גברים ש'עפים על עצמם' בעיקר אלה שבטוחים שהם מתת אלוה לנשים, מצליחים להוציא ממני ארסיות שאפילו לא ידעתי שקיימת בי. בשני הספרים שכאן (המחוברים, לצערי, לאחד) הגיבור המרכזי הוא גבר שכזה. גבר שהופך לצלע שלישית של זוג נשוי. זוג שחייו ביחד טובים, אבל אם מופיע שלישי שכזה - מי אנחנו שנעמוד בפיתוי. העניין הוא שברעיון הזה מסתיים הדימיון בין הספרים, כך שלא ברור לי למה בחרה ההוצאה לאור לצרף שני ספרים אלה יחד.

כשאתם קוראים את הביקורת הזאת, אני רוצה שתחשבו רגע על עצמכם. אתם קיימים. אני קיים. אני בלוגר ספרים שאתם קוראים לראשונה או שאולי חזרתם לקרוא מרשמיו אחרי שנהניתם בעבר. אני משחק תפקיד בחיים שלכם. תפקיד קטנטן, כמו דמות מאוד שולית בסיפור, או ניצב בסרט, שאולי יופיע בקרדיט, אבל לא בשמו המלא אלא בין מוכר הנקניקיות לאישה עם כלב. אתם תסיימו לקרוא את הביקורת הזאת ותמשיכו לחיות את קו העלילה שלכם, כדמות ראשית.

ג'ייק הורנר סובל מ"שיתוק". כשהוא מתקשה להגיע להחלטה בין מספר אפשרויות שאין להן משמעות המוח שלו "נאלם", הוא מתנתק מהעולם וגופו פשוט קופא למשך שעות.
יום אחד מוצא אותו במצב הזה רופא כושי לא-חוקי-משהו בתחנת הרכבת ומחליט לאמץ את המקרה שלו מטעמים של "תחביב". בעצתו הוא לומד לתרגל "שמאליות", "קדימה בזמן" וקדימה אלפבתית" – עקרונות שימושיים מאד לקבלת החלטות, קורא באופן קבוע ב"ספר השנה העולמי" ו... מוצא עב