ביקורת ספרותית על ביאליק - שירים - כל שירי חיים נחמן ביאליק מאת חיים נחמן ביאליק

---

לאחרונה נתקלת אני ברצון עז לחזור אל עברי. יש לי רצון להיות כעין "פיטר פאן" ללא כל בגרות, לשוב לגיל מצוות או אף לפניו, כשאין דבר לעשות ויש הרבה זמן לקריאה. ביאליק הוא אחד מאותם סממני ילדות מבחינתי, אותה תמימות, אותן שורות יפות להפליא אשר חוזרות במוחי לא פעם. זוכרת אני איך שכשפתחתי וואטסאפ (לפני כשנה, תאמינו או לא) שהסטטוס הראשון שבחרתי להגדיר בו את עצמי היה שורות הפתיחה של השיר "הבריכה" של ביאליק, איך אחת מחברותי הקראניות דווקא (אחת שאף היא כותבת בסימניה) שאלה אותי "האם זה תרגום כושל של שיר באנגלית? אחרת למה 'יודע'"?
ובכן, אתחיל להסביר לכם הכל. אמנם לדעת רבים ורבות שיריו של ביאליק משויכים ל-"בחינות הבגרות" המשעממות, אך אצלי וודאי שאין זה כך. הרי אני בעלת יצר לדעת עוד ועוד, ומה זה משנה כלל שהספר הזה משוייך ל-"בחינות הבגרות", אני ממרומי גיל 12 החלטתי שאני רוצה לקרוא את ביאליק. תחילה היה זה כ-"ספר שרותים" (כן כן ידידיי, יש לי פינת קריאה גם בתוך השרותים), אך שניות ספורות לקח לו להפך לאחד הספרים אשר ליוו אותי לכל מקום, כמעיין ספר מסע. זו היתה אהבה מפסוק ראשון, לא בעצם ממילה ראשונה או אולי אפילו מאות, אין מה לעשות שהתאהבתי בבאיליק תוך שניות ודרכו בשירה בכלל.
לאחר הספר ביאליק הפך לגיבור שלי, כפי שהייתה לפניו ענבל פרלמוטר או כפי שהיה רוי יוקבסן, מעיין אובססיה שלוקח זמן עד שאתה נפטר ממנה. דרך זה עכשיו אני יודעת די הרבה גם על חייו הפרטיים של ביאליק:
ביאליק נולד ב-9 בינואר 1873 לאביו יצחק יוסף ביאליק ולאימו דינה ביאליק. בגיל שש התייתם מאביו ואימו שלחה אותו לגור אצל סבו הקשוח אשר היה מרביץ לו לא פעם, ארועים אלו השפיעו מאד על שיריו. בגיל 17 למד בישיבת וולוז'ון. בשנת 1892 השתקע ביאליק בעיר אודסה, עיר שאז נחשבה למרכז לספרות כתיבה ועוד תחומי דעת אחרים ומגוונים.הוא התחתן עם מאניה ביאליק ושניהם עלו לארץ, הם אהבו אהבה גדולה אך לעולם לא היו להם ילדים. ניתן לראות את כמיהתו של ביאליק לילדים לפי שירי הילדים הרבים שכתב כמו "קן לציפור" ו- "נדנדה" (נד נד). חיים נחמן ביאליק היה למשורר הלאומי של ארץ ישראל ולגיבור תרבות גדול. ביאליק מת ביוני 1934 והיה זה יום אבל גדול לעם היהודי.
אסיים במילות השיר "הבריכה":
"אֲנִי יוֹדֵעַ יַעַר, וּבַיַּעַר
אֲנִי יוֹדֵעַ בְּרֵכָה צְנוּעָה אַחַת:
בַּעֲבִי הַחֹרֶשׁ, פְּרוּשָׁה מִן הָעוֹלָם,
בְּצֵל שֶׁל-אַלּוֹן רָם, בְּרוּךְ אוֹר וְלִמּוּד סַעַר,
לְבַדָּה תַּחֲלֹם לָהּ חֲלוֹם עוֹלָם הָפוּךְ
וְתַדְגֶּה לָהּ בַּחֲשָׁאִי אֶת-דְּגֵי זְהָבָהּ –
וְאֵין יוֹדֵעַ מַה-בִּלְבָבָהּ.

