ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 29 באוגוסט, 2017
ע"י פרל
ע"י פרל
"רבותי, אתה רוצים לדעת איך אנחנו קוראים לאדם שמאבד את הראש תחת אש? אגיד לכם, רבותי, המונח הטכני לאיש שמאבד את הראש תחת אש הוא 'מטרה'. חייל מהמין הזה הוא מאלה שנרשמים כמספר נוסף בלוח ההישגים של הצד השני עוד לפני סוף המקצה הראשון. לפיכך, כשאתם שומעים כדור מתקרב אליכם, אסור לכם לאבד את הראש. אסור לכם להתכווץ מפחד. אסור לכם להרגיש שום חשש או התרגשות. במקום זה אתם חייבים לחשוב. המחשבה היא הדרך היחידה לצאת מזה. רק ההיגיון ישאיר אתכם בחיים. ומה ההיגיון אומר לנו, רבותי? מה שהוא אומר לנו הוא הדבר הזה: כשמישהו יורה עליך, התשובה ההגיונית היחידה היא – בקור רוח ובמהירות – להפוך את האויב הזה לבלתי מסוגל לירות עליך שוב. אין, רבותי, שום תחליף הגיוני לדרך הפעולה הזאת" (עמוד 29).
הספר "מנוסת סרק" (הוצאת מעריב, 1996) מאת ג'וזף ר' גארבר נפתח כאשר דייוויד אליוט, מנהל בכיר בתאגיד ניו-יורקי, מוזמן למשרדו של הבוס שלו, רק כדי לגלות כי הבוס שלו, כולו התנצלויות, מכוון אליו אקדח ומתכוון להורגו. אף שהוא מצליח להתגבר על הבוס שלו ולהוציא מידיו את האקדח, הוא מגלה כי צרותיו רק החלו. קבוצת שכירי חרב בפיקודו של ג'ון רנסאם, השייכים ל"קבוצת הייעוץ המיוחדת", צדים אותו ברחבי גורד שחקים במנהטן במה שמצטייר כגרסה הספרותית לסרט "מת לחיות" (שבעצמו מבוסס על ספר). אולם אליוט אינו קורבן חסר ישע. עד מהרה מתברר כי לרנסאם ולו היכרות מוקדמת, כפי שמספר לו האחרון: "מתברר שלמדנו באותו בית-ספר ובאותן כיתות, אתה ואני. אקדמיית העלית של הדוד הו לנימוסים והליכות. אתה היית קצין מילואים, ואני – הייתי פלא של תשעים יום. לא שחשוב איך הגענו לשם. מה שחשוב זה שאף-על-פי שהייתי שם לפניך, אתה היית באותן היחידות ובאותן המקומות כמוני ובאותו גיהינום ארור. אפילו היינו כפופים לאותו מפקד...." (עמוד 32).
אליוט לחם כקצין במלחמת וייטנאם, כאיש "הכוחות המיוחדים. תג הכתף שלהם הוא גולגולת בעלת ניבים ארוכים חובשת כומתה ירוקה. הם הקשוחים ביותר, הרעים שברעים. נחישותם הינה ללא-חת" (עמוד 20). מפקדו היה קולונל ג'ון ג'יימס קרויטר המכונה "ממבה ג'ק. הכינוי הוא אות הוקרה לממבה השחור, נחש שהארס שלו מכיל נוירו טוקסין, הרעל מהיר הפעולה והקטלני ביותר בעולם – הכשה אחת וכעבור עשר שניות אתה חלק מההיסטוריה. ממבה ג'ק גאה בכינויו" (עמוד 54).אליוט היה ונותר מקצוען קר רוח ו"אגוז קשה" כפי שמנסח זאת רנסאם: "לא מנפיקים לך כומתה ירוקה אלא אם כן אתה כזה" (עמוד 32). אין לו שום כוונה לתת לרנסאם ולחבריו ללכוד אותו והוא פותח במשחק קטלני של חתול ועכבר שבו הפרס הוא חייו שלו.
דייב אליוט הוא דמות שקל לחבב ולהתחבר אליה. לא מזיק גם שהוא שנון, חריף, בעל אגרופי פלדה וגם אקדוחן הבקי בשיטת ה"שלוף-דרוך-תירה" שזוכר היטב את שלמד בשנותיו בצבא ושהינו עדיין חייל טוב יותר מרנסאם: "קרלוצ'י ניכנס באותו הרגע לתוך המסדרון, צעד אחד לפני רנסאם, אקדחו לפות בכפות ידיו. הלוע היה מכוון לגובה, הרבה מעל המקום שבו שכב דייב. דייב ירה פעמיים, ועוד פעמיים. קרלוצ'י עצר. זר פרחים, ורדים של דם, פרח על כיס חולצתו. פיו נפער. הוא לחש, "מרי, אם האלוהים, רחמי עלי..." דייב התגלגל בחזרה לתוך הכוך" (עמוד 28).
את הספר קראתי בנערותי ולא הצלחתי להינתק ממנו. ניכר כי הסופר היטיב לתאר את קטעי המתח, הפעולה והדרמה. כמו גם ערך תחקיר מקיף אודות שכירי חרב, הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית בווייטנאם ושיטות לוחמה בטרור. כהרגלו יוסף אשכול עשה מלאכה נאה בתרגום הספר. מתח מעולה. מומלץ בחום!!!
0 הקוראים שאהבו את הביקורת