ביקורת ספרותית על תרגומי מחזות א - גוגול מאת אברהם שלונסקי
ספר מעולה

---

3 מחזות מאת גוגול: שידוכין, האדרת ורביזור בתרגומו של אברהם שלונסקי.

אתחיל בתרגום, היות ועל כריכת הספר מתנוסס שמו של המתרגם בפונט ענק ואילו שמו של גוגול בערך חמישית ממנו. הסיבה לכך נעוצה שהאוסף הזה הוא חלק מסדרת ספרים של תרגומים שונים של שלונסקי למחזות. מסתבר שהוא תרגם מעל ל- 50 מחזות שהוצגו בין השנים 1926-1967. עברית נהדרת אך מאוד מליצית, יכול להיות שזהו אכן התרגום הנאמן למקור, אך אין סיכוי שמישהו בימנו היה מתרגם את אחת מהיצירות הללו בצורה הזו.
'שידוכין' מספר על אדם שחברו מתעקש לחתנו ועושה הכל כדי שהדבר יתממש עם תחבולות אין סוף.
'האדרת' הוא למעשה סיפור שעובד למחזה וכבר קראתיו בקובץ 'סיפורים פטרסבורגים' של גוגול
'רביזור' הוא גולת הכותרת של הקובץ הזה. ישנם איזכורים למחזה הזה בקובץ סיפורים של ניקולאי לסקוב וזו הסיבה שגם לקחתי אותו. זו קומדיה על ראש עיר מושחת ופמלייתו שמקבלים הודעה שרביזור, כלומר מפקח מטעם הממשל, מגיע לבחון את תפקודם. כל כך רלוונטי לימנו אנו, ממש לבכות. אבל לא... זו קומדיה כל כך טובה שמצאתי את עצמי צוחק בקול רם. אחת הפעמים המביכות, ותסלחו לי על הגילוי הנאות, יש יאמרו אף הנאות מידי, אם כי לא נאות בכלל, היא שתוך כדי קריאה בשרותים בעבודה, במהלך דגירה על עוד טחור בהתהוות לגיל זיקנה, אני נתקל בקטע המצחיק ביותר בכל המחזה. אז מזל שאת השתן הטלתי לשרותים, שכן אם היו לי מכנסיים אין ספק שהיו נרטבות, אבל הצחוק, מה עושים עם הצחוק? מביך להתחיל להתפקע מתוך השרותים, ביחוד אם יש משהו שמחכה מחוץ לדלת. אז החנקתי את הצחוק עד כמה שיכולתי ונתתי לו לצאת בצורת דמעות שהרטיבו לחיי. קראתי את הקטע הזה עוד מספר פעמים ובכל פעם מחדש התפוצצתי. שאלו אותי מה קרה שראו אותי חוזר. בכל זאת דמעות אם כי גם חיוך גדול הסנוסס על פרצופי. לך תסביר שמשהו הצחיק אותי בספר. הסתכלו עלי, כמו על איזה מטומטם. טפו! מנוולים.

» ביקורות נוספות של בוב
» ביקורות נוספות על תרגומי מחזות א - גוגול