ביקורת ספרותית על ללכת אחרי הלב - סיפורה של אמה ג'ונס מאת יונית עובד

---

אם תהיתם לעצמכם איך אפשר לקחת סיפור/נושא עם פוטנציאל טוב ולהצליח להרוס אותו- זה בדיוק הספר. וככה הסופרת הצליחה לעשות זאת (זהירות ספויילרים לרוב):

1. הסופרת הופכת כל דיאלוג תמים בין הדמויות להרצאה בנושא העצמה אישית וקאוצ'ינג. חבל שהסופרת לא סומכת על הקורא שיהיה מספיק חכם כדי להפנים את המסר שרמוז בצורה ברורה בשם הספר ושנכתב בצורה גלויה לאורך העלילה, וטורחת לחזור על המסר ולהזכיר אותו שוב ושוב (ושוב) עד שהקורא רוצה לצעוק די! מספיק! הבנתי! זה ספר קריאה, לא ספר מודעות אישית, קריאת הדיאלוגים בין כל הדמויות היתה מתישה ומשעממת ובשלב כלשהו כשהבנתי את הפואנטה (כלומר שיש פה מנטרה שחוזרת על עצמה בלי סוף ובלי חידוש) פשוט דילגתי על הדיאלוגים האלו.

2. חוסר אמינות. לאורך כל הספר. וזה לא משנה אם זה בעובדות- למשל שריצ'רד אמור להיות גדול מקייצ'ל ב15 שנה מה שיוצא לפי חישוב גס שערכתי שבסוף הספר הוא אמור להיות כבר בן קרוב ל-80 מה שכמובן לא לגמרי מסתדר עם העלילה. או למשל כשאמה מתארת את אביה ואמה בתור אנשים נפלאים ובעלי מידות טובות אבל שני עמודים אח"כ מספרת איך אבא שלה ירד עליה והציק לה כשהיתה מחוסרת עבודה. או למשל כאנחנו קוראים שתי דקות ביומן אבל היא מספרת שהיא קראה כבר שעות ועייפה. או שנראה שהיא בכלל לא עובדת שם כי היא וחנה רק מדברות כל היום בין מבוקר ללילה. והכי גרוע שאולי הייתי צריכה לכתוב את זה ראשון- איך לעזאזל היומן נשלח בדואק לרייצ'ל כשהיא מספרת שהוא בעצם אבד לה? היא הרי לא שלחה אותו לעצמה. זה פשוט קטע לא ברור. ויש עוד המון המון המון חוסר דיוקים ודברים שלא מסתדרים לאורך כל הספר.

3. עלילה מופרכת. האמת שהספר מתחיל יחסית בצורה נסבלת אבל ברגע שהיא מחליטה להיפטר מאן ועמנואל בצורה כ"כ חסרת מעוף היה לי כבר ברור שאיכשהו בסוף יתגלה שגם אמה היא הבת שלהן. זה היה פשוט ברור ומופרך לחלוטין (גם במסגרת הדמיון המתקבל על הדעת שיש בספרים מתוקף היותם ספרים).

4. עודף מידע. איך הסיפור של אמא של אמה קשור ומקדם את העלילה? נראה שהתרומה היחידה שלו היא שהסופרת תוכל להביא עוד קלישאות נבובות דרך הסיפור שלו. מה תורם הסיפור של שילה ולינדה? סתם סיפור בתוך סיפור שלא קשור לכלום. בכריכת הספר כתוב "סיפורה של אמה ג'ונס" אבל למרבה הצער בסיפור שלה לא קורה כמעט כלום- לאורך כל הספר כמעט מסופרים סיפורים של אנשים שונים שחיים במגע עם אמה ומספרים את הסיפור שלהם בעוד שבחייה של אמה -רוב הזמן, לא קורה כלום.

5. הכללות בלי סוף. כל הנשים הן כאלו. כל הגברים הם כאלו. הסופרת לקחה נושא שנקרא לו "טעון" ורוצה להראות את הצד היפה שלו אז מוזר מאוד שהיא נופלת באותו מקום ובעצמה יוצאת בהכללות על גברים ועל נשים.

חבל. פשוט חבל. סיפור שהיה יכול להיות יפהפה, חדשני ורגיש לו הסופרת היתה משכילה אך ורק לספר את הסיפור, שבעצם היותו מעביר את המסר שהיא רוצה להעביר, לו היתה משנה קצת את סיפור המסגרת והופכת אותו ליותר מציאותי ומתקבל על הדעת ובעיקר- מקצרת את הספר במחצית מאורכו ואת כל מה שהיתה מוציאה היתה כותבת במקום זה ספר מודעות אישית או ווטאבר אם כ"כ בער לה לכתוב את כל אותן "תובנות" אליהן היא הגיעה (בהערת אגב- נשמע די ברור שבסוף הספר אמה היא בעצם הסופרת). אבל היא לא עשתה את זה ולכן מה שהתקבל בסופו של דבר זה ספר מתיש ומעיק שהקורא הממוצע יטרח לקרוא בו רק את קטעי היומן ואת השאר לקרוא בדילוגים.

» ביקורות נוספות של גלית
» ביקורות נוספות על ללכת אחרי הלב - סיפורה של אמה ג'ונס