ביקורת ספרותית על בלתי נראה מאת ג'יימס פטרסון
ספר בסדר

---

הספר שייך לסוגת ספרי המתח, ומתאים לימים שתאי המוח עסוקים בתכליתו של היקום...

כמו שאני מכירה את עצמי, לי ברור שאת הספר והסקירה, אשכח עד לספר הבא שממתין לתורו במדף הספרים שלי.

הפעם ג'יימס פטרסון לא הצליח להשאיר אותי עם עיניים פקוחות, להצמיד אותי לעלילה, או להדיר שינה מעיניי...

אני מודה שעשיתי הפוגות מעת לעת, תופעה נדירה בספרי מתח טובים העוסקים בפתרון תעלומות למינהן.

אז מה יש לנו כאן?

ג'יימס פטרסון מגולל את סיפורה של אמי דוקרי – חוקרת ב-FBI. היא שוהה בחופשה ובמהלך חופשתה הגיעה לביקור, אצל מפקדה הישיר במשטרה-יוליוס דיקסון.

במהלך פגישתם היא מתריעה בפניו על סדרת שריפות, שלדעתה גורם להם גאון, המצליח ליצור תחושה שאין קשר בין ההתרחשויות.

באחת מסדרת השריפות הללו מתה אחותה התאומה–מרי דוקרי.

אמי מאמינה שאחותה נרצחה ולא מתה ב"תאונה שריפה", כפי שהחוקרים סוברים, ועל אחת כמה וכמה, ששריפות נוספות משתוללות ואנשים נוספים "נשרפים".

יוליוס דיקסון לא משתכנע וגרסתה מעוררת בו תהיות. לדעתו אובדן אחותה התאומה והאבל, הפרו את האיזון ואמי הפכה להיות אובססיבית לכל מה שקשור לשריפות. השילוב של האבל והאובססיה הפכו אותה לבעלת אנוש שזקוקה לסיוע פסיכולוגי.

עמוד 12: "זה מעורר בי תהייה לגבייך, אמי," הוא מניח את שתי ידיו על השולחן ומתרכז, כמי שעומד להטיף לילד. "עברת טיפול, אמי? את זקוקה לעזרה. אנחנו נשמח אם תחזרי, כמובן, אבל רק אחרי שנראה התקדמות כלשהי בטיפול שלך.". ... "תתרכזי בשיקום שלך, אמי. תשאירי לנו את אכיפת החוק." ...

אמי שבוייה בידיו של דיקסון... למה?

עמוד 14: שנינו יודעים שהבעיה המשמעתית היחידה שלי היתה שהורדתי לו את היד מהברך שלי בכל פעם שהוא הניח אותה שם, שסירבתי להיענות להזמנותיו לארוחות ערב משותפות, ואפילו צחקתי לרעיון שנצא יחד לסוף שבוע, רק שנינו. הצחוק הזה, לדעתי הוא זה שחיסל אותי...למחרת בבוקר הוא המציא סיפור שאני מציקה לו, ונהיית תוקפנית יותר ויותר... " בימינו קוראים לזה "הטרדה מינית"...

בשטח בכל שריפה היו סימנים שחזרו על עצמם: נר דולק שנפל, חלון פתוח, וחוקרי שריפות שטענו שאין אותות להצתה מכוונת. לאור העובדות הנ"ל, דעתה של אמי לא נחה, והיא עומדת על דעתה. התוצאה: אמי יוצאת לחפש את הרוצח הסדרתי. למסע שלה היא מצרפת את בוקס-חברה הקודם שנפרדה ממנו שלושה חודשים לפני החתונה.

אמי ובוקס עבדו יחדיו ב-FBI, ולאחר הפרידה מאמי, בוקס החליט לפרוש מהמשטרה ולמחייתו פתח חנות ספרים. ביקור של אמי בחנות הספרים שבבעלותו, בליווי שכנועים מצידה צרפו את בוקס למסעה.

בד בבד, בחיפוש אחר המכנה המשותף, גיוס כל קשריה המקצועיים, וניסיונה שצברה בתקופה שירותה אמי יוצאת בעקבות הרוצח להצלת הקורבן הבא...

למרות הראיות החותכות שאמי הציגה, היא לא מצליחה לקבל את הגיבוי המשטרתי... לא של הבוס-יוליוס דיקסון, וגם לא של בוקס שהוצב בראש החקירה. אך, כנגד כל הסיכויים, היא לא מוותרת, ויוצאת נגד כל הדוחות הפתולוגיים, שתוכנם תיעד מוות כתוצאה משאיפת עשן במהלך השריפה.

בדרך לא דרך, צצה לה צדיקה אחת בסדום... ד"ר יאנוס אולימפיה-סוכנת מיוחדת של ה-FBI, שלעיתים נדירות עורכת גם נתיחות פתולוגיות ומבשרת:

"אחרי שבדקתי את גופותיהם של ג'ואלה סוונסון וקרטיס ולנטיין, אפשר לומר שהופתעתי," היא אומרת.
"הם לא מתו משאיפת עשן?" אני שואלת, לא מצליחה להתאפק.
"בעצם כן," היא אומרת ופונה אלי.
זה כמובן הדבר האחרון שרציתי לשמוע, אבל משהו בקולה, משהו בנצנוץ של עיניה אומר שלי זה עדיין לא הסוף.
"אבל הם לא מתו בתאונה," היא אומרת. "אלה היו מעשי רצח. מעשי הרצח הכי קפדניים, הכי מתוחכמים והכי קרי דם שראיתי בחיים." (עמוד 148)

אחרי עמוד 148 המסע מתקדם מעט יותר מהר, אבל לא מספיק מהר כדי לרתק את הקורא למירוץ...

ג'יימס פטרסון אינו חס על קוראיו, ואני מזהירה שיש מספר פסקאות שהופכות את הקרביים, וכוללות תיאורי זוועה מעוררי בחילה.

העלילה מורכבת מסיפור מרכזי בפרקים קצרים, בליווי הקלטות הזויות של "גרהם" "הבלתי נראה" שבהם הוא מתאר ומתכנן את מזימותיו. (ההקלטות בוצעו בין התאריכים: 21.8.12 עד 1.10.12).

את פתרון התעלומה אפשר כבר לחוש בשליש האחרון של הספר, ולמעשה רק אז מתחילה תאוצה, אם כי לא תזזיתית וכמעט הכל צפוי מראש ומזכיר את הסרטים האמריקאים.

הכתיבה של ג'יימס מרתקת, אבל הפעם הרגשתי שהיה חסר לי את אותו דחף, שאוחז את כל מי שקורא את הז'אנר הזה.

עובדה "שמרחתי" את הקריאה, בליווי הפוגות ואפילו שילבתי ספר נוסף בין לבין. רק העובדה הזו בלבד מאותתת לי שהפרי הזה עדיין לא היה בשל.

סוף הספר והטוויסט לא מורט עצבים ולא בדיוק WOW .

בשורה התחתונה: לא מחשמל!

לי יניני

פרוזה-מתח תרגום, הוצאת מודן, 365 עמודים שנה: 2016

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על בלתי נראה