“**** נתחיל באמירה גורפת: רוב ספרי הילדים הם אידיוטיים. פשוט ככה. "מיץ פטל" זה ספר אידיוטי עם סיפור אידיוטי. את דעתי על "הדבון לא-לא" כבר כתבתי, וגם על "אגוז של זהב". כל ספרי המופת עתירי הגמדים, השלגיות, הנסיכות והמכשפות כובסו בהרתחה במשך השנים עד להפיכתם לגועליים ואנטיספטיים, נגרעו מהם ההומור והרוע כדי להגן על נפשותיהם הרכות של הגוזלים שלא יידעו חס ושלום כמה אכזר הוא עולמנו, כך שנותרו בתחתית”

“בגן טרום חובה לא ישנים בצהריים ולכן בתי נרדמת השנה בשעות בלתי סבירות ולכן אני זוכה לבלות מעט זמן איכות עם בני הקטן (בלשון העם: שנה ועשר), שבדרך כלל גדל לבד כשדמויות המפתח בחייו הן אחותו, טובי דובי ויובל המבולבל (אוי לבושה) ולמרות זאת מגלה סימנים של אינטיליגנציה. ולכן הקראתי לו היום את הספר 'לקוף יש בעיה' או בלשונו 'הספר סל הטוף' (מפני שהוא גרסה מודרנית של טופלה טוטוריטו), שהוא נזכר בו כשאכל בננ”

“במאבקי עם עצמי כהורה אני מחפשת לפעמים נקודות זכות. לפחות אני מקריאה ספרים, אני אומרת לעצמי אחרי יום שבו גרוני ניחר מזעקות שבר (שוב פעם מים על הרצפה? הרגע שטפתי). רק שדווקא הספרים שאני הכי אוהבת להקריא מציגים בפני אידאל הורי מעורר קנאה. זה מתחיל מאבא של יעל שמצייר לה כל מה שהיא מבקשת (מ'כך ולא כך' שמופיע בספר 'דירה להשכיר'): "באמת זה מצחיק, כנראה לא ישנתי הלילה מספיק, יש לך אבא עיף מפזר ומסכן”

“הסיפור הזה מאוד מזכיר לי את העץ הנדיב. שוב המוטיב של תן את כל מה שיש בך לאחר, כי זה הכי נכון וטוב (קורבן טהור). הסיפור: על ענק שקנה בגדים חדשים במעט הכסף שהיה לו כי נמאס לו להיראות הומלס. בדרך הוא נתקל בכל מני נזקקים שהיו זקוקים בדיוק לפירטי לבוש שהיו עליו. במהלך הסיפור בפזרנות הבילתי מתפשרת הוא מתקלף מכל בגדיו ונשאר רק עם תחתונים, מתיישב ובוכה על מר גורלו שאין לו כלום, כעבור זמן בדרך”

“**** נתחיל באמירה גורפת: רוב ספרי הילדים הם אידיוטיים. פשוט ככה. "מיץ פטל" זה ספר אידיוטי עם סיפור אידיוטי. את דעתי על "הדבון לא-לא" כבר כתבתי, וגם על "אגוז של זהב". כל ספרי המופת עתירי הגמדים, השלגיות, הנסיכות והמכשפות כובסו בהרתחה במשך השנים עד להפיכתם לגועליים ואנטיספטיים, נגרעו מהם ההומור והרוע כדי להגן על נפשותיהם הרכות של הגוזלים שלא יידעו חס ושלום כמה אכזר הוא עולמנו, כך שנותרו בתחתית”

“בגן טרום חובה לא ישנים בצהריים ולכן בתי נרדמת השנה בשעות בלתי סבירות ולכן אני זוכה לבלות מעט זמן איכות עם בני הקטן (בלשון העם: שנה ועשר), שבדרך כלל גדל לבד כשדמויות המפתח בחייו הן אחותו, טובי דובי ויובל המבולבל (אוי לבושה) ולמרות זאת מגלה סימנים של אינטיליגנציה. ולכן הקראתי לו היום את הספר 'לקוף יש בעיה' או בלשונו 'הספר סל הטוף' (מפני שהוא גרסה מודרנית של טופלה טוטוריטו), שהוא נזכר בו כשאכל בננ”

“במאבקי עם עצמי כהורה אני מחפשת לפעמים נקודות זכות. לפחות אני מקריאה ספרים, אני אומרת לעצמי אחרי יום שבו גרוני ניחר מזעקות שבר (שוב פעם מים על הרצפה? הרגע שטפתי). רק שדווקא הספרים שאני הכי אוהבת להקריא מציגים בפני אידאל הורי מעורר קנאה. זה מתחיל מאבא של יעל שמצייר לה כל מה שהיא מבקשת (מ'כך ולא כך' שמופיע בספר 'דירה להשכיר'): "באמת זה מצחיק, כנראה לא ישנתי הלילה מספיק, יש לך אבא עיף מפזר ומסכן”

“הסיפור הזה מאוד מזכיר לי את העץ הנדיב. שוב המוטיב של תן את כל מה שיש בך לאחר, כי זה הכי נכון וטוב (קורבן טהור). הסיפור: על ענק שקנה בגדים חדשים במעט הכסף שהיה לו כי נמאס לו להיראות הומלס. בדרך הוא נתקל בכל מני נזקקים שהיו זקוקים בדיוק לפירטי לבוש שהיו עליו. במהלך הסיפור בפזרנות הבילתי מתפשרת הוא מתקלף מכל בגדיו ונשאר רק עם תחתונים, מתיישב ובוכה על מר גורלו שאין לו כלום, כעבור זמן בדרך”