מכירים את זה שאתם חושבים שאתם יודעים בבירור מי זה האיש הזה ומה הוא האיש הזה ואיך הוא האיש הזה?
הרבה שנים הייתי משוכנע שג'ורג' אורוול הוא דמות מיתית. אחרי שקראתי את 1984 בגיל 16 הייתי משוכנע שרק דמות בסדר גודל של נביא יכולה לכתוב כך. העוצמה של הספר ההוא שמה אותו במקום בו אין אחרים יכולים לדרוך.
והנה אותו נביא עצמו, כתב ספר ששבר לי את כל הסטיגמה. הנה ספר מצחיק, עצוב, ספר של איש פשוט במובן הטוב של

דפוק וזרוק בפריס ולונדון היה ספר קוריוז מבחינתי. בתחילה חשבתי שמדובר בספר זיכרונות על עוני וחיי רחוב אבל אורוול כמו אורוול רוצה לומר אמירה חברתית ולמרקר עוולות חברתיות. לא, זה לא ספר על רעב, עבודות משפילות וחסרי בית. זה ספר על הדרך שבה חברה שלמה לומדת להפסיק לראות בני אדם ואלו, לא יכולים לצאת מהלופ הנוודי. אורוול מתאר מצב שבו האדם מאבד בהדרגה את שמו, כבודו ואת מקומו בתוך העולם המקובל והופך לחפץ נע

את אורוול קראתי לראשונה לפני זמן מה. 1984. וחוות החיות. דפוק וזרוק היה טלטלה עבורי. הניסוחים. הכה מוחשיים של חיי העוני באותם זמנים. במקומות ובדרכים השונות להעביר מסר די ברור של מצב החברה. מעמדות. עושר ועוני. חיים בדחק כאשר אתה לא יודע מתי הארוחה הבאה תבוא. בקושי שמתי לב לסגנון הכתיבה כי הייתי כה שקוע בספר. אומלל ביחד איתו. מזדהה עם הקושי שלו מול הקושי האישי שלנו בימי הקורונה. זהו לא רק ספר על אומל

ספר מסע יוצא דופן שפותח חלון הצצה לעולמם של נוודים, חסרי בית מושפלים ורעבים שסיכוייהם לצאת מהמעגל קלוש ביותר. הספר מתאר מצב יותר משהוא מספר סיפור וע"י זה מדגיש את עצמת תכנו. המושג "חרפת רעב" נעשה ברור מאד, אם כי מי שלא חווה על בשרו לעולם לא ידע ממש, אבל סולם ערכיו של השבע מקבל ניעור.
ג'ורג' אורוול הוא סופר עם אג'נדה חברתית ממוקדת ובספריו, ( אלה שקראתי), הוא "מטפל" בחריפות במחלות החברה האנושית: בה

אורוול תיאר את חוויותיו כעני רוב הזמן וכעובד בתחתית החבית האנושית רוב הזמן בהיותו צעיר בשנות השלושים של המאה הקודמת.
תחילת המעשה בפאריס, עיר בה רבים העניים, המתקיימים על פראנקים בודדים ביום. אורוול מתאר בלשון מעשית את החיים בשולי החברה, את הלכלוך, הבגדים המזוהמים, הפשפשים והמזון הגרוע. בהוצאת כנרת תיארו את הספר כבא בחשבון עם החברה המודרנית. הספר רחוק מכך. כל כולו תיאור משעשע בתחילה ומייגע מהאמצע