"שכח מהשם רזניקוף. כאן לא תצמח לך שום טובה ממנו. בשביל החיים החדשים שלך באמריקה אתה צריך שם אמריקאי, משהו עם צליל אמריקאי טוב". זה מה שהציע לאייזיק רזניקוף מהגר יהודי רוסי אחר בשעה ששניהם המתינו לשיחה עם פקיד הקבלה באליס איילנד.
מכיוון שבשנת 1900 עדיין הייתה האנגלית זרה לאוזנו של אייזיק רזניקוף, הוא ביקש מבן ארצו המבוגר והמנוסה יותר להציע לו שם. "תגיד להם שאתה רוקפלר", אמר האיש.
לאחר מספר שעות

בעולם מקביל סבתא שלי עוזבת את העיירה שלה על גבול פולין רוסיה, אבל לא מגיעה לארץ אלא לארצות הברית. בעולם מקביל במקום להיוולד להורים ילידי הארץ אני נולדת במקום כלשהו על יבשת אמריקה - ניו ג'רזי לדוגמה, אם סתם ניקח מקום אקראי. גדלה בתור יהודייה אמריקאית דוברת אנגלית עם כמות כזו או אחרת של יידישקייט. ביקום מקביל פול אוסטר הוא הורה שלי. אפילו מועד הלידה שלו ושל אמא שלי לא מאוד רחוק. יקומים מקבילים, מצי

פול אוסטר הוא אחד מהסופרים האהובים עליי. קראתי בעבר בעברית ובאנגלית מספר ספרים שלו. יש לו מה לספר והוא מאוד קריא בעיניי! בשנים האחרונות נדמה לי שהוא עובר יותר לכיוון האוטוביוגרפי וגם אם זו איננה באמת אוטוביוגרפיה, אני אוהב את זה.
ברבים מספריו עוסק אוסטר ב"בדידות", אך גם ב"מקרה"... כלומר במקריות שדרכה החיים מובילים אותנו למחוזות שונים ומשונים. אני תמיד נזכר בסרט המרתק "דלתות מסתובבות", שבו בגלל פ

פול אוסטר

אחד הסופרים האהובים עליי

נסעתי לברזיל לא מזמן ובהחלטה של הרגע האחרון לא נרתעתי והוספתי את הספר הזה למזוודה

איזה מזל שעשיתי את זה

קריאה שהתחילה על חופי ריו דה זנרו הסתיימה אמש על הספה בהרצליה

אהבתי ביותר

מזמן לא קראתי ספר שרק חיכיתי כל היום להגיע אליו בערב ולשקוע בו

ממליץ בחום

נקודת ההתחלה, אותו רגע חד פעמי וייחודי ביקום, בעולם, על הפלנטה, הרגע בו כל אחד ואחת מאיתנו נולדים. הרגע הזה בו העולם משתנה. היקום כבר אינו אותו יקום. יש בו חיים חדשים. חיים שנוצרו איכשהו: באהבה, אולי בחטא, אולי בחוסר אהבה. אבל התווספו חיים בעולם. הישות החדשה חיה בעולם בו היא נוצרה, הורים, אחים, אחיות, הבית באותו רחוב, הנמצא באותה עיר ובאותה ארץ. ומכאן, תחשבו שהסיפור יכול להתפתח למספר כיוונים, וכל

לא קל - פיזית - להחזיק ספר בן כמעט 900 עמודים. אבל כשזה ספר של פול אוסטר שווה בהחלט לנסות. שמחתי שהצלחתי לצלוח אותו. קריא מאוד, מעניין מאוד והאתגר לעקוב אחר ארצ'י פרגוסון כפול ארבע - כלומר דמות שיש לה אותו שם, אותם הורים, אותם חברים אבל מוכפלת בארבע עם חוויות שונות, אירועים שונים - מאוד מרתקת ולא תמיד הצלחתי לדעת על איזה ארצ'י אני קורא באותו רגע. אבל, אוסטר כותב את זה כל כך טוב וכל כך מעניין ומתכ

בקצרה, מתיש.
פול אוסטר מבחינתי הוא סופר קצוות. הוא יכול לנפק ספרים מדהימים כמו ״מר ורטיגו״ או ״ארמון הירח״. מצד שני יכול לייצר, את מה שאני אכנה בנימוס כ״נפילות״, ספרים כמו ״טימבוקטו״ או ״המצאת הבדידות״.
בספר הזה הוא מנסה לעשות משהו שאפתני ומעורר הערכה - לספר את אותו סיפור על אותה דמות אבל 4 פעמים כשההבדלים בסיפורים נובעים מאירועים שונים שקרו לכל אחת מהדמויות. מעין ״דלתות מסתובבות״ רק כפול 4.
בג

בכוחותיי האחרונים הגעתי לאמצע. התעייפתי. ולחשוב שיש לי עוד את מחצית הדרך... מבאס ולכן אני עושה הפסקה. נראה לי שארצ'י המבולבל יחכה לי עד שאוכל להתאפס על כל ארבעת דמויותיו. חבל כי ההתחלה היתה ממש מבטיחה. פול אוסטר במלא הדרו אבל לאט לאט נראה שהוא רק מנסה להוכיח מורכבות ולא סיפור. כל כך הרבה רגעים הפכו להיות לא אמינים לנער מתבגר אבל מניחה שרלבנטים יותר לאוסטר עצמו כסטודנט שמנהל מערכות יחסים ומגלה את ה

ממליץ בחום, גם (ודווקא) למי שלא אוהב פול אוסטר. הוא מביא כאן משהו אחר. גם אם האמירה של הרומן מעט צפויה ומשומשת: ארבע דמויות שנולדו באותה השנה ושמן זהה, מתגלגלות אל גורל מיקרי שונה בעקבות צמתים, אסונות, ואהבות מפתיעות. המיקריות בחיים. אבל ארבע הדמויות המצויינות, לכל אחת מהן יש סיפור מרתק, מערכות יחסים נוגעות ללב, רגעים מתוקים, נעורים, יהדות אמריקאית.