רשימת הקריאה הינה ציבורית.
מכילה 33 ספרים.
גררה 250 צפיות.
עודכנה לאחרונה לפני 19 שעות.
מכילה 33 ספרים.
גררה 250 צפיות.
עודכנה לאחרונה לפני 19 שעות.
|
מה דעתך על הרשימה?
|
1. אחי הגיבור ועוד סיפורים - ספריית תרמיל #61 / הרץ ברגנר
2. אני כאן, אני כאן, אני כאן - I Am, I Am, I Am: Seventeen Brushes with Death / מגי אופארל
3*. סיפור אוטוביוגרפי של אישה ג'ינג'ית ללא מעצורים שמתארת את כל צרותיה והרפתקאותיה בצורה של סיפורים קצרים: כאן אני כמעט טבעתי, כאן כמעט נאנסתי, כאן כמעט חנקו אותי למוות, כאן שדדו, כאן ניתחו בניתוח חירום, כאן נולדתי, כאן נולדו לי ילדיי...אוסף תקריות וסכנות שיכול להספיק לשכונה שלמה בעיר מאובקת בפריפריה. בהתחלה מדליק אבל די מהר חוזר על עצמו ונהיה הזוי ומעייף.
3. ארבע הרוחות / כריסטין האנה
2*. ברקס בעמוד 185. בספר אחר הייתי יכולה להגיע כבר עד הירח ובחזרה, ולעצור מאה פעמים באמצע לצבירת חוויות. כאן, מלבד רגעים ספורים של התרגשות קלה עד בינונית, הכל נשאר סטטי. ומכוסה בחול. אותם תיאורים של חוסר אונים, פרה וסוס מורעבים ומסכנים, קפה מר, שכבות של בגדים בלויים, שמיכות טלאים, אישה מכוערת שלא מפסיקה להאשים את עצמה בכל דבר כי ההורים שלה לא אהבו אותה, וסבבים נוספים של כל זה בלופ. בין לבין מבצבצים דיאלוגים מעטים ודלילים מחשבתית, פתאום נזרקת איזו עצם של תקווה – קטנה ומכורסמת, ואחרי שניים-שלושה עמודים כולם מתיישבים חזרה באותה גיגית סדוקה, מתפללים לגשם ומכינים קצת מזה וקצת מזה, סוחבים, חולבים, מדשדשים, עובדים בפרך. הבעל ברח כי באמת כמה אפשר...מבינה אותו. עדיף כבר לנסוע לקליפורניה ולקבץ נדבות במקום להיתקע בסרט רע של לולאת הזמן, עם עלילה מדובללת, בלי תקווה בלי עתיד בלי חלום.
4. בחסות האפלה / הלן מקאינס
5. בלי זרים על קברה / ג'יימס האדלי צ'ייס
4*. אקשן אולד פאשן. ממש להתאהב בסטייל הזה של פעם...
6. גבעת הסודות / גלינה פרומן
3*. גבעת הסודות מוקמה באיזה מקום מאובק ושכוח אל בשם לוס אלמוס, וזה אחד הדברים הבודדים שמקשר את העלילה להיסטוריה (הסודית?) של פיתוח פצצת אטום. זה יכול היה להיות כל מקום נידח ומאובק אחר, ובאותה מידה של הצלחה. כי זאת דרמה רומנטית עם נגיעות קלות של חרטה וייסורי מצפון שאפשר למקם בכל מקום על הגלובוס. סיפור המסגרת של מחנה סודי שאליו גוייסו מדענים, מהנדסים ואנשי ביטחון (שיהיו כלבי השמירה וירחרחו בכל פינה) – הוא דקיק, אוורירי ויבש כמו קרפ צרפתי. לקחת מאורע היסטורי ולבנות סביבו עלילת מלודרמה, עם בגידות, מרד נעורים, ניסיון התאבדות ותאונה מוזרה זה כמו לירות חץ ואז לסמן סביבו עיגול מטרה. ועוד לסיים את המלודרמה עם רמזים עבים של ספר המשך לסודות מתוך חדר המיטות שהתפזרו בינתיים למקומות רחוקים?..זה מוסיף חטא על פשע וצובע את העיגול סביב המטרה בצבעים זוהרים של הונאה. אבל הספר כתוב לא רע אז לא נורא.
