ביקורת ספרותית על אני והשימפנזים - [תצלומים מאת הוגו ון לואיק] - ספרית אפקים #32 מאת ג'יין ון לואיק גודול
ספר מעולה

---

"...יצאנו במעלה עמק המיטוּמבּה, ועד מהרה צועדת הייתי דרך יער אפריקאי, בדיוק כזה שעליו חלמתי תמיד. היו שם עצי־ענק עטורים בליאנות מטפסות, ופה ושם הבהיקו בתוך העלוה הכהה פרחים שצבעם לבן או אדום לוהט. פסענו לאורך נחל רדוד מהיר־זרם, ולעתים דישדשנו לעברו האחר כשההליכה שם היתה נוחה יותר. מדי פעם חלף על־פנינו שלדג או עוף־יער אחר, ופעם אחת זינקה להקת קופים אדומי־זנב, עברה בין הצמרות מעל לראשינו, וזנבותיהם נוצצים בגון הנחושת. אפריון היער, כשלושים מטר מעלינו, הסתיר את עין השמש ומתחת לעצים האדמה היתה כמעט חשופה."

כך מתארת ג'יין גוּדוֹל את המראות בהגעתה לאיזור המחקר של השימפנזים בשפך נהר גוֹמבֶּה על גדות אגם טנגניקה - תחילתה של קריירת מחקר בת יותר מחמישים שנה. גודול הגיעה לשם כמזכירה חסרת הכשרה בתחום המדעי, אך בעלת עניין רב בבעלי חיים ומוכנות לצאת לשהיה ממושכת בשטח. לאט לאט החלה להתקרב אל השימפנזים, להכיר את אורחות חייהם, ואף להקים שם מרכז מחקר. היא שילבה את המחקר בשטח עם תקופות של לימוד בקיימברידג' לקראת דוקטורט בתחום האתולוגיה - מדע התנהגות בעלי החיים.

גודול מתארת בספרה את ההגעה למקום, את ההכרות עם התושבים המקומיים, ההתמודדות עם תנאי השטח, וכמובן גילויים רבים על אורחות חייהם של השימפנזים - ההיררכיה והפוליטיקה בקבוצה, מחוות שונות בין השימפנזים לבין עצמם (תוקפנות, כניעה, שמחה וכו'), הקשר בין אמהות וצאצאיהן, ילדות, התבגרות, שימוש בכלים, מציאת מזון, סידורי שינה, ייחום ויחסי מין, ציד ועוד.

חלק מהמקרים שהיא מתארת משעשעים, כגון: השתכרותם של העוזרים האפריקאים שלא הגיעו למקום המפגש או שימפנזה צעיר שזיהה בננה אך לא הביט לעברה כדי שהזכר הבוגר לא יחטוף אותה. מתוארים גם מקרים המצביעים על יכולת למידה גבוהה של חלק מהשימפנזים, למשל כאשר הצליחו לפתוח את המנעול לתיבת הבננות, גם לאחר שמנגנון הפתיחה שונה.
עם זאת, לא הכל פסטורלי ומשעשע. הספר עוסק גם במקרי מוות, במחלות ואף בתיאורים גרפיים קשים של ציד בעלי חיים בידי קבוצת שימפנזים, כאשר גורים של בעלי חיים אחרים, כולל תינוקות אנושיים, נמצאים בסכנה להפוך לארוחתם של השימפנזים.

מחקרה של גודול החל בעקבות התעניינותו של דר' לואי ליקי, מנהל מוזיאון הטבע בניירובי, בחקר השימפנזים כדרך ללמוד על האדם בתקופת האבן (ואולי גם כדרך קלה יותר לקבל מענקי מחקר). גודול מנסה לבחון את הדומה והשונה בין התנהגות השימפנזים לבין התנהגות בני האדם, אך מחקרה מקיף הרבה יותר ומתיחס להתנהגות השימפנזים בכללותה.

קטע שבו גודול מתארת מה קורה למי שנמצא זמן רב מדי לבדו בג'ונגל:
"לאמיתו של דבר, אילו נותרתי לבדי למעלה משנה עלולה הייתי להפוך לאדם מוזר במקצת, כי התחלתי ליחס לחפצים דוממים זהות משלהם: מצאתי עצמי אומרת 'בוקר טוב' לבקתתי הקטנה על הצוק ו'שלום' לנחל ממנו שאבתי את מימי. כן נתעוררה בי תודעת־עצים עמוקה - די היה שאחוש בחספוסו של גזע מסוקס או בחלקלקותה הקרירה של קליפת גזע צעיר, ומיד צצה בי ידיעה מוזרה על אודות השרשים שמתחת לקרקע ועל זרימת השרף בפנים העץ. השתוקקתי להתנדנד בין הענפים כמו השימפנזים, ללון בצמרות העצים ולהירדם לאִושת העלים ברוח. אהבתי במיוחד לשבת ביער בשעת גשם, לשמוע את נקישות הטיפות על העלים ולהתעטף כולי בעולם־דמדומים אפלולי וטחוב שכולו גוָנים ירוקים וחוּמים."

הספר מיועד לחובבי בעלי חיים ומסעות המעוניינים ללמוד על אורחות חייהם של השימפנזים ואינם נרתעים מתיאורים קשים!!!

» ביקורות נוספות של פרפר צהוב
» ביקורות נוספות על אני והשימפנזים - [תצלומים מאת הוגו ון לואיק] - ספרית אפקים #32