****


נתחיל באמירה גורפת: רוב ספרי הילדים הם אידיוטיים. פשוט ככה. "מיץ פטל" זה ספר אידיוטי עם סיפור אידיוטי. את דעתי על "הדבון לא-לא" כבר כתבתי, וגם על "אגוז של זהב". כל ספרי המופת עתירי הגמדים, השלגיות, הנסיכות והמכשפות כובסו בהרתחה במשך השנים עד להפיכתם לגועליים ואנטיספטיים, נגרעו מהם ההומור והרוע כדי להגן על נפשותיהם הרכות של הגוזלים שלא יידעו חס ושלום כמה אכזר הוא עולמנו, כך שנותרו בתחתית

בגן טרום חובה לא ישנים בצהריים ולכן
בתי נרדמת השנה בשעות בלתי סבירות ולכן
אני זוכה לבלות מעט זמן איכות עם בני הקטן (בלשון העם: שנה ועשר), שבדרך כלל גדל לבד כשדמויות המפתח בחייו הן אחותו, טובי דובי ויובל המבולבל (אוי לבושה) ולמרות זאת מגלה סימנים של אינטיליגנציה. ולכן
הקראתי לו היום את הספר 'לקוף יש בעיה' או בלשונו 'הספר סל הטוף' (מפני שהוא גרסה מודרנית של טופלה טוטוריטו), שהוא נזכר בו כשאכל בננ

בעידן הטיקטוק בפרט והרשתות החברתיות בכלל, שבו כל סרטון נוצץ והכל חייב להצטלם תחת הסוואה של פילטר זה או אחר, או להיות משופר על ידי תהליך מתקדם יותר של שימוש בבינה מלאכותית, מאד חשוב לדעתי שנחזור אנחנו המבוגרים צעד אחורה ואולי נצליח למשוך איתנו גם את ילדינו אל המקורות. אל משפט עתיק וידוע שדאגו לחנך אותנו אליו בעבר וכיום קצת פחות: "אל תסתכל בקנקן אלא למה שיש בתוכו". מה בסיפור?
במרכז, ענק מוזנח למראית

איזה ספר ענק!!!! שנון, מצחיק וחכם.
אני מורידה את הכובע בפני המתרגמת <mark>רימונה די-נור</mark>. היא עושה עבודה כל כך טובה בספר הזה, ובספרים רבים אחרים של גו'ליה דונלסון.

במאבקי עם עצמי כהורה אני מחפשת לפעמים נקודות זכות.
לפחות אני מקריאה ספרים, אני אומרת לעצמי אחרי יום שבו גרוני ניחר מזעקות שבר (שוב פעם מים על הרצפה? הרגע שטפתי).
רק שדווקא הספרים שאני הכי אוהבת להקריא מציגים בפני אידאל הורי מעורר קנאה.

זה מתחיל מאבא של יעל שמצייר לה כל מה שהיא מבקשת (מ'כך ולא כך' שמופיע בספר 'דירה להשכיר'): "באמת זה מצחיק, כנראה לא ישנתי הלילה מספיק, יש לך אבא עיף מפזר ומסכן

"נחש טיפש ומטופש, אין שום סיבה לפחוד.
טרופותי, נו בחייך- אין חיה כזא.."

( להורים שמקריאים את הספר לילדיהם- את המילה האחרונה, שהיתה נגמרת בת' אלמלא העכבר היה פוגש בטרופותי, יש להקריא בדגש על הכ', למשוך את הא', לעלות טון, לעלות עוד טון, ורק אז לעבור לעמוד הבא. אמא היתה עושה את זה הכי טוב. תודה.)

שיחה מוזרה אמש, שבא הגעתי למסקנה שאני פדופיל (אתם לא רוצים לדעת) ושפוגלה היא מילה מוזרה (ועד עכשיו

אין ספק שזה אחד הספרים אם לא ה
זה היה הספר האהוב עלי ביותר כשהייתי קטנה ולמרות שלא קראתי אותו כבר 6 שנים אני עדיין זוכרת כל מילה!
ספר מומלץ ביותר ולא רק לילדים קטנים!
"מכשפה על הגובה עם חתול ועם כובע...."

הסיפור הזה מאוד מזכיר לי את העץ הנדיב.
שוב המוטיב של תן את כל מה שיש בך לאחר,
כי זה הכי נכון וטוב
(קורבן טהור).
הסיפור:
על ענק שקנה בגדים חדשים במעט הכסף שהיה לו כי נמאס לו להיראות הומלס.
בדרך הוא נתקל בכל מני נזקקים שהיו זקוקים בדיוק לפירטי לבוש שהיו עליו.

במהלך הסיפור בפזרנות הבילתי מתפשרת הוא מתקלף מכל בגדיו ונשאר רק עם תחתונים,
מתיישב ובוכה על מר גורלו שאין לו כלום,
כעבור זמן בדרך

אם חשבתם שאין חיה כזו ספר מתח לפעוטות...
טעיתם בגדול!

ג'וליה דונלדסון, מחברת ספרי הילדים החשובה והנערצת, בסיפור קסום לחלוטין שבמרכזו תעלומה:
מי הוא הענק המאיים והמפחיד המסתתר במאורתו של הארנב, ואיך גורמים לו לצאת משם?

מיטב החיות ניסו לגבור על הענק המיסתורי, אשר לא מניח לארנבון המסכן להיכנס למאורתו: חתול, פיל ודוב. כולם חושבים שאם ישתמשו בתכונותיהם הפיזיות, יעלה בידם לסלק את האיום.

אך כ