הספר הזה הוא לא "איש ושמו אובה", אבל הוא בהחלט חמוד וחינני.

ספר שכתוב מנקודת המבט של ילדה בת שבע, סליחה... כמעט שמונה כמובן, מראה לך זווית ראייה שונה. את הדברים שרואים מגובה מטר עשרים לא רואים משם וכך הפגמים הקטנים והמציקים של המבוגרים נפרשים במלוא הגיחוך. זה מכור לקפה, זו אופה עוגיות כל הזמן ואחר עסוק בריצה ובחטיפי חלבון. לכאורה, דמויות חד מימדיות וחסרות עומק, אך ממש לא - כי אם נקשיב לאלזה, אב

בראיון עם קמילה לקברג ביוטיוב. התרשמתי שמדובר באשה מאד אנטיליגנטית, מודעת לכך שהיא לא תכתוב את "מלחמה ושלום" הבא, או ספר שיזכה בפוליצר. המטרה שלה, לדבריה: "לכתוב ספר שהקורא יתקשה להתנתק ממנו עד חמש בבוקר". במקרה שלי, זה די קורה. בשנה האחרונה קראתי את כל סדרת ספרי פילבקה שתורגמו לאנגלית, כל ספר בערך ביומיים, ונהניתי מאד. אז כמו בסדרות, שלפעמים תצפה בסדרות כמו "הסמויה" וסופרנוס, ולפעמים תהנה מאיזה ד

וואו כמה נהניתי מהספר!!! בחרתי אותו לקראת יום כיפור כי השם קרץ לי ונשמע מתאים לתקופה ואחרי שני ספרים של פרדריק בקמן שקראתי בעבר סמכתי עליו שיספק את הסחורה. ואיזה כיף שהוא לא איכזב! למרות שהיו פה ושם מריחות (באמת שממש טיפה) נהניתי מכל רגע, התרגשתי וצחקתי בקול ולקראת הסוף ממש לא רציתי שייגמר. העלילה משלבת תובנות חכמות על החיים לצד הומור שחור וההבנה שאתה יכול להעביר חיים שלמים בלי להכיר באמת את מי שנ

ספר מקסים ומלא דמיון ומחשבה. אלסה, עוד לא בת שמונה (ונוהגת להזכיר את זה הרבה), היא ילדה מקסימה ומיוחדת שמגלה יותר מידי על החיים ומצליחה להתמודד עם הכל. סבתא של אלסה אולי מתה (כמו שגם כתוב בתקציר), אבל היא מלווה אותה לאורך כל הספר ואלסה ממשיכה לזכור ולהזכיר אותה.
סבתא שלה יצרה לה עולם מלא דמיון ואגדות, כדי לעזור לה להתמודד עם כל הקשיים שילדה בגיל הזה לא באמת צריכה לחוות, ובספר העולם מתקשר ומתחבר

שמחתי מאוד כשראיתי את הספר הזה בספרייה, ומיד החלטתי לשאול אותו, כיוון שנהניתי מהתוכן ומאופן הכתיבה של ספרו הקודם של אותו מחבר (איש ושמו אובה).
מהר מאוד התאכזבתי. זהו ספר רדוד וטיפשי, כתוב בצורה ילדותית (אם כי הוא רצוף קללות) וגם התוכן שלו ילדותי לגמרי. יש בו סיפורים משמימים על ממלכות דמיוניות.
כל הדמויות בספר הן שטוחות, חד מימדיות ובעלות אובססיה: גבר אחד מבשל ביצים כל הזמן, השני רק מכין קפה, הש

זה הספר שהכניס אותי לתוך ספרים, והוא בהחלט בין האהובים עליי ותמיד ישאר לו מקום בליבי.
הסופר (שקראתי גם את הספר הראשון שלו שגם הוא מדהים) מצליח לזרוק לעברנו חלקים מוזרים ומסקקרנים של פאזל בכל פרק וככה לאט לאט לבנות תמונה מדהימה. הספר מראה סוגים שונים של אנשים וקשרים מוזרים של ילדה בת שבע עם סבתא שלה, כלב הרים, זקנים ממורמרים, אנשים מסוכנים ועוד וכל המסע הזה התחיל מהסבתא המדהימה ביותר שלוקחת אותה ל

כריסטיאן הוא סופר בראשית דרכו, שחי בעיירה קטנה. יש לו אישה ושני בנים, וכל מה שקשור בעברו לוטה בערפל. במסיבת ההשקה של הספר המצליח שלו הנקרא "בתולת הים" הוא מתמוטט, והמנטורית שלו מתחילה לחטט בסיפור האישי שלו.
כריסטיאן מרגיש שהעבר שלו סוגר עליו ודוחק אותו לפינה אבל הוא לא משתף בכך איש, לא את אישתו ובטח לא את המשטרה שמנסה לקשור בין מכתבי האיום הנשלחים אליו להיעלמותו של גבר אחר באותה עיירה.
הסיפור נע

אני ממש לא מסכימה עם הביקורות פה, סיימתי את הספר הזה בצער רב. הוא מספר ברגישות רבה על איך זה להיות ילדה חריגה, ועל איך היא רואה את העולם. אהבתי את הקשר המקסים שלה עם סבתא שלה שהמציאה לה ממלכות קסומות לברוח אליהן וניסתה לעזור לה להתמודד עם היומיום הלא פשוט שלה, גם אהבתי את התהליך שהיא וכל סביבתה עברו בעקבות ההתערבות של הסבתא והמכתבים, זה היה ממש מעניין להבין איך הכל מתחבר וגם איך קצת תשומת לב אחד ל

קניתי את הספר כי התקציר מאחורי הכריכה משך אותי - ספר מעצבן, אבל אני חייבת להמשיך לקרוא רק כדי להבין מה הקטע בסוף?
חוץ מהסבתא אף דמות היא ללא עומק, אלסה קצת יותר מידי חכמה לילדה בת שבע, יותר מתבקש שזה התבונה של הסופר :(
מקטלגת את הספר לקרוא כשממש משעמם :)