בַּבֹּקֶר,
בִּרְחֹץ הַשֶּׁמֶשׁ מַחְלְפוֹת גְּאוֹן הַיַּעַר
וְיָם שֶׁל-זֹהַר עַל תַּלְתַּלָּיו תִּשְׁפֹּךְ;
וְהוּא, הָאֵיתָן, מִשְׁטַח חֶרְמֵי זָהָב כֻּלּוֹ,
לִרְצוֹנוֹ, כְּשִׁמְשׁוֹן בִּידֵי דְלִילָה, עוֹמֵד נִלְכָּד,
מִתּוֹךְ שְׂחוֹק קַל וְאוֹר פְּנֵי אוֹהֵב מַרְגִּישׁ כֹּחוֹ,
בְּרֶשֶׁת פָּז שֶׁל-עַצְמוֹ, מְקַבֵּל אֲסוּרָיו בְּחִבָּה,
וּמֵרִים עַל רֹאשׁ נִזְרוֹ תַּחַת גְּבוּרוֹת שֶׁמֶשׁ,
כְּאוֹמֵר לָהּ: שִׁטְפִינִי, סַלְסְלִינִי אוֹ אִסְרִינִי
וַעֲשִׂי בִי מַה-שֶׁלִבֵּךְ חָפֵץ –
הַבְּרֵכָה בְּשָׁעָה זוֹ, אִם תִּזְכֶּה וְאִם לֹא-תִזְכֶּה
בְּקֶרֶן זָהָב אַחַת מִגָּבֹהַּ –
תִּתְעַלֵּף- לָהּ בְּצֵל מָגִנָּה רַב הַפֹּארוֹת,
מֵינִיקָה חֶרֶשׁ אֶת-שָׁרָשָיו וּמֵימֶיהָ יִשְׁלוּ;
כְּאִלּוּ שְׂמֵחָה הִיא בְחֶלְקָהּ דּוּמָם
שֶׁזָּכְתָה לִהְיוֹת רְאִי לַחֲסִין הַיַּעַר.
וּמִי יוֹדֵעַ, אוּלַי חוֹלְמָה הִיא בַּסָּתֶר,
כִּי-לֹא רַק-צַלְמוֹ עִם יוֹנַקְתּוֹ בָּהּ –
אַךְ כֻּלּוֹ גָדֵל הוּא בְּתוֹכָהּ.

בְלֵיל יָרֵחַ –
בִּרְבֹץ תַּעֲלוּמָה כְבֵדָה עַל הַחֹרֶשׁ,
וְאוֹר גָּנוּז חֲרִישִׁי זוֹלֵף בֵּין עֳפָאָיו
הִתְגַּנֵּב וַעֲבֹר עַל גְּזָעָיו,
וְרוֹקֵם שָׁם בַּכֶּסֶף וּבַתְּכֵלֶת
אֶת-רִקְמוֹת פְּלָאָיו –
וְהַס כָּל-סְבָךְ, וְהַס כָּל-אִילָן!
כָּל-אֶחָד מַאֲפִיל עַל-עַצְמוֹ בְּצַמַּרְתּוֹ
וּמְהַרְהֵר לוֹ בְּצִנְעָה הִרְהוּר לִבּוֹ.
וְעוֹמֵד לוֹ הַחֹרֶשׁ רַב מְזִמָּה, כֻּלּוֹ טָעוּן
סוֹד מַלְכוּת נֶאְדָּר אֶחָד, גְּדָל-יְקָר וְקַדְמוֹן,
כְּאִלּוּ שָׁם לִפְנַי וְלִפְנִים, בְּחֶבְיוֹן עֻזּוֹ,
עַל-עֶרֶשׂ פָּז, מֵעֵין כָּל-חַי מֻצְנַעַת, תִּישַׁן,
בְּעֶצֶם תֻּמָּהּ, כְּלִילַת הוֹד וַעֲלוּמֵי נֶצַח,
בַּת-מַלְכָּה מִנִּי-קֶדֶם שֶׁנִּתְכַּשְּׁפָה,
וְהוּא, הַחֹרֶשׁ, הָפְקַד לִמְנוֹת נִשְׁמוֹת אַפָּה
וּשְׁמוֹר מִשְׁמֶרֶת קֹדֶשׁ סוֹד בְּתוּלֶיהָ
עַד-יָבֹא בֶן-הַמֶּלֶךְ, דּוֹדָהּ גּוֹאֲלָהּ, וּגְאָלָהּ –
הַבְּרֵכָה בְּשָׁעָה זוֹ, אִם תִּזְכֶּה וְאִם לֹא-תִזְכֶּה
בְּקֶרֶן כֶּסֶף קְלוּשָׁה מִגָּבֹהַּ –
תִּתְכַּנֵּס-לָהּ בְּצֵל מָגִנָּה רַב הַפֹּארוֹת,
וּמִשְׁנֶה דְמָמָה תִּדֹּם,
כְּאִלּוּ דְּמִי הַחֹרֶשׁ וְהַדְרַת סוֹדוֹ
נִכְפָּלִים שָׁם בִּרְאִי מֵימֶיהָ הַנִּרְדָּמִים
וּמִי יוֹדֵעַ, אוּלַי תַּחֲלֹם בַּמִּסְתָּרִים,
כִּי אַךְ לַשָּׁוְא יְשׁוֹטֵט, יֵתַע בֶּן-הַמֶּלֶךְ
וִיחַפֵּשׂ בְּיַעְרוֹת עַד, בְּצִיּוֹת חוֹל וּבְקַרְקַע יַמִּים
אֶת-בַּת הַמַּלְכָּה הָאֹבֶדֶת –
וְחֶמְדָּה גְנוּזָה זוֹ בְּזָהֳרָהּ הַגָּדוֹל
הֲלֹא הִיא כְמוּסָה פֹּה עִמָּהּ בְּמַעֲמַקֶּיהָ –
בְּלֵב הַבְּרֵכָה הַנִּרְדֶּמֶת.

