“שנות התשעים של המאה העשרים. מה אני זוכרת מהן? את המורה להיסטוריה אומרת לנו להתרגש מהנפילה של חומת ברלין, משהו שנוכל לספר עליו לילדים שלנו. התפרקות של הגוש הסוביטטי, כולל ניסיון הפיכה מאוד מבולבל שגם כשל אחר כך, אבל בתור תלמידי תיכון היה לנו קשה להבין. ועולים חדשים. המון המון המון עולים חדשים, ואנחנו שלומדים להגיד דוברו פוז'לובט ועוד מילים מגומגמות בשפה הזאת. פרדריק פרוסיית כותב בסוף שנות השמוני”

“אני לא הסטוריון, אבל גם בשנים שבהן חוייבתי ללמוד הסטוריה (בתיכון), לא הוכנסו לצערי ספרים כמו של טוכמן. אם היה ספר כזה, אולי תלמידים היו מתעניינים יותר במקצוע מעניין שלעיתים אפילו ניתן ללמוד ממנו על טעויות העבר ואולי גם לא לחזור עליהן. אבל רוב ספרי ההסטוריה משעממים מאוד לדעתי הצנועה. טוכמן כותבת בצורה מרתקת. כ"כ מעניין שפשוט קראתי לאורך הדפים ולא שמתי לב שעברתי עשרות עמודים (כמו נסיעה בכביש שרק לא”

“לטום קלנסי סגנון אופייני מאוד. הוא אוהב לרדת לפרטי פרטים טכניים גם כשאלה לא בהכרח מקדמים את העלילה, הוא משתמש בז'רגון מקצועי, בעיקר כשהוא מדבר על צוללות ועל לוחמה תת-ימית אצל קלנסי תמיד יופיע תיאור המנוע של הטיל, גודל ראש הנפץ של הטורפדו ויצרן המנוע של המטוס. חינני ככל שיהיה הפירוט הזה, פעמים רבות הוא מסרבל את הקריאה. עוד מאפיין בולט של כתיבתו – אצל קלנסי יש טובים (אמריקאים, אלא מה) ורעים והטובים”

“ש סוגות של ספרים. אלה קטיגוריות לשימושינו האישי בלבד ולצורך הנוחות. אבל היות ובני אדם המציאו את הספרים לכתחילה, אין שום רע שתהיה חלוקה לקטיגוריות שכזאת. ויש גם ערבובים של קטיגוריות. למשל: מדע בדיוני ופנטזיה. שתי סוגות שונות. עוסקות בתחומים שונים, בגבולות שונים של האפשרי, אם תרצו. ובכל זאת מערבבים אותם יחד לסוגה אחת. כך גם מותחנים וספרי בלש. נוח לאחד אותם לקטיגוריה אחת, למרות שהם שונים. בספר מתח חי”

“שנות התשעים של המאה העשרים. מה אני זוכרת מהן? את המורה להיסטוריה אומרת לנו להתרגש מהנפילה של חומת ברלין, משהו שנוכל לספר עליו לילדים שלנו. התפרקות של הגוש הסוביטטי, כולל ניסיון הפיכה מאוד מבולבל שגם כשל אחר כך, אבל בתור תלמידי תיכון היה לנו קשה להבין. ועולים חדשים. המון המון המון עולים חדשים, ואנחנו שלומדים להגיד דוברו פוז'לובט ועוד מילים מגומגמות בשפה הזאת. פרדריק פרוסיית כותב בסוף שנות השמוני”

“אני לא הסטוריון, אבל גם בשנים שבהן חוייבתי ללמוד הסטוריה (בתיכון), לא הוכנסו לצערי ספרים כמו של טוכמן. אם היה ספר כזה, אולי תלמידים היו מתעניינים יותר במקצוע מעניין שלעיתים אפילו ניתן ללמוד ממנו על טעויות העבר ואולי גם לא לחזור עליהן. אבל רוב ספרי ההסטוריה משעממים מאוד לדעתי הצנועה. טוכמן כותבת בצורה מרתקת. כ"כ מעניין שפשוט קראתי לאורך הדפים ולא שמתי לב שעברתי עשרות עמודים (כמו נסיעה בכביש שרק לא”

“לטום קלנסי סגנון אופייני מאוד. הוא אוהב לרדת לפרטי פרטים טכניים גם כשאלה לא בהכרח מקדמים את העלילה, הוא משתמש בז'רגון מקצועי, בעיקר כשהוא מדבר על צוללות ועל לוחמה תת-ימית אצל קלנסי תמיד יופיע תיאור המנוע של הטיל, גודל ראש הנפץ של הטורפדו ויצרן המנוע של המטוס. חינני ככל שיהיה הפירוט הזה, פעמים רבות הוא מסרבל את הקריאה. עוד מאפיין בולט של כתיבתו – אצל קלנסי יש טובים (אמריקאים, אלא מה) ורעים והטובים”

“ש סוגות של ספרים. אלה קטיגוריות לשימושינו האישי בלבד ולצורך הנוחות. אבל היות ובני אדם המציאו את הספרים לכתחילה, אין שום רע שתהיה חלוקה לקטיגוריות שכזאת. ויש גם ערבובים של קטיגוריות. למשל: מדע בדיוני ופנטזיה. שתי סוגות שונות. עוסקות בתחומים שונים, בגבולות שונים של האפשרי, אם תרצו. ובכל זאת מערבבים אותם יחד לסוגה אחת. כך גם מותחנים וספרי בלש. נוח לאחד אותם לקטיגוריה אחת, למרות שהם שונים. בספר מתח חי”