7. האדון מסן פרנציסקו / איוואן בונין
3*. 1) האדון מסן פרנציסקו, מדושן עונג וחשיבות עצמית, מחליט לצאת לעת זקנה לסיבוב באירופה ושייט תענוגות. הוא אורז את מזוודותיו, את אשתו האדישה והמנוכרת ואת בתו המבושלת יתר על המידה וטרם מצא חתן - והנה, באניית פאר, בין ארוחת גורמה אחת לאחרת, הופעות, מסיבות וקוקטיילים - הכל זורם בקצב הגלים. בונין מפליא לתאר את הניגודיות בין העשירים המבלים לבין המשרתים והפועלים השחורים - תרתי משמע - שמזיעים ומתמלאים פיח של פחם בבטן המפלצת הימית. הסיפור נכתב בשנת 1915, ואין מנוס מלהיזכר בטיטאניק כסמל לשקיעתה של האצולה רגע לפני המלחמה הגדולה. בחזרה לאדון וטיולו המענג: המצב מתחיל להתחרבש כשהמשפחה המרופדת נאלצת לעבור לאניה קטנה יותר, מקפצת בים הסוער ומוציאה לבורגנים את הקישקע. אבל הסיוט מסתיים במלון מפונפן באיטליה, ונשכח במהרה כשבאופק מחכה ארוחת ערב מהודרת במסעדה היוקרתית. משפחת סן-פרנציסקו מתארגנת לארוחה ביסודיות, מפעילה לצורך כך חדרניות ומשרתים שמתרוצצים במרץ, ואז מגיע הפינאלה...אופס.
2) חלומותיו של צ'אנג - סיפור מתעתע על אדון וכלבו, המציאות העכורה בתוך חדרון מעופש בעליית הגג, הדי אלכוהול וייאוש גדול לצד החלומות שמשחזרים ימים טובים יותר ושופכים אור על מה שהשתבש. יש בסיפור גם ניחוח מיסטי והרהורי אמונה ומזל...
8. האלמונית - ועוד שני סיפורים פריזאיים / גי דה מופסאן
2*. הסיפור היחיד שיש בו איזה קמצוץ מסקרן הוא סיפורו של דה מופסאן על אישה פרובינציאלית שמחליטה 'לחוות' את פריז – עיר ללא הפסקה, מפוצצת ביצרים, זימה והפקרות מינית. מחליטה ומקיימת. ככה במו ידיה הורסת את החלום המתוק שיכלה להתענג עליו כל חייה בכפר. נו, אולי זה סופו של כל חלום...
שני הסיפורים האחרים לא שווים יריקה. וכל הספרון מרוח על פני 86 עמודים קטנים, מחציתם – הערות שוליים + הקדמות, ציטוטים ושירי הלל לכל סופר, לפני כל סיפור. מחיר מלא של העליבות הזאת: 59 ₪. אני רוצה לראות את הפרצוף של אותו קורא ששילם במיטב כספו על היצירה הפריזאית הזאת. O’lala.
9. האמת בכל מחיר - D.C. Quartet #4 / ג'ורג' פלקנוס
4*. לאלה שמחפשים מתח – לעבור לספר אחר. כאן יש מספיק דברים אחרים שהופכים את הספר הזה לטוב: טרגדיה של משפחה שמאבדת ילד קטן, דמויות מתייסרות ואמינות ללא מניפולציה לסחוט דמעות, נקמה נבזית שמשבשת את השכל של בעליה, אהבה, חרטה, תמיכה חברית והמון געגוע. ספר שלא חף מפגמים אבל כתוב באנושיות, לא מצועצע ומעביר את המסר.
10. האפר של אנג'לה - פרנק מק'קורט #1 / פרנק מק'קורט
2*. קשה, עוני, רעב, אבטלה, ילדים מתים. הכל נכון אבל לא מספיק לספר טוב. הפאק העיקרי שלו בעיניי זה חזרתיות. הכל חוזר על עצמו עשרים אלף פעם כמו במטחנת בשר אינסופית: האב שותה את המשכורת, מפוטר, לא עובד שנים, שר אותם שירים, הילד (המספר) מדקלם אותם משפטים, המורים בבית הספר מרביצים על כל מה שאמרת או לא אמרת, עשית או לא עשית, אנג'לה היא אותה אנג'לה, עם אותם איומים ואותה התנהגות במשך שנים, גם אחרי שאיבדה כבר שלושה ילדים. או כמו בשיר ההוא: כלום לא קורה, הכל כרגיל...