וּבְיוֹם הַסְּעָרָה –
עַל-רֹאשׁ הַיַּעַר נִצְבְּרָה כְבָר חַשְׁרַת עָבִים
וּקְרָב בִּלְבָבָם,
אַךְ עוֹד מִתְאַפְּקִים הֵם וְכוֹבְשִׁים זַעְמָם רֶגַע
וּבְסֵתֶר רַעַם תִּרְגַּז בִּטְנָם,
וְעָב אֶל-עָב, כִּמְבַשֵּׂר רָעָה קְרוֹבָה,
שׁוֹלֵחַ רִמְזֵי בְרָקִים בְּחִפָּזוֹן:
"הִכּוֹנָה!"
וּבְטֶרֶם נוֹדַע מִי הָאוֹיֵב
וְאֵי מִזֶּה הָאוֹיֵב יָבֹא –
הַיַּעַר כֻּלּוֹ קוֹדֵר עוֹמֵד מוּכָן
לְכָל-פֻּרְעָנוּת שֶׁבָּעוֹלָם.
וּפִתְאֹם – זִיק! בְּרַק-נוּר! הַיַּעַר חָוַר,
הָעוֹלָם הִבְהֵב,
הַךְ-הַךְ! הִתְפּוֹצֵץ רַעַם, זָע הַיַּעַר –
וַיִּרְתָּח!
וְשִׁשִּׁים רִבּוֹא פְּרִיצֵי רוּחוֹת
הָרֹאִים וְאֵינָם נִרְאִים,
בִּשְׁרִיקוֹת פְּרָאִים פָּשְׁטוּ עַל אַדִּירָיו
וַיֹּאחֲזוּם פִּתְאֹם בִּבְלֹרִיתָם,
וַיְטַלְטְלוּם טַלְטֵלָה, הָלְמוּ רֹאשָׁם –
וְרַעַם אַחֲרֵי רָעַם!
וּבָא מִתּוֹךְ הַסְּעָרָה קוֹל הֲמוֹן הַיַּעַר,
רְחַב הֲמוּלָה, כֶּבֶד תְּשׁוּאוֹת,
כִּשְׁאוֹן מִשְׁבָּרִים רְחוֹקִים כִּבְדֵי מַיִם,
וְכֻלּוֹ אוֹמֵר רַעַשׁ, רַעַשׁ, רָעַשׁ...
בִּשְׁעַת מְהוּמָה זוֹ – הַבְּרֵכָה,
מֻקֶּפֶת חוֹמָה שֶׁל-אַבִּירֵי חֹרֶשׁ,
עוֹד תַּעֲמִיק לַסְתִּיר בִּמְצוּלָתָהּ דְּגֵי זְהָבָהּ,
וּכְתִינוֹק נִבְעָת נֶחְבָּא בְלֵיל זְוָעָה
עֲצוּם עֵינַיִם תַּחַת כַּנְפֵי אִמּוֹ
וּלְכָל-בְּרַק נוּר מְנַצְנֵץ יָנִיד עַפְעָף –
כֵּן נַעֲוַת פָּנִים, שְׁחֹרַת מַיִם וּקְדֹרָנִית,
תִּתְכַּנֵּס-לָהּ בְּצֵל מָגִנָּהּ רַב הַפֹּארוֹת –
וְכֻלָּהּ רַעַד, רָעַד...
וּמִי יוֹדֵעַ,
הַחֲרֵדָה הִיא לִגְאוֹן אַדֶּרֶת יַעַר
וּלְתוֹעֲפוֹת צַמְרוֹתָיו הַמְבֻלָּקוֹת,
אוֹ צַר לָהּ עַל-יְפִי עוֹלָמָהּ הַצָּנוּעַ,
בְּהִיר הַחֲלוֹמוֹת, זַךְ הַמַּרְאוֹת,
אֲשֶׁר עֲבָרוֹ רוּחַ פִּתְאֹם וַיַּעְכְּרֶנּוּ,
וַהֲמוֹן חֶזְיוֹנוֹת הוֹד, טִפּוּחֵי לִבָּהּ,
הִרְהוּרֵי יוֹם וְהִרְהוּרֵי לַיְלָה,
בְּרֶגַע זַעַם אֶחָד שָׂם לִקְצָפָה.

