ביקורת ספרותית על סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה - פרוזה # מאת פרדריק בקמן
ספר טוב

---

הספר הזה הוא לא "איש ושמו אובה", אבל הוא בהחלט חמוד וחינני.

ספר שכתוב מנקודת המבט של ילדה בת שבע, סליחה... כמעט שמונה כמובן, מראה לך זווית ראייה שונה. את הדברים שרואים מגובה מטר עשרים לא רואים משם וכך הפגמים הקטנים והמציקים של המבוגרים נפרשים במלוא הגיחוך. זה מכור לקפה, זו אופה עוגיות כל הזמן ואחר עסוק בריצה ובחטיפי חלבון. לכאורה, דמויות חד מימדיות וחסרות עומק, אך ממש לא - כי אם נקשיב לאלזה, אבל באמת נקשיב, אז נראה שזו שאופה עוגיות היא פשוט אדם טוב ולבבי, וזה שרץ - מצליח להגיע למקום בו צריכים אותו וכו'. כאשר הספר נכתב דרך עיניה של ילדה בת שבע, סליחה... כמעט שמונה, צריך ללמוד לקרוא קצת בין השורות.

אלזה היא ילדה מחוננת כמעט בת שמונה שיום בהיר אחד מאבדת את סבתה למחלה. הסבתא, שהייתה האדם הקרוב ביותר לאלזה, חברתה היחידה, לא עוזבת את נכדתה גם לאחר המוות. היא שולחת את אלזה למסע קסום בארץ הדמדומים - ארץ אגדות מיוחדת שנבראה במיוחד לילדים מיוחדים - בוגרים מדי לגילם, ציניים או פגועים וגם לכמה מבוגרים שמבינים עניין. במהלך המסע אלזה מכירה חברים חדשים, חווה רגעי אושר ואובדן ומתמודדת איתם בדרך שאופיינית לילדה בת שבע, סליחה... בת כמעט שמונה הכי חכמה בעולם.

בספר הזה מכירים בפעם ראשונה גם את בריט מארי - השכנה המעצבנת של אלזה וגיבורת הספר הנוסף של בקמן, "בריט מארי הייתה כאן". אני חייבת להגיד, כי על אף היותה אישה נרגנת ומעצבנת לכל הדעות - היא אחת הדמויות האהובות עלי ביותר בסרט, כי בכל זאת "אנחנו הרי לא ברבריים..."

לדעתי סדר קריאה של ספריו של בקמן אמור להיות להלן:
סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה
בריט מארי הייתה כאן

ואז משאירים את הטוב ביותר לסוף:
איש ושמו אובה

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה - פרוזה #