ביקורת ספרותית על סעיד מאת רן כהן
ספר לא משהו

---

קבלתי תשריט מרתק לספר:
ילד בן עשר מבגדד,נשלח על ידי אמו לישראל לאחר שאח אחד נתפס ונכלא בעיראק והאחר בורח בהצלחה לישראל.
הקושי בבריחה הוא עד לשאט אל ערב בגבול האיראני, משם הוא מגיע דרך אהוואז וטהראן ל"שער העליה", מחנה העולים למרגלות הכרמל.
אחיו אליהו/איתן מוצא אותו ומעביר אותו לגן שמואל, אחד מהקיבוצים היותר קומוניסטים /סוציאליסטים של שנות החמישים במדינת ישראל הצעירה.
כאן מתחיל תהליך קליטה מוצלח של הילד סעיד/ רן עד הגיעו לשר במדינת ישראל ומזכיר מפלגת מפ"ם/מרץ.

חשבתי לעצמי: יש כאן מתח מובנה בין סעיד לרן, בין תרבות יהודי עיראק לקיבוץ סוציאליסטי מתפקר.
אני בטוח כי סעיד ייפנה את תשומת ליבו של רן למעברות שבהן גרים אחיותיו והוריו, ויציע לו פעילות למשל במעברת פרדס חנה הסמוכה.

כך חשבתי.
והנה הספר שקבלתי עוסק בצורה טכנית בבריחה והעליה לארץ בהיקף של כ 15% מהיקפו, ומכאן סיפור היקלטות שגרתי כמעט בנלי של ילד חוץ בקיבוץ, חלק , כמעט ללא קשיים מיוחדים.
איך אומרים :" צור ילדתך תשי, ותשכח אל מחוללך".
נכון, הצלחת, אבל מה הייחוד של הסיפור שלך?
האם אתה דומה לאותו ילד במעברה שיוצא לעולם ה"תרבותי" במשך היום וחוזר לכאוס בערב?
למה לבזבז ספר שלם על כך?
ועם כל כך הרבה יחסי ציבור.
ואולי אני הוא התמים. כי אם אותו רן היה נשאר סעיד בנפשו, ודורש מבני קיבוץ גן שמואל לאמץ את מעברת פרדס חנה בשם הסוציאליזם, אחוות העם ושלמותו, אזי הוא לא היה מגיע לדרגת שר מטעם המפלגה שציינתי.
אבל אז היה לנו ספר עם עלילה ותוכן.
אולי כמו הספר "שווים ושווים יותר" של סמי מיכאל.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על סעיד