11. הגברת הנחמדה - סיפורים / ד.ה. לורנס
2*. הגברת הנחמדה היא אף פעם לא באמת נחמדה – כך לפי אדון לורנס. לרוב היא מכשפה במסווה של רומנטיקה או כל מסווה אחר, וזה אף פעם לא נגמר טוב. אין כאן שום חידוש או ניצוץ, גם לא כישרון כתיבה מי יודע מה. בין השורות, שדר של שנאת המין הנשי. מה עוללו למר לורנס? מעניין. לפי ויקי, אביו היה אלים ואמו עשירה. יצא ילד רגיש, פרוידיאני וחולני. נו, שוין. לא עושה חשק להתעמק ביצירתו.
12. העוקץ - פעולה חסרת תקדים: לרמות את ה'מאפיה' ולהישאר בחיים! / רוברט ווברקה
13. השפעה לא הוגנת - פול מדריאני #3 / סטיב מרטיני
4*. מותחן משפטי-משפחתי שבו זכיתי להכיר את פול מדריאני, עורך-דין פיקח ולא מעיק שנאלץ לסנגר על גיסתו המואשמת ברצח. לא קל. כל תהליך המשפט מפורט לפרטי פרטים אבל עשוי טוב ולא מייגע. הדרמה המשפחתית גם היא אמינה: גירושים מכוערים, איבה ונקמנות בצבעים בוהקים. בין לבין, יש נתחים עסיסיים של שחיתות פוליטית וממשלתית שמשתלבים היטב בעלילה. בסוף יש פעלול שעשוי להיות מופרך אבל מבחינתי תואם את הטרלול המשפחתי והמופרכות הכללית של האירוע.
14. השתקפויות / אלינור בייקר
4*. בחורה בת 28 חולה במחלה לא מוגדרת (אוטואימונית?) לאחר מות הוריה בתאונת דרכים. שלוש שנים היא מנסה להילחם בזה אך ללא הועיל. המוות כבר קורץ לה כי נמאס לה לסבול והיא רק רוצה לישון. ואז הוא מופיע פתאום: יפה, עשיר, קשוח, איש עסקים מעונב שלא מחייך אף פעם. מתפתחת ביניהם מערכת יחסים טיפולית כי מישהו חייב לדאוג לה במצבה השברירי למרות שהיא מתעקשת להיות עצמאית. הבחורה מתחילה להתעלף ובקושי זזה. זה כבר לא מצחיק. מכאן, בערך 80 אחוז מהספר, הם רוקדים ביניהם את הריקוד המוזר של אוהבת-לא-אוהבת-אוהב-לא-אוהב, רק חסרה הסצנה של תלישת עלי כותרת מאיזה פרח כמו שהיינו עושים בילדות. בדיעבד הם מסכמים ביניהם 'אוי, כמה טיפשים היינו' ובאמת מתחשק כבר לקחת את שני אלה ולקשור אותם יחד באיזה מחסן או מלון כי רחמים, כמה אפשר? ולחשוב שכך היו נראות מערכות יחסים עד לפני מאה שנה פלוס מינוס, מעין מחול מלודרמטי של חוסר הבנות וחוסר ביטחון, המון בכי וכאבי לב. ככה זה כשזה רומנטי.
15. התחזות / גייל לינדס
4*. התחזות היא שם המשחק. יש כאלה שמתחזים במודע, בזדון, בכוונה תחילה, מתוך אינטרס אגואיסטי אישי, קבוצתי או אפילו לאומי. ליז סנסבורו נבחרה למזימה בינלאומית שבבסיסה עוקץ והונאה רבת שנים בדרגים הגבוהים ביותר של ארגוני הביון, זהותה נגנבה ואוחסנה במעמקי מוחה המסומם והיא אמורה לשחק את תפקיד המתחזה לפי המתוכנן אבל החושים שלה מרמזים לה אחרת. מכאן יש מאות עמודים של אקשן ומרדפים, אקדחים, מארבים, מלכודות ותחפושות. אפילו ליצנים. עלילה משוגעת של קרב מוחות (תרתי משמע) שהייתה יכולה להיחשב מופרכת אבל בעולם המטורף של היום כלום כבר לא מופרך.
