“מצעד האיוולת הוא לבטח ספרה המפורסם ביותר של ברברה טוכמן, סופרת ועתונאית, ובעיקר היסטוריונית. ארבעה נושאים, מהבולטים בהיסטוריה, לדעתה, בחרה טוכמן להכניס לספר הגדוש הזה: 1. אבטיפוס: הטרויאנים מכניסים את סוס העץ לתוך עירם הבצורה 2. האפיפיורים של הרנסאנס מעוררים את הפרישה הפרוטסטאנטית 3. הבריטים מאבדים את אמריקה 4. אמריקה בוגדת בעצמה בווייטנאם. האם אלה באמת נושאים ראויים, שאחרים מהם אין ואין איוו”

“""אתן לך רמז. מי האדם השנוא ביותר בעולם?" "זה קל. שוטר הסיור מורטון קליינברג ממשטרת לוס אנג'לס. אתמול הוא רשם לי דו"ח על מהירות. אין לך מושג כמה אני שונא את האיש הזה.. למה, אנחנו צריכים לחסל אותו?" "לא אותו." זיגלר העיף בהווארד מבט חד. חברו התרכז בכביש שלפניו, אבל הבחין שבעיניו האדישות בדרך-כלל מנצנצת אש שאותה לא ראה שם זה שנים. הו, אלוהים... "סדאם ידידנו? אנחנו הולכים לבקר אצלו? זה העניין?" "”

“אני לא הסטוריון, אבל גם בשנים שבהן חוייבתי ללמוד הסטוריה (בתיכון), לא הוכנסו לצערי ספרים כמו של טוכמן. אם היה ספר כזה, אולי תלמידים היו מתעניינים יותר במקצוע מעניין שלעיתים אפילו ניתן ללמוד ממנו על טעויות העבר ואולי גם לא לחזור עליהן. אבל רוב ספרי ההסטוריה משעממים מאוד לדעתי הצנועה. טוכמן כותבת בצורה מרתקת. כ"כ מעניין שפשוט קראתי לאורך הדפים ולא שמתי לב שעברתי עשרות עמודים (כמו נסיעה בכביש שרק לא”

“הספר הזה הגיע אלי כשהכריכה שלו גזורה. לא גזורה לגמרי, אבל מישהו משועמם לקח מספריים וחתך שסעים קטנים בחלק העליון, ליד שם הסופר. אולי הוא רצה להגיד משהו, אולי זה סתם שיעמום, כך או כך זו השחתה לא נעימה בכלל, מה גם שחלק מהחתכים פגעו גם בדפים הבאים. צריך לומר שזהו ספר ישן. הוא נכתב ב-1997 ותורגם בשנת 2000. הבעיה היא פחות מבחינת הטכנולוגיות ויותר מבחינת הביטחון האווירי והביטחון האישי באופן כללי. בפרט, ה”

“מצעד האיוולת הוא לבטח ספרה המפורסם ביותר של ברברה טוכמן, סופרת ועתונאית, ובעיקר היסטוריונית. ארבעה נושאים, מהבולטים בהיסטוריה, לדעתה, בחרה טוכמן להכניס לספר הגדוש הזה: 1. אבטיפוס: הטרויאנים מכניסים את סוס העץ לתוך עירם הבצורה 2. האפיפיורים של הרנסאנס מעוררים את הפרישה הפרוטסטאנטית 3. הבריטים מאבדים את אמריקה 4. אמריקה בוגדת בעצמה בווייטנאם. האם אלה באמת נושאים ראויים, שאחרים מהם אין ואין איוו”

“""אתן לך רמז. מי האדם השנוא ביותר בעולם?" "זה קל. שוטר הסיור מורטון קליינברג ממשטרת לוס אנג'לס. אתמול הוא רשם לי דו"ח על מהירות. אין לך מושג כמה אני שונא את האיש הזה.. למה, אנחנו צריכים לחסל אותו?" "לא אותו." זיגלר העיף בהווארד מבט חד. חברו התרכז בכביש שלפניו, אבל הבחין שבעיניו האדישות בדרך-כלל מנצנצת אש שאותה לא ראה שם זה שנים. הו, אלוהים... "סדאם ידידנו? אנחנו הולכים לבקר אצלו? זה העניין?" "”

“אני לא הסטוריון, אבל גם בשנים שבהן חוייבתי ללמוד הסטוריה (בתיכון), לא הוכנסו לצערי ספרים כמו של טוכמן. אם היה ספר כזה, אולי תלמידים היו מתעניינים יותר במקצוע מעניין שלעיתים אפילו ניתן ללמוד ממנו על טעויות העבר ואולי גם לא לחזור עליהן. אבל רוב ספרי ההסטוריה משעממים מאוד לדעתי הצנועה. טוכמן כותבת בצורה מרתקת. כ"כ מעניין שפשוט קראתי לאורך הדפים ולא שמתי לב שעברתי עשרות עמודים (כמו נסיעה בכביש שרק לא”

“הספר הזה הגיע אלי כשהכריכה שלו גזורה. לא גזורה לגמרי, אבל מישהו משועמם לקח מספריים וחתך שסעים קטנים בחלק העליון, ליד שם הסופר. אולי הוא רצה להגיד משהו, אולי זה סתם שיעמום, כך או כך זו השחתה לא נעימה בכלל, מה גם שחלק מהחתכים פגעו גם בדפים הבאים. צריך לומר שזהו ספר ישן. הוא נכתב ב-1997 ותורגם בשנת 2000. הבעיה היא פחות מבחינת הטכנולוגיות ויותר מבחינת הביטחון האווירי והביטחון האישי באופן כללי. בפרט, ה”