בַּשַּׁחַר –
הַיַּעַר מַחֲרִישׁ עוֹד, עוֹד זוֹעֲפִים וַחֲרֵדִים
מִצְטַמְצְמִים אַחֲרוֹנֵי צְלָלָיו בַּמַּחֲבוֹאִים;
אַךְ אֵדֵי חָלָב חַמִּים, זוֹחֲלֵי עָפָר,
הֵחֵלּוּ כְבָר מְקַטְּרִים לוֹ, וְהִנָּם תּוֹעִים
וְנִתְלִים קְרָעִים קְרָעִים עַל-צַמְרוֹתָיו.
וּלְשׁוֹנוֹת רוּחַ קְטַנּוֹת, מְתוּקוֹת, פּוֹשְׁרוֹת,
כִּלשׁוֹן פִּי-תִינוֹק רַךְ עַל לְחָיֵי אִמּוֹ,
כְּבָר יָצְאוּ בָעֲלָטָה לְפַיֵּס אֶת-הַיַּעַר
מִצִּנַּת לַיְלָה וּמִזַּעְפּוֹ.
וּבוֹלְשׁוֹת הֵן רַכְרַכּוֹת, קַלּוֹת, נוֹחוֹת, בֵּין-הֶעָלִים
מְשׁוֹטְטוֹת מִסְּבָךְ לִסְבָךְ, מֵעֵץ לַחֲבֵרוֹ,
מְלַקְקוֹת אֶת-חֲלֵב הָאֵדִים הַלַּבְנוּנִים
אוֹ נוֹפְלוֹת אֶל פִּי קֵן וּמְזַעְזְעוֹת שָׁם שֶׁלֹּא מִדַּעַת
נוֹצָתוֹ שֶׁל אֶפְרוֹחַ רַךְ וְיָשֵׁן – –
וְשָׁם עַל-מְרוֹמֵי יַעַר עָמְדָה לָפוּשׁ
פַּמֵלִיָּא שֶׁל מַעֲלָה – שִׁפְעַת עָבִים,
הֲלֹא הֵם עַנְנֵי הַכָּבוֹד, עָבֵי שַׁחַר,
שֶׁדְּמוּת לָהֶם כַּעֲדַת אַלּוּפֵי קֶדֶם, זִקְנֵי עֶלְיוֹן,
הַנּוֹשְׂאִים מְגִלּוֹת סְתָרִים, זַעַם מֶלֶךְ, בְּיָדָם
מֵעוֹלָם אַחֵר לְעוֹלָם אַחֵר.
וְעָמַד אָז הַיַּעַר זָע וּמַחֲרִישׁ,
מְחַנֵּק בַּחֲרָדָה וּבִנְשִׁימָה כְבוּשָׁה
כָּל-נִיד, כָּל צִפְצוּף קַל שֶׁל-צִפּוֹר מִתְעוֹרֶרֶת,
וְכֻלּוֹ אוֹמֵר רְתֵת וְיִרְאַת כָּבוֹד – – –
בְּשָׁעָה זוֹ הַבְּרֵכָה הַנִּרְדֶּמֶת
תִּתְעַטֵּף-לָהּ, שַׁאֲנַנָּה, חַמָּה, חֲלָקָה,
בְּסָדִין קַל וְלָבָן – אֵד חֲוַחְוַר,
וּתְנוּמַת שַׁחַר תָּנֹם –
וּמִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא-תַחֲלֹם עַתָּה,
כִּי אַךְ לַשָּׁוְא נִכְבַּדֵּי שַׁחַק, נְשִׂיאֵי מָרוֹם,
יַרְחִיקוּ נְדוֹד לְבַקֵּשׁ עוֹלָם אַחֵר
בְּעֶבְרֵי יָם וּבְקַצְוֵי שְׁמֵי שָׁמָיִם –
וְעוֹלָם אַחֵר זֶה כֹּה-קָרוֹב הוּא כֹּה-קָרוֹב –
הֲרֵי הוּא כָאן מִלְּמַטָּה, כָּאן מִלְּמַטָּה
בְּלֵב הַבְּרֵכָה הַמֻּצְנָעַת.

