אדי, איש תחזוקה קשיש בפארק שעשועים ובעברו לוחם, מאבד את חייו באירוע טראגי – דווקא ביום הולדתו ה־83.
במסע שלאחר המוות הוא פוגש חמישה אנשים מעולמו, כאלה שהשפיעו עליו או שהוא השפיע עליהם – גם מבלי לדעת. כל מפגש הוא שיעור, ניסיון לסגור מעגל, להשלים עם כאב ישן או להבין את חייו מזווית אחרת.
בכתיבה שמאזנת בין חמלה לפשטות, אלבום מושך את הקורא למסע של התבוננות, לא רק על אדי – אלא גם על עצמו. דוק של עצב שזור לאורך כל הסיפור, הטוויסט בסוף צובט את הלב, אבל הוא עטוף בתקווה, בסוג של נחמה שקטה והבטחה לסוף טוב לאדם וגם לסיפור.
זהו ספר חביב, לעיתים מעט פלצפני מדי לטעמי, אבל בסופו של דבר הוא עושה את העבודה.
⅘ בסולם מאני

אחד ה-ספרים שהשפיעו רבות על חיי. גרם לי לתהות מי נם אותם אנשים אשר נגעו בי בדרכם המופלאה. להם מגיעה מתנה הספר הזה. יש כמה וכמה כאלה. גם ספר ההמשך שלו מעניין.

חמשת האנשים שתפגוש בגן עדן/ מיץ' אלבום

את הספר הזה קניתי בטעות גמורה בעקבות שיחה עם מוכר ספרים נחמד מאוד בפתח תקווה, ואני מודה לו על כך מאוד. הספר מספר על אדי, לוחם לשעבר מבוגר וזועף שעובד למחייתו ובניגוד לרצונו בתור מתקן מתקנים בפארק שעשועים שנמצא על שפת האוקיינוס. הסיפור נפתח במותו של אדי, ומשם ממשיך ומתאר את חווית גן העדן שלו, שהיא אינה מה שרבים מאיתנו מדמיינים. במקום גן עדן פרחוני ויפה, הוא פוגש חמישה אנשים שונים. את חלקם הוא מכיר, בחלקם הוא מעולם לא פגש. מה משותף להם? במידה זו או אחרת, כולם השפיעו על חייו עמוקות בדרכים שונות, וכעת הם ילמדו אותו משהו על החיים עצמם.

עכשיו, אחרי שקראתם את התקציר בטח עלו לכם כל מיני שמות תואר לסיפור שכזה. חינוכי? קלישאתי? רומנטי? ואני אומר, כןןןן תביאו לי עוד מזה בבקשה! מיץ' אלבום פה יצר ספר שהוא כל מה שאני רוצה מספר. מריר במידה, מצחיק במידה, ובעיקר מעורר רצון עז ללכת ולחבק את כל מי שאתה אוהב.
הכתיבה של הספר מעולה לדעתי, ואמנם יש שם רק דמות אחת וכל השאר הן בסך הכל תפאורה אליה, אבל איזו דמות נהדרת זו. אדי כתוב היטב, ועם כל שלב בספר לומדים עליו עוד ומוצאים דברים חדשים.
דבר אחרון, וזה סיפור האהבה. כמו בסקירה שלי על איש ושמו אובה, גם פה אני חייב לציין את סיפור האהבה המרכזי של הספר. אותו סוג של סיפור אהבה, של אהבה מהחיים עצמם. לא משהו נחמד של דיסני שבו הסיפור נגמר בחתונה וזיקוקים, אלא גם בחיים שחיים אחר כך ביחד. בכל המתחים והחיכוכים והאהבה שמשאירה הכל ביחד.

נ.ב.
אל תשאילו את הספר הזה לאחיות הגדולות שלכן, כי היא לא תחזיר לכם אותו במשך שנה. מניסיון!

בסדר, למי שחושש מהמוות אל תחשוש, לפחות זה המסר שהרומן מנסה להעביר. ספר מעולה לטיסה ארוכה, לתור למנתח לפני ההרדמה מעבר לזה זה בסדר לא חוויה מרעישה.

יש לי כמעט את כל הספרים של מיץ אלבום. כשראיתי שיש לו ספר חדש ובמחיר שפוי ישר רכשתי אותו...
הספר מתחיל מהסוף... כשאדי מת....


