כמה פעמים יצא לכם לשמוע את המשפט "אין לי זמן"?
או לחלופין: "מצטער, אני נורא עסוק", "אולי בהזדמנות אחרת".
לי זה קרה לא פעם ולא פעמיים בחיים. תמיד הופתעתי איך זה שאני מרגיש שיש לי המון זמן חופשי, בעוד האדם שמולי הצליח באורח פלא לנצל את הזמן שלו עד תומו, ועכשיו הוא תמיד לחוץ.
לקרוא למשל, בטוח לא יעלה בדעתו של אותו אדם. איזה בזבוז! בשביל מה לשבת מול פיסות נייר, כאשר אפשר להשקיע בבורסה, לרכל, לראות

כשנרשמתי לאתר אי אז לפני אחת עשרה שנים, קיטלגתי את הספר ברשימת "אהובים על ילדי", והשארתי את זה ככה. למען האמת הוא אפילו לא היה אצלנו בבית. קראנו מהספריה או משהו, ולא טרחנו לשמור אותו. אבל הוא היה זכור כאהוב. הוא גם מוכר, גם מיכאל אנדה מוכר (דווקא "ג'ים ונהג הקטר" כן קניתי) ויוצא שמדברים עליו ומזכירים אותו בשיחות.

שוב נזכרתי בספר הזה בזמן שקראתי את הספר "4000 שבועות" שהוא אנטי-מדריך לניהול זמן,

זה הספר האהוב עלי.
כתוב כסיפור ילדים (ולכן מומלץ במיוחד לאוהבי הז׳אנר) אבל נושא מסר חשוב דווקא למבוגרים.
הספר עוסק בזמן, בקרייריזם, בתרבות הצריכה, בהקשבה ובדברים החשובים באמת שעלולים להעלם מחיינו. אנחנו נקראים לבדוק את הקצב של חיינו וללמוד להקשיב.
לא מתאים לציניקנים ומתאים במיוחד לאמיצים ולבעלי חלומות לחיים.

הוא אמנם מוגדר כספר ילדים, אבל אין ספק שהוא דווקא מיועד לבוגרים שבינינו. ספר מצוין עם מוסר השכל חשוב - לא לתת להרגלי החיים לגרור אותנו לחיים שטחיים ללא תוכן. לפעמים נחוץ מבט חיוני של ילד כדי לראות מה לא בסדר בעולם שסביבנו, ולהציל אותנו מגורל דומה. מומלץ בחום במיוחד לאנשי הקריירה שחיים במשרד, ושוכחים שהחיים האמיתיים נמצאים, לפחות גם, בחוץ.

כמה פעמים ניסו לקנות את המקוריות שלנו? להכניס אותנו למגרות? לקטלג אותנו? ספר קצת מורכב אם כי נראה שנכתב לנוער, כשנסיון החיים לצידך אתה יכול להתפעל מרעיון הספר. לא נראה לי שהיו לי אותן תובנות אם הייתי קורא אותו בגיל צעיר.

כילדה בת 9 תאבת ספרים קראתי את הספר לראשונה. לא זכרתי רושם אמיתי ועמוק ממנו - אבל לפני מספר חודשים המליץ לי אחי לחזור על הקריאה - לרענן את זכרוני ולקבל תובנות חדשות. מרגע שהתפניתי לקרוא בו החוויה שעברתי הייתה שונה להדהים. מומו, בצורה הפשוטה ביותר שלו היא אכן ספר ילדים - אבל היא יותר מכך - היא ספר שנקרא ע"י ילדים ומובן ע"י מבוגרים. אני רחוקה מלהגדיר את עצמי כמבוגרת. ברור לי שעוד מספר שנים אחזור על

מומו הוא אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי! פשוט סיפור מופלא. אחד הדברים היפים בסיפור הזה, זה שהסיפור מתאים למבוגרים ולילדים, ילדים מבינים את הסיפור כסיפור עלילתי כמו שהוא מסופר, לעומת זאת, מבוגרים מבינים את המסרים הניסתרים מאחורי הספר. הספר מביע ביקורת על החברה המודרנית החומרנית. הסיפור מספר לנו את המעבר מחיים פשוטים ומלאי שמחה ואושר לחיים מודרניים חומרניים עם תסכול ועצב.
המסרים שאני חושבת שהספר מנ

הספר מומו הוא לפי עשירות דעתי, הדלה כעת, הוא ההשראה והבסיס לסרט המופת "המטריקס".
הספר הזה כתוב בצורה עמוקה, למי שקצת יודע מושגים בחסידות וקבלה ובכלל על המציאות הנסתרת שלנו בבריאה הנפלאה.
מאוד כדאי לקרוא, ליהנות ו"לקחת ללב".
בהמלצה חמה ומתלהבת.
אייל