וַאֲנִי בִּימֵי נְעוּרַי, חֶמְדַּת יָמַי,
אַךְ-רִפְרְפָה עָלַי רִאשׁוֹנָה כְּנַף הַשְּׁכִינָה,
וּלְבָבִי יָדַע עוֹד עֲרוֹג וּכְלוֹת וּתְמוֹהַּ דּוּמָם
וּלְבַקֵּשׁ מַחֲבֵא לִתְפִלָּתוֹ,
הָיִיתִי מַפְלִיג לִי כְּחֹם יוֹם קַיִץ
אֶל-מַמְלְכוּת הַשַּׁלְוָה הַנֶּאְדָּרָה –
לַעֲבִי הַיָּעַר.
וְשָׁם, בֵּין עֲצֵי-אֵל לֹא שָׁמְעוּ בַּת קוֹל קַרְדֹּם,
בִּשְׁבִיל יְדָעוֹ רַק הַזְּאֵב וְגִבּוֹר צַיִד,
הָיִיתִי תוֹעֶה לִי לְבַדִּי שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת,
מִתְיַחֵד עִם לְבָבִי וֵאלֹהַי עַד-בֹּאִי,
פָּסֹוַח וַעֲבוֹר בֵּין מוֹקְשֵׁי זָהָב,
אֶל-קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים שֶׁבַּיַּעַר – אֶל-בַּת עֵינוֹ:

מִבַּיִת לַפָּרֹכֶת שֶׁל הֶעָלִים,
שָׁם יֵשׁ אִי קָטֹן יָרֹק, רָפוּד דֶּשֶׁא,
אִי בוֹדֵד לוֹ, כְּעֵין עוֹלָם קָטֹן בִּפְנֵי עַצְמוֹ,
דְּבִיר קֹדֶשׁ שַׁאֲנָן, מֻצְנָע בֵּין צֶאֱלִים
שֶׁל-זִקְנֵי יַעַר רַחֲבֵי נוֹף וּמְסֻרְבְּלֵי צָמֶר:
תִּקְרָתוֹ – כִּפַּת תְּכֵלֶת קְטַנָּה,
הַכְּפוּיָה וּמֻנַּחַת עַל הָעֵצִים מַמָּשׁ,
רִצְפָּתוֹ – זְכוּכִית: בְּרֵכַת מַיִם זַכִּים,
רְאִי כֶסֶף בְּתוֹךְ מִסְגֶּרֶת דֶּשֶׁא רָטֹב,
וּבוֹ עוֹד עוֹלָם קָטֹן, עוֹלָם שֵׁנִי,
וּבְאֶמְצַע כִּפָּה זוֹ וּבְאֶמְצַע אוֹתָהּ בְּרֵכָה,
זוֹ נֶגֶד זוֹ, שְׁתֵּי אַבְנֵי כַדְכֹּד קְבוּעוֹת,
כַּדְכֻּדִּים גְּדוֹלִים וּמַבְהִיקִים –
שְׁנֵי שְׁמָשׁוֹת.

