדותו, ואני קראתי, מרותקת, את זכרונותיהם של אותם אנשים שעבורם הילדות אינה מזדקנת.

רות גלעד את הספר "רק הילדות אינה מזדקנת/בשואה היינו ילדים" קראתי בהתרגשות רבה. את הזכרונות מהילדות בשואה, חולקים איתנו הכותבים אחרי שהיסו והדחיקו אותם במשך שישים שנה. ברגישות נדירה וחוכמה ערכה מירה קני-פז, הנמנית גם על הכותבים בספר, פרקי זכרונות אלה, ואנחנו הקוראים למדים על ההתקרבות האיטית "לצד האפל של האור" כפי שכותבת מירה קני-פז, באחד מן הסיפורים. כל אחד מהכותבים כותב בשפתו היחודית על חייו בזמן השואה ועל נס הישרדותו, ואני קראתי, מרותקת, את זכרונותיהם של אותם אנשים שעבורם הילדות אינה מזדקנת.