16. התפרצות X - הספריה החדשה # / עדנה מזי"א
5*. אילן בן-נתן, פרופסור מכובד לאסטרו-פיזיקה, מרצה מבוקש בטכניון וילד טוב ותלותי לאמו הפולניה, גם בגילו המתקדם (48), מתאהב בנעמי (סתם נעמי...), צעירה בת 25, רכה ועדינה מבחוץ – אגוז קשה לפיצוח מבפנים, מחפשת לה דמות אב להשלמת החסר. אילן, הפרופסור המפוזר, מכיר אותה בבית של אמו השולטת בכל – שם היא מנגבת רצפות בתור חלטורה סטודנטיאלית. הם מתחתנים. אחרי זמן מה הפרפרים מתעייפים ונוחתים בפינה, ונעמי יוצאת לחפש ריגוש חדש...הפרופסור מתעורר מחלום חייו למציאות של בגידה. אכול חרדות נטישה וחוסר ביטחון, הוא עושה מה שעושה ומשם נכנסים להילוך מהיר, טרגי-קומי, של טעויות והעלילה הופכת להיות יותר ויותר ביזרית, מרתקת, מפתיעה...עד ש...עדנה מזי"א כותבת בצורה רהוטה ועשירה, במשפט אחד אינסופי שמוסיף למתח ואווירת המחנק, ולא נותר אלא להסכים עם השורה התחתונה של הכריכה האחורית: "אם יש צורך בהוכחה שרומן קריא מאוד גם יכול להיות מתוחכם ושובה-לב מבחינה ספרותית, הרי היא מצויה בספר זה". בהחלט.
17. חוף מבטחים - מייזי דובס #1 / ג'קלין וינספיר
4*. מייזי דובס, ילדה כמושה וביישנית, מגיעה מאשפתות של אנגליה הכפרית, יתומה מאם מגיל צעיר ומטפלת באביה – הסייס המזדקן שמחלק סחורה עם סוסה ועגלה. סיפור משרתים ואדונים בנוסח אנגלי, מתאים למזג אוויר סגרירי וכוס תה חם (בלי עוגיות זנגביל...נשמע מגעיל). איך הופכת לכלוכית אנגלייה מהמעמד הנחות לליידי שלומדת בקיימברידג', אחות במלחמת העולם הראשונה, ולבסוף - פסיכולוגית וחוקרת פרטית? יש גם פרשייה בלשית אבל היא רק תפאורה לכל השאר. ספר חביב, קיטש בטעם של פעם, לא לפיינשמקרים. יש האומרים שהשני בסדרה יותר טוב. ננסה ונראה.
18. חשדות... - מועדון הספר הטוב / ג'יימס האדלי צ'ייס
4*. גיליתי את ספרי מסתורין, משהו ארכאי, צהוב ומוכתם, בניחוח של עש ונפתלין. אין בדיקות פורנזיות, חקירות דיגיטליות, יחידות סייבר, דגימות די.אן.איי, מסיבות עיתונאים, פוליטיקת זהויות וכל יתר מרעין בישין של העידן המטורלל שלנו. מתח נקי, עם עומק פסיכולוגי של הרבה יותר משני גרוש, עם דילמות ולבטים, ובעיקר – הרבה חשדות, ובתמצית לפי הפתיח: "הנפשות הפועלות – עריק אמריקאי מבוקש באשמת רצח סדיסטי; רב-כייסים, איש המאפיה; רוצח מקצועי שאינו בוחל באמצעים; אשת זימה שואפת בצע, חורשת רצח נפשע ואכזרי; שוע איטלקי, משותק וחסר ישע; נערה תמימה חסרת מגן."...אחלה סיפור בטעם של פעם.
19. טרול / מיכל הבורצקי
3*. איך מייצרים פייק ניוז בעידן שבו העובדות פשטו את הרגל ולאמת אין שום ביקוש. שני צעירים, בחור ובחורה, חודרים לתעשיית הטרולים - מפעל של הפצת שקרים וכזבים, ולומדים את עושים את זה. נשמע יותר מגניב ממה שזה...ספר בלי ניצוץ.
20. כוכב ושמו הנרי / רודי דויל
3*. הנרי סמארט, don’t get smart with me! (טוב, זה התבקש...)
