כן, אני מודע לכך שאני כותב את הביקורת הזאת לעצמי. אני יודע שאף אחד לא מעונין בספר שעל גבו כתוב שהוא עולה שמונה לירות. עד כדי כך ישן. אבל אני עדיין אכתוב את זה. כי אני מאמין שמה שאני עומד לכתוב כרגע הוא יותר מסתם ביקורת. אז אתה, מי שעכשיו קורא את הכותרת הזו- תכנס לביקורת, ותתחיל לקרוא. משעמם? נו טוב, תלחץ על "הדף שלי" ותחזור לענייניך. אבל אני מאמין, לא. אני רוצה להאמין, שהביקורת הזאת היא יותר מסתם

"...יצאנו במעלה עמק המיטוּמבּה, ועד מהרה צועדת הייתי דרך יער אפריקאי, בדיוק כזה שעליו חלמתי תמיד. היו שם עצי־ענק עטורים בליאנות מטפסות, ופה ושם הבהיקו בתוך העלוה הכהה פרחים שצבעם לבן או אדום לוהט. פסענו לאורך נחל רדוד מהיר־זרם, ולעתים דישדשנו לעברו האחר כשההליכה שם היתה נוחה יותר. מדי פעם חלף על־פנינו שלדג או עוף־יער אחר, ופעם אחת זינקה להקת קופים אדומי־זנב, עברה בין הצמרות מעל לראשינו, וזנבותיהם

"הגנרל דויד מ. שופ, מפקד חיל־הנחתים, סיכם את הרגשת כולם: "אתה נמצא במצב ביש, אדוני הנשיא". הנשיא ענה מיד: "אתם נמצאים בו יחד אתי". כולם צחקו" (עמוד 23).

בספרו המרתק "איך נמנע העימות" (הוצאת עם עובד, 1970) תיאר רוברט "בובי" קנדי כיצד ניהל אחיו הגדול, נשיא ארצות־הברית, ג'ון פ. קנדי, את משבר הטילים בקובה. שלא כקודמו בבית הלבן, אייזנהאואר, שהיה חייל, מפקד ומבכירי המצביאים במלחמת העולם השנייה, הגיע

המיתוס לפיו היהודים הם בני שטן מסתוריים המחזיקים בכוחות אפלים התקיים כבר מהמאה השנייה לספירה כשהם הואשמו ברצח ילדים נוצריים והרעלת בארות. כוהן מתאר את העבוד המודרני של המיתוס כפי שהוא הופץ באמצעות המסמך המזוייף 'הפרוטוקולים של זקני ציון'. מטרתו של מסמך זה, כביכול, היתה לתכנן ולהוציא לפועל הגמוניה יהודית בעולם תוך כדי השתלטות על כוחות פוליטים, בנקים, עתונות ודעת קהל באמצעות "הטלת רשת זהב ופלדה סביב

מה משותף לאשת חברה רוסייה-צרפתית, נוכל ממוצא יהודי, איש האוחראנה הרוסית, סופר דרמה בריטי ועיתונאי גרמני?
כולם שונאים יהודים.

זו לא בדיחה. זו ההתחלה של אחת העלילות הגדולות של כל הזמנים: הפרוטוקולים של זקני ציון.
הספר הזה, שנושאו מעקב אחרי הפרוטוקולים מאז זיופם הראשון ועד שנת הוצאתו (הם ממשיכים להתפרסם, בעיקר בארצות ערב, עד ימינו), מכניס אותנו לסבך של אינטריגות פוליטיות ושל עמים, מפלגות ובעלי