זהו אמנם ספר שלא מוכר בארץ, בעיקר לא בקרב צעירים.

סולז'ניצין שירת בצבא האדום ונשלח למחנה עבודה (ארכיפלג גולאג), שם השתנתה תפיסתו לחלוטין. הוא החל לאסוף עדויות ותיעודים ממעל 700 איש שונים, בתקווה שאם ישרוד, יכול להוציא את האמת לאור. ספרו, בעל שלושה כרכים, אינו ספר קצר, אבל שווה את ההשקעה. הוא מתאר את המציאות היום יומית בברית המועצות בצעירותה ועד מותו של סטאלין, בעיקר. מהטרור הפסיכולוגי ברחובות,

את הספר הזה שמעתי לראשונה מפי אבא שלי בגיל 13, בשפת המקור ומאז הוא נשאר איפשהו בתודעה שלי. אבל חווית הקריאה שלו בגיל 21 הייתה חזקה בהרבה, עמוקה יותר...
למרות שהספר נכתב על תקופה ספציפית מאוד בהיסטוריה- שלטון האימים של סטאלין ורוסיה הסובייטית, ברבדים רבים מדובר ביצירה על-זמנית שמהדהדת, לפחות מבחינתי, בכמעט בכל היבטי החיים. ובאמת יש בספר הזה הכל: פנטזיה, מסתורין, סאטריה, אימה, היסטוריה, מאורעות מבד

אני רוצה לעלות לקברו של בולגאקוב, לחבק אותו, לבכות לו, להודות לו על הספר שכל דף מדפיו מהדהד בתוכי כמו פעמוני קתדרלה המבשרים : הללויה!!!!.

אני רוצה להחליף כמה מילים עם השטן, ולהתנצל בפניו.

אני רוצה לעלות לגולגולתא ביום שרבי מבשר סערה קדורנית , ממשמשת ובאה.

אני רוצה להאכיל באהבה את כל חתולי הרחוב בעירי - אי אפשר לדעת מי מהם הוא עוזר אישי לההוא מסעיף 2.

ושמן השומשומין, אה שמן השומשומין!

ניחנתי בזכרון שעובד כמו מסננת, הדברים הגדולים נשארים, והשאר- חלק נשאר וחלק נעלם הלאה, לאנשהו...
זה די מרגיז אבל יתרון אחד משמעותי ישנו- אני יכולה לשוב ולקרוא ספרים אהובים שוב ושוב, ולהתלהב מחדש (אמנם לא כמו בקריאה הראשונה, אבל זה עדיין מלהיב!).

את 'השטן במוסקבה', קראתי לפני כ10 שנים, בזמן חיים אחר. אז הוא ריגש אותי מאוד ואני זוכרת שנהניתי ממנו כל כך...
אז לפני כחודש פתחתי אותו שוב, בציפייה לה

למשך כמה ימים בודדים, מוסקבה בכאוס מוחלט, אי סדר ובהלת שמשפיעים עוד זמן רב גם אחרי שהסדר שב על כנו. הכל בגלל ביקורו של השטן שבא לבדוק את הדופק אצל בני האדם, ולהעמיד מראה מול פרצופם.

לפני כמה שנים קראתי את האמן ומרגריטה שזו הגירסה המלאה והלא מצונזרת של הספר הזה. אלא שאז לא עניינו אותי סיפורי פונטיוס פילטוס, אלא רק תעלולי ופעלולי השטן ופמלייתו החביבה שכוללת את החתול השמן בהמות ועד כמה טיפוסים משו

יצירה מושלמת?!, "אומן פרוזה"?! קצת פרופורציה ענוותנית לא תזיק..
זה היה סבל צרוף, המשכתי לסוף רק מכח האינרציה ואולי בזכות עזזלו ובהמות שתי דמויות שאמנם היו חינניות אך בטלות בשישים בתוך שלל דמויות מייגעות בעלילה חסרת החן הזו.
קראתי את זה בגרסת "האומן ומרגריטה" ובשל הביקורות ציפיתי לגדולות ונצורות ולא כך .מאכזב

שלא לדבר על חוסר האמינות הצורמני כשמדובר בדמות פטרונית וסמכותית, להלן "השטן", שמטיל

ממופת הספרות המודרנית.
עלילות חבורת שדי תופת מחופשים לחתול בהמות לממקהל שבור המשקף וכיו"ב, שבראשם השטן המחופש לקוסם גרמני בשם וולנד, הבאים להפוך את חייהם של האליטות האינטלקטואליות והבידור במוסקבה הסובייטית, במקביל לסיפור טראגי על רומן אהבים, ובמקביל לסיפור בלשון ארכאית וטראגית על משפטו וצליבתו של הצלוב בירושלם של בית שני הקנאי המרדני והתוסס לפני אלפיים שנה.
הומור שחור ומכאיב קיבה מרב צחוק, לצד ר

הספר נכתב בין השנים 1963-1967 ועוסק בשנת 1955. הספר נכתב לאחר חמישים שנות קומוניזם, צורת חיים שהחלה לאחר מהפיכת 1917 בברית המועצות והשנה בה בחר סולז'ניצין לתארך את סיפורו היא אך שנתיים מאז מות הרודן הרוסי האכזר יוסף סטאלין.
כדאי להתחיל סקירה זו של ספר עב כרס זה ולומר בפשטות כי מדובר בשיר הלל לאדם. ספר יפה שההומניזם נשזר בו כחוט השני ונוטף ממנו כדבש. ספר נעים לקריאה ומומלץ בחום רב גם למי שנרתע מס