בטרם אני מתחיל להשתפך על הספר הבאמת-נפלא הזה, יש לי קודם כל איזה שתי תהיות, ככה בשולי הדברים :
1. בחיי הארוכים התרגלתי להתייחסות מעט מעליבה כלפי ספרות המדע הבדיוני וכלפי ציבור קוראיה; קיימת נטייה כזו שכיחה, כמעט מקובלת, לראות בז'אנר הזה משהו סמי-מחתרתי, אפל, לא מאוד מומלץ להסתובב בחברתו וכנ"ל ביחס לאוהדיו – אלה יסווגו לנצח כ'ווירדים' כאלה, אנשים דחויים חברתית, שמוצאים מעט מזור לכאבם, אולי, בנבירה

כשל זמן הוא מדע בדיוני אינטיליגנטי במיטבו רומן שבו פיליפ ק’ דיק ממזג פילוסופיה, פסיכולוגיה וסאטירה חברתית לכדי חוויה מטלטלת. מאדים שלו הוא לא זירת הרפתקאות אלא מראה מעוותת של התודעה האנושית, והכתיבה חדה, כמעט קלינית, אבל עם לב פועם של חמלה ובדידות. זה ספר שמזכיר למה דיק נחשב לא רק סופר מדע בדיוני, אלא אחד ההוגים הספרותיים הגדולים של המאה העשרים.

היופי שביצירת עולם עתידי הוא בהיותו נטוע במקום ובזמן שיצא ממנו. זה מובן מאליו, אני יודעת, ובכל זאת המידה בה יצירה כזו מדגישה את המציאות הנוכחית, את הזמן בו נכתבה, יכולה ליצור עולם עתידני שהוא למעשה מסמך הסטורי אותנטי לא פחות, לפעמים אפילו יותר, מכל רומן "רגיל" שנכתב באותו הזמן. בחירת האלמנטים מתוך המציאות וההוצאה שלהם מההקשר המקומי והארצי, מעמידות אותם על הבמה ומכוונות אליהם את הזרקורים.

"כשל ז

עברתי לספר זה מיד עם סיום קריאה ב"האיש במצודה הרמה" שנהנתי ממנו מאוד, ולהפתעתי אהבתי את "כשל-זמן" אפילו יותר!
הספר אפל ופסיכדלי, עוסק בתודעה ומחשבות וצורות של מחשבה.
סיימתי אותו בכמה ימים שבהם היו לי עליות ומורדות בחיי האישיים ועם סיומו חשבתי איך לא קישרתי?
כמו ג'ק שמושפע מנוכחותו של מנפרד, כולי הושפעתי מנוכחות הספר.
ממליצה מאוד!