האדוונט, תקופת הציפיה להתגלות השניה של ישו, מתחילה בנצרות המערבית ביום הראשון הרביעי שלפני חג המולד ומסתיימת בחג המולד. המסורות הקשורות בתקופה זו באיסלנד מרתקות, בעיני, משום שהן משלבות אלמנטים פגאניים, שהוכנסו לתוך הסיפור הנוצרי.

אחת המסורות היא אודות "בחורי כריסטמס" (YULE LADS) – 13 הבנים של זוג ענקים דוחים המתגוררים בהרים. החל מהיום ה-13 לפני כריסטמס, בכל יום, אחד מהבנים יורד מההרים כדי לב

רק 110 עמודים, אבל חזקים. לאורוס הצעיר יוצא להפלגה השלישית שלו בלבד על מכמורת דייג בצפון האטלנטי. הורין הדואגים מביאים אותו אל הנמל והוא, כדרכם של צעירים נלהבים מעוטי נסיון, חושש אך גם מייחל להתנסות בעולמה הקשוח של ספינת דייג בלב האוקיינוס. כאן כמובן מגיעה הסופה. לא סתם סופה, "הסופה" של חורף 1959. מבלי לגלות את הסוף, לא כל הספינות תחזורנה. מאבק ההשרדות המתפתח מזכיר להבדיל את משפט המחץ מסרט הקאלט "