עוד לא נתקלתי בספר שבו תיאורי הזוהמה, הרפש, העליבות, העוני והאלימות מגיעים לדרגת אומנות כמו בספר הזה (אולי פרט לעלובי החיים, כבר לא זוכרת). אם זה טוב או אם זה רע – אין כבר דרך חזרה. החלק הראשון מחניק לא רק מהריח, גם מהרגש. יש בו אומללות גאה ובלתי מתפשרת, יש בו ילד פרא שלומד לשרוד כנגד כל הסיכויים וסיפור אהבה עצוב ורגל מעץ שהופכת למכונת הרג. אבל הילד גדל, הוא מאבד יותר מדי והוא הולך בדרכם של בני מינו, ובסוף מנוצל ונבגד כמו שקורה לכל האידיאליסטים. בשלב כלשהו הסיפור מתברבר בסימטאות המטונפות של דבלין ובדרכי אפר ובוץ בכפרים המוזנחים של אירלנד, יש עמודים שלמים של שמות הרחובות ושמות המנהיגים – מתערפלים להם יחד כמו האוויר המפוחם של האזור. זה תמיד מפליא אותי מחדש מדוע הסופרים בוחרים להקיא את כל הפרטים הקטנים של התחקירים על הקוראים התמימים, אפשר בהחלט להשאיר חלק מזה על רצפת העריכה ולחוס עלינו.
21. לוויה בצהריים (2014) / ישעיהו קורן
4*. אבק. זבובים. שבילים. כפרים ערביים נטושים. סוסה. פרד. עגלה. שתיקות. המון שתיקות. העלילה האמיתית מסתתרת בכל מה שלא נאמר. כמו בסרטים האלה שעושים זום אין על קנקן מים ותפוח על השולחן, והמצלמה נתקעת שם דקה שלמה. לכאורה משעמם אבל אין רגע דל. השקט המחניק שמופיע במערכה הראשונה מביא איתו סערה בסוף המערכה השנייה. ורוח של צרות נושבת ברחבי היישוב לאורך כל הספר. הגר ארליך, כמו פרפר בכלוב, תקועה במקום לא לה, משוטטת, שותקת ומשתוקקת. יפתח הוא רק בן 10, ילד מוזנח רגשית, צמא לאהבה. ומימייה של חייל. גם לה יש תפקיד בין כל השתיקות היבשות האלה. וגם לחייל, לא חייל-גיבור-מלח-הארץ, אחד כזה שמשדר כל דבר חוץ מתחושת ביטחון (והסיפור התפרסם בשנת 67'...). אין כאן גבורה, ולא גאוות יחידה, רק סיפור אנושי עצוב – עטוף בשתיקות.
22. לילה שקט / מרי היגינס קלארק
3*. יש מתח אבל הכתיבה דרדלה. ויותר מדי מפמפמים על מזמורים, כנסיות וקדושים (גם אם זה ערב חג המולד), מזכיר את דין קונץ אבל אצלו זה עוד איכשהו חינני.
23. מותו של האלוהים הקטן - סיפורים / דוד שחר
3*. סיפורי שעוד לפני אנו באנו ארצה - תקופת המנדט. לא הוקסמתי בכלל, ואני מקווה שזה לא בגלל שאני לא ירושלמית. הכתיבה יבשושית ומעופשת ברובה, לעתים נדירות קופצת איזו גחלילית, משהו שדומה לחינניות או איזה משפט או מחשבה מרגשים אבל המכלול מתאפיין באפרוריות מזהירה. זה לא משעמם אבל גם לא מעניין, הכתיבה לא מושכת וברחובות ירושלים מאובקים פחות התעניינתי. וככה ניסיתי טעימה מאדון שחר וניפרד כאן.
24. מכת שמש / מדג' סווינדלס
4*. היא יפה להפליא, חכמה בטירוף, משכילה ומצליחה ברמה בינלאומית. אבא שלה סוכן ביון לשעבר. כסף לא חסר אבל הגברת התחתנה עם הקריירה שלה ולא מודעת לכך שלגוף שלה יש חיים משלו – אחרת קשה מאוד להסביר את ההתאהבות הסופר-טוטאלית שלה באיזה גבר מסתורי שפגשה בדרום אפריקה, ומשם יצאה רכבת עמוסה בצרות: הוא בורח יחד עם הילד, היא נזרקת לכלא. אבאל'ה מסדר לה חנינה ונינל'ה שלנו הופכת לברוס לי והופכת עולמות כדי למצוא את הילד הגנוב. בדרך רצופת הנקמה היוקדת היא פוגשת נסיך אחר, והוא אובססיבי לעזור לה גם אם יש לו תירוץ רשמי שנעקץ ע"י הנוכל החמקן. מפה לשם, כמויות של אירועים הזויים ומשעשעים: מרגלים מכל הכיוונים, יהלומים וחפצי אמנות יקרים ונדירים, כל מיני פעלולים של תורת המשחקים וכמה גוויות. בסה"כ כיף.
