#
בגדול קיימות שתי גישות ל"ספרי חוכמה". הגישה האחת נוטה לערפל את המסר ואת הסיפור, ולספק – במעט טקסט, משפטים שחלקם אניגמטיים לציטוט. הגישה השניה היא בעד סיפור פחות או יותר קוהרנטי, שדרך מסע (בדרך כלל) של הגיבור מבינים את התובנות. מה מבינים? התובנות מפורשות לעייפה, שמא יחמיץ אותן הקורא. דוגמה לגישה הראשונה – הנסיך הקטן. דוגמה לגישה השניה – הספר הזה. לכן למרות שקראתי השוואה בין הספרים האלה – נראה ל

מצרכים:
עלילה לא כוזבת
דמויות (לא בהכרח עם שמות)
כתיבה נעימה
משפטי העצמה
מוטיבים רוחניים

אופן ההכנה:
קחו את כל המצרכים יחד, וערבבו חזק חזק. לאחמ''כ קחו את הבלילה הלא מסובכת הזאת, ושפכו לתבנית ספר, עדיף לא יותר מ150 עמ', שיהיה קצר וקולע.
שימו בצד, ותזמינו חברים לקרוא, ומוכן רבותיי!

ואולי, רק אולי, גם הספר שלכם ייחשב קלאסיקה ש''חובה'' לקרוא.
*הצעת הגשה

על סמך הביקורות וההתעניינות הרבה בספר ציפיתי לספר חכמת-חיים שמינימום ראוי להכנס לתנ"ך.
אכזבה אינה המילה המתאימה - שיממון. אין בשמטעס הזה לא סיפור מעניין, לא חכמה ולא חיים.
איך יש אנשים שנתנו לספר הזה חמשה כוכבים זה נשגב מבינתי.

בראייה אופטימית אין לי אלא להודות על החסד שעשה איתנו המחבר שגמר את התועבה הספרותית הזאת בכ-150 עמוד.

ספר קצר וקליל, כתוב בשפה פשוטה.
מסופר על נער שעוזב את החיים שהוא מכיר בתור רועה כבשים והולך אחר חלום שחלם.
במהלך דרכו פוגש אנשים שונים, משכיל מכל אחד מהם ורוכש כלים כדי להגיע ליעדו.
ספר על רוחניות, מימוש עצמי ומוטיבציה.

מה זה החרא הזה?!