וּבְשִׁבְתִּי שָׁם עַל-שְׂפַת הַבְּרֵכָה, צוֹפֶה
בְּחִידַת שְׁנֵי עוֹלָמוֹת, עוֹלָם תְּאוֹמִים,
מִבְּלִי לָדַעַת מִי מִשְּׁנֵיהֶם קוֹדֵם,
וּמַטֶּה רֹאשִׁי תַּחַת בִּרְכַּת שָׂבֵי חֹרֶשׁ
מַרְעִיפֵי צֵל וָאוֹר וְשִׁיר וּשְׂרָף כְּאֶחָד –
הָיִיתִי מַרְגִּישׁ בַּעֲלִיל בִּנְבֹעַ חֶרֶשׁ
כְּעֵין שֶׁפַע רַעֲנָן חָדָשׁ אֶל נִשְׁמָתִי,
וּלְבָבִי, צְמֵא תַעֲלוּמָה רַבָּה, קְדוֹשָׁה,
אָז הוֹלֵךְ וּמִתְמַלֵּא דְּמִי תוֹחֶלֶת,
כְּאִלּוּ הוּא תוֹבֵעַ עוֹד וָעוֹד, וּמְצַפֶּה
לְגִלּוּי שְׁכִינָה קְרוֹבָה אוֹ לְגִלּוּי אֵלִיָּהוּ.
וּבְעוֹד קַשּׁוּבָה אָזְנִי וּמְיַחֶלֶת,
וּבְמַאֲוַיֵּי קָדְשׁוֹ לִבִּי יָחִיל, יִכְלֶה, יִגְוַע –
וּבַת קוֹל אֵל מִסְתַּתֵּר
תִּתְפּוֹצֵץ פִּתְאֹם מִן הַדְּמָמָה:
"אַיֶּכָּה!?"
וּמָלְאוּ נְאוֹת הַיַּעַר תְּמִיהָה גְדוֹלָה,
וּבְרוֹשֵׁי אֵל, אֶזְרָחִים רַעֲנַנִּים,
יִסְתַּכְּלוּ בִי בְּגַדְלוּת הוֹד, מִשְֹתָּאִים דּוּמָם,
כְּאוֹמְרִים: "מַה-לָּזֶה בֵינֵינוּ?"

שְׂפַת אֵלִים חֲרִישִׁית יֵשׁ, לְשׁוֹן חֲשָׁאִים,
לֹא-קוֹל וְלֹא הֲבָרָה לָהּ אַךְ גַּוְנֵי גְוָנִים;
וּקְסָמִים לָהּ וּתְמוּנוֹת הוֹד וּצְבָא חֶזְיוֹנוֹת,
בְּלָשׁוֹן זוֹ יִתְוַדַּע אֵל לִבְחִירֵי רוּחוֹ,
וּבָהּ יְהַרְהֵר שַׂר הָעוֹלָם אֶת-הִרְהוּרָיו,
וְיוֹצֵר אָמָן יִגְלֹם בָּהּ הֲגִיג לְבָבו
וּמָצָא פִתְרוֹן בָּהּ לַחֲלוֹם לֹא הָגוּי;
הֲלֹא הִיא לְשׁוֹן הַמַּרְאוֹת, שֶׁמִּתְגַּלָּה
בְּפַס רְקִיעַ תְּכֵלֶת וּבְמֶרְחָבָיו,
בְּזֹךְ עֲבִיבֵי כֶסֶף וּבִשְׁחוֹר גָּלְמֵיהֶם,
בְּרֶטֶט קָמַת פָּז וּבְגֵאוּת אֶרֶז אַדִּיר,
בְּרִפְרוּף כָּנָף צְחוֹרָה שֶׁל הַיּוֹנָה
וּבְמֻטּוֹת כַּנְפֵי נֶשֶׁר,
בִּיפִי גֵּו אִישׁ וּבְזֹהַר מַבַּט עָיִן,
בְּזַעַף יָם, בִּמְשׁוּבַת גַּלָּיו וּבִשְׂחוֹקָם,
בְּשִׁפְעַת לֵיל, בִּדְמִי כוֹכָבִים נוֹפְלִים
וּבְרַעַשׁ אוּרִים, נַהֲמַת יָם שַׁלְהָבוֹת
שֶׁל-זְרִיחוֹת שֶׁמֶשׁ וּשְׁקִיעוֹתָיו –
בְּלָשׁוֹן זוֹ, לְשׁוֹן הַלְּשׁוֹנוֹת, גַּם הַבְּרֵכָה
לִי חָדָה אֶת-חִידָתָהּ הָעוֹלָמִית.
וַחֲבוּיָה שָׁם בַּצֵּל, בְּהִירָה, שְׁלֵוָה, מַחֲשָׁה,
בַּכֹּל צוֹפִיָּה וְהַכֹּל צָפוּי בָּהּ, וְעִם-הַכֹּל מִשְׁתַּנָּה,
לִי נִדְמְתָה כְּאִלּוּ הִיא בַּת-עַיִן פְּקוּחָה
שֶׁל-שַׂר הַיַּעַר גְּדָל-הָרָזִים
וְאֶרֶךְ הַשַּׂרְעַפּוֹת."

» ביקורות נוספות של נונו
» ביקורות נוספות על ביאליק - שירים - כל שירי חיים נחמן ביאליק