הוראות הפעלה לשימוש בתעמולה בעת מלחמה.

ד"ר מאיר פעיל הייה המורה הנערץ עלי להיסטוריה, השיעורים שלו היו הצגה אחת גדולה של דמויות ואירועים. בקולו הרועם, הוא כעס על גיבורו על עמדתם הלא נכונה, או שיבח אותם על אומץ לב, ואחר כך הוא עבר להווה כאילו אין גבולות בין השניים והסביר כי מה שלא הייה נכון אז, הוא לעתים לא נכון כעת, וכפי שיש לנו כעת אינפלציה ושטחים מוחזקים, זה בדיוק מה שהיה לבית ינאי בתקופת החשמ

גיבורי המערכה של הגנת מוסקבה באוק-נוב 1941: הגנרל פאנפילוב- דמות איש צבא שהפך לאגדה, ומפקד הבאטליון הקצין הקזכי מומיש-אולי , שמספר את סיפור עלילות יחידתו.
משפטים קאנוניים מהספר:
-"פחד ומצפון. אכזריים הם במלחמתם כחיות טרף הנוראיות ביותר"
-"אשר לא חש את שמחת הניצחון על אויב, את שמחת מפעלות הגבורה בקרב, נוא לא ידע טעמה של השמחה הגדולה ביותר, הלוהטת ביותר"
-"הלןחם הולך לקרב לא למות, כי אם לחיות"

אני חייל. לוחם קרבי בצה"ל. והנה נפל לידי ספר על צבא אחר, מאה שנים אחורה, נלחם את המלחמה הנוראה בעולם. אין הבדל בינינו. הסיפור הזה יכל להיות גם הסיפור שלי, או של כל אחד מיני החיילים שלנו בצבא.


פאנפילוב המפקד האגדי מנצח מלמעלה על מלחמה, אך העיקר הוא עשרות הסיפורים הקטנים שמרכיבים את הכלל. נגעו בי הסיפורים על הפחדנים, איך הוא מחדיר רוח קרב, איך הוא מבין את חשיבות האחדות, איך הוא שופך אינסוף אנקד

פעם אחת, בכיתה ז', הגה מישהו אצלנו בבית הספר את הרעיון הגאוני של הקבצות בתנ"ך.
חולקנו להקבצות ללא מבחן. ההשערה שלי היא שהפרידו בין המתפלספים (הקבצה א') לבין יאללה-תלמדו-אותנו-ניבחן-ונגמור-עם-זה (הקבצה ב') לבין אלה שהממוצע שלהם נמוך מ50 (הקבצה ג'). אני כמובן השתייכתי למתפלספים.
יום אחד הקריאה לנו המורה כמה פסוקים מספר דברים:
"כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך
לא תירא מהם כי ה' א

ספר המופת "אנשי פאנפילוב" מאת אלכסנדר בק (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2001), אודות לחימת באטאליון (גדוד) רגלים בצבא האדום במלחמת העולם השנייה בקרבות להגנת מוסקבה, הוא אחד מספרי הצבא החשובים והמשפיעים ביותר שקראתי. לאורך הספר חנך מפקד הדיביזיה, הגנרל איוואן פאנפילוב, את המג"ד, באורג'ן מומיש־אולי, ושינן לו "תפקידו העיקרי של המפקד – לחשוב, לחשוב ולחשוב" (עמוד 108). שכן, ציין, "במלחמה קיים אויב, והוא לא תמיד

https://wp.me/p4kTCp-6oi

ספר המופת "אנשי פאנפילוב" מאת אלכסנדר בק (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2001), אודות לחימת באטאליון (גדוד) רגלים בצבא האדום במלחמת העולם השנייה בקרבות להגנת מוסקבה, הוא אחד מספרי הצבא החשובים והמשפיעים ביותר שקראתי. לאורך הספר חנך מפקד הדיביזיה, הגנרל איוואן פאנפילוב, את המג"ד, באורג'ן מומיש־אולי, ושינן לו "תפקידו העיקרי של המפקד – לחשוב, לחשוב ולחשוב" (עמוד 108). שכן, ציין, "במ

איך יכול להיות שדור שלם, האמין בספר הזה, שינן אותו, הפנים אותו, נלחם למוות כשהספר הזה בתרמילו. איך איך?! הספר הזה היה התנ"ך שלהם. הוא עבר מיד ליד באהלים, קראו בו בעמדות, בין הקרבות, ציטטו אותו, אהבו אותו. זה לא ספר לנערים אבל הם- נערי תש"ח הצעירים קראו ספרים של "מבוגרים"-רציניים. פעם- כשהכשירו כאן גזע צעיר חזק ואחר- הרשו לנערים צעירים לקרוא "ספרים של מבוגרים".
זה העונש הבלתי נמנע לאנשים שחוזרים