הנערה והצבוע – סיפור נטול צביעות

לפני זמן לא רב ביקרתי ידידת נעורים בעיר הולדתי. שיחת הנוסטלגיה התגלגלה די מהר למציאות עכשווית בה נוכחים חזירים הפוקדים את הישוב בצורה אינטנסיבית ולעתים מאיימת וחיות הטבע האחרות המאוימות על ידי האדם הולכות ומתמעטות. מה שגרם לידידה לספר לי סיפור מפתיע:

אתה ידוע רץ שבצעירותי עבדתי בגן החיות של סמינר אורנים, כמטפלת בחיות. בעת ההיא הצבועה המליטה שלישיה, אך מפאת מ

"אני מבין שאת השימפנזה הראשון והשני כבר קראת, ולכן את עכשיו בשלישי", כך אמר לי הבן שלי כשראה את הספר, ובכך הוכיח את יכולתו להיות אבא - בדיחות אבא כבר יש לו. והאמת שזה חידוד די מתבקש כשרואים את שם הספר, הוא נראה כמו פרק שלישי באיזו טרילוגיה מד"בית. זה לא מה שהמחבר התכוון, כמובן. מטרת הספר היא להראות מה מותר האדם מן הבהמה, כלומר מן החיה, ולמעשה מקוף האדם הקרוב ביותר לאדם - יש שני מיני שימפנזה והם שנ

הספר "הצד השני של הגבעה" מאת התיאורטיקן וההוגה הצבאי הבריטי בזיל הנרי לידל־הארט (הוצאת מערכות, 1986) הוא אסופת שיחות שניהל עם גנרלים גרמנים לאחר מלחמת העולם השנייה. את ספרו פתח לידל־הארט בתיאור משחק ששיחק בשעתו הדוכס וולינגטון עם חברו לנסיעה. השניים ניסו לנחש איזו ארץ ימצאו מצידה השני של כל גבעה בדרך. כאשר הופתע החבר מכך שוולינגטון הצליח מאוד בניחושיו, השיב האחרון: "הרי ביליתי את כל חיי בנסיונות ל

הספר "הצד השני של הגבעה" הוא ספר היסטוריה על מלחמת העולם השנייה. הייחודיות של הספר היא בכך שהוא ממקור ראשון - לידל-הארט, לאחר מלחמת העולם השנייה הלך לשמוע את "הצד השני של הגבעה" - ובמילים אחרות, על צדם של הגנרלים הנאצים ימח שמם. הוא לא חיכה שיעבור זמן עד שהדברים ישכחו או שתשתנה דעתם או מכל סיבות אלה ואחרות, אלא הלך מיד לאחר סיום המלחמה ולכן הספר הזה, הופך למעניין הרבה יותר מעוד ספר על מלחמת העולם

החתול מאת ד.ט הוא ספר חובה . אחרי שתקראו אותו ותשוו אותו לחתול שלכם תווכחו לדעת ששום דבר ממה שקראתם לא בדיוק מסתדר .
זה לא שהחתול שלכם עושה לכם דווקא אלא להפך ,
חתול הוא בעל חיים מיוחד .
ספר לא יכול להגדיר את האישיות הרגישה הזו .
בשביל רוב האנשים חתול הוא בעל חיים שישן 20 שעות ביממה ובזמן שהוא ער הוא אוכל , מלקק את עצמו , עוד פעם אוכל , עושים צרכיו בארגז , מלקק את עצמו , צופה בערוץ 48 בשידור

מד"ב מוזר המיתרחש ביקום "כוכב המלקות" (סיפרו הקלאסי המדהים של פרנק הרברט, ואחד מהספרים האהובים עלי ביותר):
בכוכב מרוחק יצורים תבוניים שמכילים אלמנטים הדומים לצפרדעים שולטים באדם בגלל סיבות משונות.
האדם מנסה להלחם ביצורים אלו ולסכל את כוונותיהם האפלות בעזרתו של משקיף הנישלח מכוכב מישטרת היקום, אדם שהינו גם עורך-דין מתוחכם ואמיץ.
מישמש של מוזרות, פילוסופיות, פוליטיקה, דת, וכולי כמיטב הסיגנון שהרב

קראתי בעבר אוספי סיפורים של לה-גווין. החשוב בינהם הוא האוסף ה-"עדכני" של לה-גווין, The Unreal and the Real בשני כרכים, שקראתי לפני כחמישה חודשים באנגלית. אני אומר את זה כי הסקירה של הספר הזה כנראה מוטה מהדעה הכללית שלי על הכתיבה של לה-גווין ומהעובדה שזו לא פעם ראשונה שאני פוגש חלק מהסיפורים האלו.
יש באוסף הזה סיפורים שהם פנטסטיים, מרוחקים וקסומים, למשל "מחברת זרעי השיטה", "המבוך" ואפילו "הנבל של

אין לי חתול וגם לא יהיה לי. "נתקעתי" בתור לרופא השיניים כל הספרים והעיתונים על השולחן בחדר ההמתנה ברוסית. או עוסקים ב"תחום המלבב" של רפואת השיניים. ורק ספר אחד בעברית ושמו כפי שמופיע כאן. (יש לו מקבילה על כלבים). וששם החתול אינו דיוויד טיילור. זהו שמו של הכותב.
ספר שלם שעינינו חתולים לסוגיהם השונים. לטיפול שהם צורכים במהלך חייהם.לחינוכם. בינתיים מסתבר שרופאנו איחר באותו יום בגלל תנאי מזג האויר

ביקור בראשה של אחת הסופרות האהובות עלי.

שושנת הרוחות הוא לא אוסף רגיל של סיפורים קצרים, יותר כמו אוסף פתקים, חלקם קצרים וחלקם יותר ארוכים. הספר הרגיש לי כמו מין סיור קצר בשולחן הכתיבה של אורסולה - רעיונות, התחלות, שברי מחשבות וקטעי סיפורים שחלק מהם מרגיש כמו בסיס למשהו יותר ארוך.

מי שמכיר ואוהב את אורסולה לה גוין ימצא כאן עניין, למי שעוד לא יצא לקרוא אותה מומלץ להתחיל עם אחד מספריה המצוייני