#
בדרך כלל אני מעדיפה לא לקרוא מחזות. אלה נוצרו כדי שיציגו אותם, לא כדי שיקראו אותם. הם מבוססים כמעט באופן בלעדי על דיאלוגים, ובמקום התיאורים שיש בספרות הרגילה יש בהם הוראות לבימוי, לתפאורה, תאורה ועיתוי. אם הייתי צריכה לדרג – אני מעדיפה תיאטרון על קריאת מחזה, סרט על תיאטרון וספר על כל אלה. מצאתי אותו על ספסל עם עוד כמה והחלטתי לקרוא למרות ההסתייגות.

המחזה הזה ידוע מאד ומתאר משפחה קשת-יום בשנו

מחזה מפורסם של טנסי ויליאמס, כתוב הדוק ומעניין, לטעמי צלח את הזמן וגם היום יכול לתת לנו תובנות שונות ביחסי אנוש עם משפחה וחברים.

זהו סיפורה של משפחת וינגפילד שבה אב המשפחה הלך ולא חזר ואף אחד לא יודע היכן הוא ומה גורלו. נשארו האם אמנדה ושני ילדיה לורה וטום. לורה נערה מתבגרת ומתוארת כבת מוגבלויות, לא מצליחה בלימודים ונוטשת קורסים שונים שהיו אמורים לעזור לה לרכוש מקצוע. עיסוקה של האם אמנדה לא מתואר

הדרמה, היא חבויה מאחורי כל סיפור. דוגמא? ובימינו הנוחים הגירושין פשוט נושקים לשמיים. ככה נפתח הסיפור הזה והוא לא שונה בהרבה מסיפורים רבים אחרים, אבל ייתכן והוא כן.

טום: אז הוא בא.
אמנדה: מי?
טום: המחזר הצעיר!
אמנדה: (קמה) אתה מתכוון לאמר שהזמנת אלינו בחור צעיר וסימפטי?
טום: כן, הזמנתי אותו לארוחת ערב. (עמוד 35)

מספרים כאן את סיפורה של משפחת וינגפילד בימי השפל הגדול באמריקה, האבא נמצא מחו

שבויה בעברה- רפונזל המודרנית- חלום מתוק מדי-

"העתיד הופך להווה, ההווה לעבר והעבר לחרטה נצחית, אם לא מתכננים אותו מראש."
"אנשים הולכים לקולנוע במקום לנוע."

לעיתים קרובות אני שבויה בעבר.
אלבומי תמונות פזורים סביבי והדמעות גודשות את עיניי. הזכרונות צפים במוחי. אני נזכרת באנשים שהיו חלק מחיי וכבר אינם.
אני נזכרת באהוביי נפשי, נושקת לתמונותיהם, אהוביי נפש שהגורל האכזר ניתק באופן מוחלט את הקשר

עושר לא מבטיח אושר. גם יופי לא. גם נישואין עם גבר לוהט וספורטאי מצליח, בן אהוב למשפחה בעלת ממון רב. אמנם הרעיון אינו חדיש והנושא נידון לא פעם, דומה, כי המחזה הקלאסי של טנסי וויליאמס "חתולה על גג פח לוהט" מצליח בהחלט ליתן לו זווית נוספת.

הסיפור הוא פשוט לכאורה. חגיגת יום הולדת אחרון של ביג דדי, אשר חולה במחלה סופנית, אוספת את בני משפחתו תחת קורת גג אחד. בתוכנית הערב זיקוקים ועוגה טעימה אך האוויר