25. מלחמת הזמן / אלחו קרפנטייר
3*. סיפור שמשחק עם הזמן, כמו בסרט שמוקרן לאחור, עם תיאורים מוחשיים של הרס ועזובה שנעלמים בהדרגה ואנשים שכבר אינם קמים לתחייה: "הרהיטים צמחו. בהדרגה היה לו קשה יותר לתמוך את המרפקים על קצה השולחן בחדר האוכל. הארונות חרוטי הכרכובים הרחיבו את חזיתותיהם. פסלי הכושים שעל המדרגות האריכו את גופותיהם וקירבו את לפידיהם למעקות שהתיישרו מחדש. הכורסות היו עמוקות יותר וכסאות-הנוע התחילו לסגת לאחור. כבר לא היה צריך לקפל את רגליו כשהשתרע באמבטיית השיש."
26. עניין של צדק / ננסי טיילור-רוזנברג
4*. לארה היא שופטת חרוצה, נשואה לקריירה שלה. אין לה משפחה רק אחות שנשואה לזבל לבן ואחיין שהיא בקושי מכירה. ואז בום. אחותה נרצחת, יחד עם בעלה החלאה והכל מתחיל להשתבש ומאיים להתרסק לה על הראש. גם לאחיין יש סיבות טובות לחסל את האבוש החורג והרשע. לארה השופטת יוצאת למירוץ רדיפת הצדק, יחד איתה חוקר משטרה טיפוסי ובעל הרגלים גרועים. היה אחלה. לא זכרתי כלום עד שלא קראתי את התקציר אבל היה אחלה בכל מקרה.
27. עשרים ימים עם ג'וליאן ובאני הקטן / נתניאל הותורן
4*. הות'ורן ביומן 'מסע' של 20 יום שאותם הוא נאלץ לצלוח לבדו עם ה'גמדון' הצעיר שלו בזמן שאשתו נסעה לבוסטון עם שתי בנותיהם הקטנות. עשרים ימים שבהם לא קורה כמעט כלום, כל יום אותה שגרה מעייפת, האב כבר מחכה שהשדון הקטן יילך סוף כל סוף לישון ויניח לו לנפשו אבל הערבים שלו 'צחיחים כולם' כשהוא לבדו במיטה, ובין השורות משתקפים חיי הסופר המוכר בכובע של גבר חסר אונים, עצוב ומזדקן אך גם מתפעל ומודה שמזלו שפר עליו והוא בורך באישה וילדים הטובים ביותר שהיה יכול לבקש. סיפורון מרגש ומפליא ביכולתו לרתק למרות העלילה הדלילה שחוזרת על עצמה כל יום מחדש. יש להניח שהות'ורן הינו מאותם סופרים שיצליחו לעניין גם אם יכתבו על רשימת קניות. חמוד ביותר.
"האיש הקטן קיפץ כל העת מעל העשב הגבגוה ומעל אוגודות פרחי האלמוות, ואילו אני השוויתי את עליצותו העולה על גדותיה לצעדיי שלי הכבדים, הכבויים, והייתי שבע רצון מכך שהינו צעיר במקומי."// "ביסוד גיבוב המילים האין סופי שלו עומד הצורך ברגש של שותפות. הוא רוצה להעשיר את כל הנאותיו בכך שימצא להן מקום בליבו של חבר. איני סבור שמרחפת עליו הסכנה לחיות חיים בודדים כמו אלה שחייתי אני." // "...אני מקווה שאימו תהיה כאן לפני הערב כדי לקבלו מידיי במצב תקין וליהנות מהפטפוט שלו, שבמשך כמעט שלושה שבועות שצף כמו נחל מבעד לכל מחשבותיי."