אדי הוא לוחם לשעבר העובד כאיש תחזוקה של מתקני שעשועים בלונה פארק, הוא ממורמר וביום הולדתו ה-83 הוא מת.

בעצם זו ההתחלה והסוף של הפרק הראשון אך... וכאן הטוויסט.. אנחנו מתחילים להכיר את אדי אחרי שהוא מת אנחנו קוראים רק חלק מאיך שהוא מת ואז...
בגן עדן הוא פוגש 5 אנשים.. לא אומר איזה.. אך אציין שכל פעם אנחנו מבינים יותר את חייו של אדי ולמה עשה מה שעה בחייו ואיך הגיע לאן שהגיע..


בפועל אנחנו מגלים איך הנשמה צריכה שלווה בשבילה ובשביל אנשים אחרים שצריך לסלוח להם... לפעמים אנחנו לא יודעים למה אנחנו כועסים, ובפועל הסיפור היה אחר אך האדם לא סיפר לנו ושמר לעצמו סוד קשה..

הספר מומלץ מאוד. אני אוהבת את הכתיבה של אלבום. שווה מאוד.
תנסו להבין את הספר מעבר לסיפור הבנלי. תנסו לוותר לעצמכם ולסלוח לאחרים, כי לפעמים מה שאנחנו רואים מכאן לא רואים משם... תהנו.

יצא לכם פעם לחשוב מיהם חמשת האנשים שתפגשו בגן העדן?
אם לא, אני לא אהיה מופתע. זה די מוזר שמישהו יחשוב מיהם חמשת האנשים שהוא יפגוש בגן העדן- כי קודם כל, מי אמר שיש גן עדן? ושנית, אפילו אם יש דבר כזה גן עדן אז מי אמר שהוא עצמו יהיה בו ולא, בואו נגיד- בגיהינום? שלישית, אפילו אם יש דבר כזה גן עדן ואפילו אם הוא באמת יהיה שם אז מי אמר שהוא יפגוש שם מישהו? ואחרית, אפילו אם הוא יפגוש שם מישהו (מצטער, פשוט לא היה לי כוח לחזור על הכל מהתחלה) אז מי אמר שדווקא חמש ולא שש או שבע או כל מספר אחר?
בכל מקרה, אין הרבה סיכויים שמישהו יחשוב על זה.
חוץ ממני.

