חבל על הזמן איזו אכזבה, איזה שעמום ואיזה ספר שיכול לעניין רק את משפחתו הקרובה של הסופר המוכשר כמאיר שלו. ואני כל הזמן מחכה שיקרה משהו מעניין. רציתי לזרוק את הספר בעמוד 50, אבל אמרתי לעצמי, "לא יתכן, זה מאיר שלו, הוא סופר מוכשר, תמשיך לקרוא תראה בסוף תגיד איזה יופי". אז משכתי עד עמוד 166 ולא הצלחתי יותר. מצטער, אולי לא הבנתי את הקסם בתיאורים מפורטים של עבודות הניקיון והיחסים הסבוכים בתוך המשפחה הנהללית. מצטער, הספר פשוט לא טוב.

ספר מהמם ומצמרר תיאור מצמרר של הרוע השורשי של משטר סטלין אשר בהשפעת פסיכוזה פרנואידית התעמר באנשים ללא סיבה וללא רחמים. אנשים טובים שהיו מעל ומעבר לכל חשד, רצו רק לחיות את חייהם ולתרום לחברה ולמדינה, קיבלו יחס שאינו מגיע לרעים שבפושעים. הספר כתוב ברגש והעלילה בנויה באופן מרתק. חשוב ביותר, בעיני הוא אמינותה של העלילה. אני בהחלט יכול לשפוט את האמינות כי הסיפורים נשמעים דומים מאוד למאורעות שעברו על משפחתי ברוסיה בתקופה האמורה. לסיכום, אני ממליץ בחום על הספר. ממש נעים לקרוא אותו מתחת לשמיכת פוך חמימה ולהצטרף לגיבורים בשתיית תה רוסי חזק, מתוק וחם.

בסוף אהבתי את הספר ושמחתי שקראתי עד הסוף ולא נטשתי אותו באמצע כפי שעשיתי ללא מעט ספרים בתקופה האחרונה. הוא מניע לאט ולא התחברתי לאוירה המיסטית – מזרחית, אבל בשלב מסויים הוא משך אותי אליו. בעיקר על רקע החיבור בין שתי הדמויות המרכזיות בספר. אני לא מתרגש בקלות, אבל הוא בהחלט ריגש אותי. אני ממליץ על הספר בתנאי שיש לכם סבלנות לצלוח את ההתחלה והיכולת להתנתק מהמחשבה המערבית צינית ומעשית-מדעית. תנו לדימיון את החופש שדיכאו בנו החיים המודרניים ותפליגו מזרחה.

לא משהו אני אתחיל בדעתי למי הספר מתאים. אולי, אבל רק אולי... אוהבי ספרות ושירה פוסט מודרנית יוכלו להתייחס לכל השמות של המשוררים, הסופרים המבקרים וכל מי שחי לצלם. שמות שהגברת לפיד מקפידה לצטט, כדי לתת לי – המהנדס חסר ההשכלה הספרותית – להרגיש בור ועם הארץ. אז בשלב מסוים לקראת אמצע הספר, פשוט התייאשתי, נשברתי והנחתי אותו בערמת ה"להחזיר לארונית הציבורית". סליחה, שולמית, ספר אחר שלך דווקא ממש אהבתי.

לא משהו אני אתחיל בדעתי למי הספר מתאים. אולי, אבל רק אולי... אוהבי ספרות ושירה פוסט מודרנית יוכלו להתייחס לכל השמות של המשוררים, הסופרים המבקרים וכל מי שחי לצלם. שמות שהגברת לפיד מקפידה לצטט, כדי לתת לי – המהנדס חסר ההשכלה הספרותית – להרגיש בור ועם הארץ. אז בשלב מסוים לקראת אמצע הספר, פשוט התייאשתי, נשברתי והנחתי אותו בערמת ה"להחזיר לארונית הציבורית". סליחה, שולמית, ספר אחר שלך דווקא ממש אהבתי.

לא משהו אני אתחיל בדעתי למי הספר מתאים. אולי, אבל רק אולי... אוהבי ספרות ושירה פוסט מודרנית יוכלו להתייחס לכל השמות של המשוררים, הסופרים המבקרים וכל מי שחי לצלם. שמות שהגברת לפיד מקפידה לצטט, כדי לתת לי – המהנדס חסר ההשכלה הספרותית – להרגיש בור ועם הארץ. אז בשלב מסוים לקראת אמצע הספר, פשוט התייאשתי, נשברתי והנחתי אותו בערמת ה"להחזיר לארונית הציבורית". סליחה, שולמית, ספר אחר שלך דווקא ממש אהבתי.