ביקורת ספרותית על איך נמנע העימות - מכורך מאת פ. קנדי רוברט
ספר מעולה

---

"הגנרל דויד מ. שופ, מפקד חיל־הנחתים, סיכם את הרגשת כולם: "אתה נמצא במצב ביש, אדוני הנשיא". הנשיא ענה מיד: "אתם נמצאים בו יחד אתי". כולם צחקו" (עמוד 23).

בספרו המרתק "איך נמנע העימות" (הוצאת עם עובד, 1970) תיאר רוברט "בובי" קנדי כיצד ניהל אחיו הגדול, נשיא ארצות־הברית, ג'ון פ. קנדי, את משבר הטילים בקובה. שלא כקודמו בבית הלבן, אייזנהאואר, שהיה חייל, מפקד ומבכירי המצביאים במלחמת העולם השנייה, הגיע קנדי לנשיאות כפוליטיקאי מנוסה אך כאזרח מובהק. אמנם במהלך מלחמת העולם השנייה שירת קנדי בהצטיינות כקצין בצי, ואף פיקד באומץ על טרפדת במערכה באוקיינוס השקט, אולם שירות זה כקצין זוטר היה כל הרקע הביטחוני שהיה לו בעת שנבחר לנשיאות. והנה, מצא עצמו קנדי נדרש לנהל את המדיניות האמריקנית באחד המשברים הביטחוניים החמורים ביותר שבהם עמדה מעודה. 

ראשיתו של המשבר כאשר ב־16 באוקטובר 1962 גילו מטוסי צילום אמריקניים כי בקובה נבנים אתרי שיגור טילים קרקע קרקע המסוגלים לשאת ראשי נפץ גרעיניים. באוקטובר גילו טיסות הצילום שארבעה אתרים הפכו למבצעיים ומפעלים בידי הצבא האדום. בישיבת הקבינט "חברי המטות המשולבים תבעו פה אחד פעולה צבאית מידית. בתקיפות הציגו את השקפתם כי מצור לא יועיל. הגנרל קרטיס לה־מאי, ראש מטה חיל־האויר, טען נמרצות כי הכרחית התקפה צבאית" (עמוד 22). למרות תביעת מפקדי הצבא לתקוף הנשיא קנדי ביקש תחילה למצות אופציות אחרות, ובהן מצור ימי, שאפשרה "יותר גמישות ופחות התחייבות מאשר בהתקפה צבאית" (עמוד 23). תמיד ניתן יהיה לתקוף מאוחר יותר אולם, כתב המחבר, "אם אנו נבצע מהלומת־אויר נגד קובה, וברית־המועצות תגיב בהתקפה על תורכיה, תהיה נאט"ו כולה מעורבת. ומיד יצטרך הנשיא להחליט אם להשתמש בנשק גרעיני נגד ברית־המועצות, והמין האנושי כולו יימצא בסכנה" (עמוד 58).

בספר ציין המחבר כי את הנשיא קנדי ציער שמפקדי הצבא "אשר פגש – חוץ מן הגנרל טיילור – לא נתנו כנראה דעתם כראוי על המשמעויות המתחייבות מהצעדים שהציעו" (עמוד 72). טיילור, ראש המטות המשולבים ובעברו מפקד הדיביזיה המוטסת (צנחנים) ה־101 במלחמת העולם השנייה, היה קצין מנוסה, אך כמוהו גם שאר מפקדי הכוחות. ראש אגף המבצעים וראש המל"ל לשעברף אלוף (מיל.) גיורא איילנד, כתב בשעתו כי בתקופת האינתיפאדה השנייה "שמעון פרס (שהיה אז שר החוץ) העיר באחד הדיונים ש־80 אחוז מהנושאים החשובים אינם רק צבאיים ואינם רק מדיניים, אלא נושאים שיש בהם "גם וגם". הוא קבע כי אין בֵררה אלא לקיים דיונים משותפים, ובתכיפות גבוהה". כלל זה חל גם על הדיונים במשבר הטילים בקובה, ומצער שהקצינים, זולת הבכיר שבהם לא הבינו זאת.

"בובי" קנדי, מחבר הספר (שפורסם לאחר שנרצח בידי מתנקש), שירת באותה עת תחת אחיו כתובע הכללי ולקח חלק בכל הדיונים וישיבות הקבינט. לתפיסתו כלל הקבינט של קנדי "אנשים בעלי תבונה רבה ביותר, חרוצים, אמיצים, ומסורים לשלום ארצם. אין שום פגם בכך, שאיש מהם לא דברק באותה דעה מן רגע הראשון ועד לאחרון. דוקא חופש זה של מחשבה בלתי־כבולה היה נחוץ ביותר" (עמוד 20). אחרי אחת הישיבות המתוחות שניהל הקבינט בעניין המשבר, כתב המחבר, "הנשיא, טד סורנסן, קני אודונל, ואנוכי, ישבנו בלשכתו ושוחחנו. "הסכנה הגדולה בכל העניין הזה", אמר, "הוא חישוב מוטעה – טעות בשיפוט". הוא קרא את ספרה של ברברה טוכמן "תותחי אוגוסט", ודובר על הטעויות בחישוב שעשו הגרמנים, הרוסים, האוסטרים, הצרפתים והבריטים. הם נקלעו איכשהו למלחמה, אמר, בגלל טפשות, שגיונות של יחידים, אי־הבנות ותסביכים אישיים של נחיתות וגדלות. שוחחנו על הטעות בחישוב של הגרמנים ב־1939 ועל ההתחייבויות והערובות שנתנו הבריטים לפולין ואשר לא קוימו" (עמוד 38).

הנשיא החליט כי לא ייכתב ספר דומה על טעויות החישוב של אוקטובר 1962. "ואם תהיה עוד נפש חיה שתוכל לכתוב אחרי זה, יבינו כי עשינו כל מאמץ להשיג שלום וכל מאמץ כדי לתת ליריבנו מרוח להתנועע. אינני מתכונן לדחוף את הרוסים כמלוא הנימה מעבר להכרחי" (עמוד 77). חששו העיקרי של הנשיא קנדי היה, כאמור, מפני "טעויות בחישוב, אי־הבנה והסלמה מצד אחד, גורמות לתגובת־נגד. שום פעולה נגד יריב חזק אינה נעשית בחלל ריק" (עמוד 75), אולם לתפיסתו היו "הטילים שבקובה יש בהם כדי להגדיל סכנה ברורה וקיימת" (עמוד 84), ונדרשה פעולה מידית להסרת האיום. 

מתוקף הזווית הייחודית שהיתה ל"בובי" קנדי, כחבר קבינט וכאיש אמונו הקרוב ביותר של הנשיא, עדותו ותיאוריו הם חשובם מאין כמותם בכדי להבין את המתחים, הלחצים ומכלול השיקולים שבהם פעל הממשל האמריקני ובראשו הנשיא. לאורך כל המשבר הנשיא נהג כמי שאינו מוטרד מפני הצעד הראשון, "אלא ההסלמה משני הצדדים אל הצעד הרביעי והחמישי – ולא נגיע אל הששי, משום שלא תהיה עוד נפש חיה לעשות צעד נוסף. עלינו לזכור שאנו עולים על דרך מסוכנת ביותר" (עמוד 59). במפגן מנהיגות ואסטרטגיה מרשים הצליחו הנשיא קנדי וממשלו להביא לפתרון המשבר ולנסיגת הרוסים מקובה. כדי להבין איך בדיוק עשו כן, כדאי לקרוא את הספר.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על איך נמנע העימות - מכורך