האמת היא שעד ששמעתי על הספר הזה לראשונה, גם אני כמו כולם (כנראה) לא דנתי בשאלה הזאת, אבל איך ששמעתי על הספר (ליתר דיוק, על השם שלו) התחלתי לחשוב מיהם חמשת האנשים שכנראה אפגוש בגן העדן.
האיש הראשון- מלאך המוות כמובן.
האיש השני- כנראה גם אלוהים או משהו כזה.
האיש השלישי- למען האמת, זה כמה אנשים, כלומר השותפים החדשים שלי לבית החדש שלי הכוללים את: המשפחה החברים, חיות המחמד שהיו לי (והם כבר אינם) וכ'ו.
האיש הרביעי- כנראה שאת הכפיל שלי. ליתר דיוק, הכפיל השטני שלי (מוחעוחעוחע)
והאיש החמישי- איכשהו, המקום הזה תמיד נותר ריק, לאדם שיבוא ויתפוס את המקום. היה קשה לי למצוא עוד מישהו שיכול להיות האיש החמישי. הרי את כל האפשרויות ההגיונות כבר אמרתי!
התשובה לבעיה נפתרה ברגע שבו הסתכלתי על שמו של הסופר: מיץ אלבום- ומיד ידעתי שהוא האיש הזה. מיץ' אלבום למי שלא מכיר, הוא סופר נהדר וכישרוני ממדרגה ראשונה. אמנם לא קראתי את כל ספריו אבל ממה שהצלחתי לקרוא- נורא אהבתי. הוא כותב ברגש, בתבונה ו... מדהים. וחוץ מזה, רוב ספריו עוסקים במוות אז מן הסתם גם לפי קריטריון זה הוא מתאים להיות האדם החמישי.
אז זהו, הרשימה מסודרת! עכשיו רק צריך לפתוח את הספר הדקיק הזה במשקל נוצה, להשאב לעולם הקסום של אלבום ו... זהו. כמו שאתם מבינים, אני עדיין בספריה ואחרי שקראתי את הנסיך הקטן, נפשי לא ידעה שובע לעוד ספרים ורציתי עוד ועוד, כמה שיותר ספרים להספיק לקרוא- לקרוא בספריה זו חוויה חדשה וממכרת כפי שהספקתי לראות. (מה גם שאמי עדיין לא באה אז ראיתי שיש לי מספיק זמן לעוד ספר אחד לפחות!)
חבל שקראתי אותו. הוא הרס לי את כל התשובות. לא נפלתי מהספר הזה. אני לא יודע אם זה בגלל שקראתי אותו בספריה ולא בבית (ומדי זמן שלחתי מבטים חטופים לכיוון הכניסה כדי לראות אם אמא שלי באה- הסירו דאגה מלבכם, היא לא) יכול להיות שזה בגלל שאחרי 2 ספרים של מיץ' כבר די קל להבין את הסגנון שלו וכבר אי אפשר להנות מספריו כמו שצריך, ואולי כי הוא פשוט פחות טוב מכל השאר.
או ארבעתם ביחד.
כך או כך אני מעדיף שלא לחפור לכם ולספר לכם קצת על התקציר.
מדובר בסיפור על אדם שבכל סוף יום, הוא דואג לתיקונם של מתקנים בלונה פאק, לבל תאונה תתרחש ביום ל[מחרת (אני מאוד מקווה שבמשך היום הוא נהנה מהמתקנים כי אם לא, תסלחו לי, הוא סתם פראייר) בכל מקרה, יום אחד הסיוט של החיים שלו, מתרחש מול עיניו ותאונה מתרחשת. הוא מגיע לגן עדן, שם הוא פוגש 5 אנשים ועובר הרפתקאות הזויות- זה הרגע שבו נטשתי אותו כי הוא פשוט לא כתוב בסגנון מיץ'י אלבומי! (כנראה שהאפשרות הכי סבירה מבין הארבעה היא שהוא פשוט פחות טוב משאר הספרים שקראתי אצלו) היה בו משהו ממוסחר כזה, משהו מאוס.
אז לא, הוא לא כזה גרוע וסך הכל אם לא באים אליו עם ציפיה כזו גדולה כמו שאני באתי, אז די אפשר להנות ממנו איכשהו.

ספר בינוני כזה. עכשיו אצטרך לקרוא עוד ספר כדי שיוכיח לי שהקריאה בספריה היא לא תענוג חד פעמי- ולקוות שאמא שלי תתעכב ומשהו יקרה לה (לא אל תדאגו! לא משהו נורא כמו רצח, פגישה מעצבנת עם עורכי דין מעצבנים, או שוד תיקים (תאמינו או לא, זה קרה לה פעם. ועוד בנוכחותי!) אלא משהו קטן כמו עיכוב. לא ביג דיל)

בכל מקרה, נקסט.

כיף, כיף גדול.
רעיון מקורי ביותר עם פלאשבקים ואפקטי זמן.
מדהים איך נוצרת משמעות לדברים הכי קטנים והדבר מורגש מאד בספר.
הראש שלי נפתח מחדש כל פעם שפתחתי את הספר

ספר כ"כ טוב.
גורם להבין עד כמה כל דבר קטן בחיים הוא בעל משמעות גדולה הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים לשער.

מומלץ בחום.

אומרים שמכל הדברים שיש בחיים, רק דבר אחד הנו בטוח - המוות. וכמה שהידיעה הזו הנה ברורה, אנחנו מתקשים לקבל אותה ומנסים כל חיינו להתמודד עם ההבנה הכואבת, שבסוף כולנו נמות.
הספר הנוכחי הוא דוגמא להתמודדות חסרת תוחלת שכזו. גבר מבוגר, למוד סבל ואכזבות בחייו, איש טוב בסך הכול אך כמו כולנו הצליח גם לפגוע באנשים אחרים, בהם גם אלה שיקרים לו יותר מכל, מוצא את מותו, עוד בתחילת הספר, כתוצאה מתאונת עבודה. נשמתו עולה אל גן העדן ושם הוא עובר סדרת חינוך שתלמד אותו על המשמעויות של חייו ושל הכאבים שחווה במהלכם.
הספר הזה הוא ניסיון נואש למדי להתמודד עם המוות ועם הסופיות המוחלטת של החיים באמצעות הפיכתו למעין סוכריה צבעונית ומתוקה, כמו איזה סרט גרוע בערוץ "הולמרק", למי שזוכר. ואין לי מה להוסיף בנדון.