28. עשרת הנעלמים / אנתוני מקארטן
5*. דוד וגוליית עקב אכילס וסוס טרויאני – בהקרנת בכורה עולמית. תוכנת פיוז'ן יודעת הכל על כולם אבל קייטלין דיי – לא די לה - ספרנית חנונית לכאורה, מצליחה להתחמק מהאחות הגדולה פיוז'ן, בניגוד לכל הגיון מסחרי וטכנולוגי, ועוד בזמן שאפילו למכשירים ביתיים יש אוזניים (חבל שהתסריטאי לא הכניס גם איזה ביפ ביפ ביפר, בטח פספס את האירוע בכמה חודשים אבל יש איתורית!). לקייטלין דיי ספרנית חנונית לכאורה יש מניע אישי ביותר שמבעיר לה את האחוריים, וככל שהיא מתקדמת היא יותר נחושה ועצבנית. המרדף עולה במלא מדרגות עד שהוא מגיע לגובה של כמעט-אסון לאומי. וכמובן, כמו בכל סרט אקשן מצליח – התסריטאי מקבל תיאבון לסרט המשך...וגם אני.
29. פי. ג'י. בלש פרטי - הספריה הלבנה # / ויקטור פלמינג
4*. פטריק ג'ונס, בלש פרטי רחב כתפיים, חד לשון ומהיר תפיסה, לצד ברנשים וחתיכות, מפצח את היעלמותה של עלמה צעירה, מהגרת לא חוקית. בדרך הוא שולף, מבלף, מכסח, חוטף, שותה, נוהג בפראות, אך יודע גם נימוסים והליכות. בלש לעניין. בסוף העלילה הפתלתלה יש גם טוויסט ערמומי וחינני. מותק של סיפור.
30. פרובידנס / ג'פרי וולף
2*. פרובידנס, עיירת גנבים וגנגסטרים לצד מעט עשירים ותמימים שעדיין נשארים לגור בחור הזה. שיט, זה התחיל כל-כך טוב! לא להאמין איך אפשר לקלקל כזה חומר טוב עם מבוכים וברבורים של שמות ופרטים מיותרים. הותשתי.
31. ריגול - כרוניקה של בגידה - הסיפור האמיתי של אולדריץ' איימס / פיט ארלי
3*. דוגמה נפלאה לאיך לחרב סיפור טוב. צריך להכניס בו כמה שיותר (ועוד קצת) פרטים מיותרים, שמות ותאריכים, ולייגע-לייגע-לייגע. באסה.
32. שם בווילה / סומרסט מוהם
4*. מה שקרה בווילה - נשאר בווילה. כך לפחות מקווים כל המעורבים...לא קראתי מספיק מוהם כדי לגבש דעה מוצקה אבל אם לשפוט לפי הנובלה הזאת, הוא לוקח את סטפן צווייג 'המהולל' בכיס הקטן של המקטורן בכל מה שקשור להבנת נפש האדם בכלל, והאישה בפרט. וכל זה בדיאלוגים ומקבצים של מחשבות שכתובים בקלילות מפליאה יחסית לתקופה שבה חי. והכי טוב לקרוא את הסיפור בלי שמץ של מושג 'על מה הספר'! כך מקבלים חוויה של מתח, התפעלות והנאה במלואה.
33. תקשיבו לי / טס גריטסן
3*. אם יש 'תקשיבו לי' במערכה הראשונה יהיה 'אמרתי לכם!' במערכה השנייה? עברתי לפחות שלושה מצבי צבירה עם הספר הזה: בהתחלה – מבטיח, די מהר הופך להיות מוזר – האם זאת פרודיה או איזה סיפור רכילות שכונתית שמתחזה לספר מתח, עם אימא חטטנית שהבת שלה שוטרת, החבר שלה שוטר לשעבר והיא עצמה חולמת להיות שוטרת בגלגול הבא או משהו כזה. אבל בסוף, במקום להתעצבן איך נפלתי עם הדבר הזה (ורק בסיום הקריאה הסתבר שלא במקרה אלא בעקבות 'גונבי האיברים' שקראתי לפני עידן ועידנים), החלטתי לזרום עם ההזייה רק בשביל השעשוע. יאללה, האקדח מת מצחוק. אז כן, כשזורמים זה לא מרגיש כל-כך נורא למרות שמתח זה לא, ותחכום זה לא אבל יש אוסף דמויות פרובינציאליות ופטפטת מטופשת וחסרת טעם (מזכיר את האתר ודמויותיו או תור של קשישים בקופת חולים – היינו הך), והופה – נגמר.
|
