אם תהיתם לעצמכם איך אפשר לקחת סיפור/נושא עם פוטנציאל טוב ולהצליח להרוס אותו- זה בדיוק הספר. וככה הסופרת הצליחה לעשות זאת (זהירות ספויילרים לרוב):

1. הסופרת הופכת כל דיאלוג תמים בין הדמויות להרצאה בנושא העצמה אישית וקאוצ'ינג. חבל שהסופרת לא סומכת על הקורא שיהיה מספיק חכם כדי להפנים את המסר שרמוז בצורה ברורה בשם הספר ושנכתב בצורה גלויה לאורך העלילה, וטורחת לחזור על המסר ולהזכיר אותו שוב ושוב (ושוב) עד שהקורא רוצה לצעוק די! מספיק! הבנתי! זה ספר קריאה, לא ספר מודעות אישית, קריאת הדיאלוגים בין כל הדמויות היתה מתישה ומשעממת ובשלב כלשהו כשהבנתי את הפואנטה (כלומר שיש פה מנטרה שחוזרת על עצמה בלי סוף ובלי חידוש) פשוט דילגתי על הדיאלוגים האלו.

2. חוסר אמינות. לאורך כל הספר. וזה לא משנה אם זה בעובדות- למשל שריצ'רד אמור להיות גדול מקייצ'ל ב15 שנה מה שיוצא לפי חישוב גס שערכתי שבסוף הספר הוא אמור להיות כבר בן קרוב ל-80 מה שכמובן לא לגמרי מסתדר עם העלילה. או למשל כשאמה מתארת את אביה ואמה בתור אנשים נפלאים ובעלי מידות טובות אבל שני עמודים אח"כ מספרת איך אבא שלה ירד עליה והציק לה כשהיתה מחוסרת עבודה. או למשל כאנחנו קוראים שתי דקות ביומן אבל היא מספרת שהיא קראה כבר שעות ועייפה. או שנראה שהיא בכלל לא עובדת שם כי היא וחנה רק מדברות כל היום בין מבוקר ללילה. והכי גרוע שאולי הייתי צריכה לכתוב את זה ראשון- איך לעזאזל היומן נשלח בדואק לרייצ'ל כשהיא מספרת שהוא בעצם אבד לה? היא הרי לא שלחה אותו לעצמה. זה פשוט קטע לא ברור. ויש עוד המון המון המון חוסר דיוקים ודברים שלא מסתדרים לאורך כל הספר.

3. עלילה מופרכת. האמת שהספר מתחיל יחסית בצורה נסבלת אבל ברגע שהיא מחליטה להיפטר מאן ועמנואל בצורה כ"כ חסרת מעוף היה לי כבר ברור שאיכשהו בסוף יתגלה שגם אמה היא הבת שלהן. זה היה פשוט ברור ומופרך לחלוטין (גם במסגרת הדמיון המתקבל על הדעת שיש בספרים מתוקף היותם ספרים).

4. עודף מידע. איך הסיפור של אמא של אמה קשור ומקדם את העלילה? נראה שהתרומה היחידה שלו היא שהסופרת תוכל להביא עוד קלישאות נבובות דרך הסיפור שלו. מה תורם הסיפור של שילה ולינדה? סתם סיפור בתוך סיפור שלא קשור לכלום. בכריכת הספר כתוב "סיפורה של אמה ג'ונס" אבל למרבה הצער בסיפור שלה לא קורה כמעט כלום- לאורך כל הספר כמעט מסופרים סיפורים של אנשים שונים שחיים במגע עם אמה ומספרים את הסיפור שלהם בעוד שבחייה של אמה -רוב הזמן, לא קורה כלום.

5. הכללות בלי סוף. כל הנשים הן כאלו. כל הגברים הם כאלו. הסופרת לקחה נושא שנקרא לו "טעון" ורוצה להראות את הצד היפה שלו אז מוזר מאוד שהיא נופלת באותו מקום ובעצמה יוצאת בהכללות על גברים ועל נשים.

חבל. פשוט חבל. סיפור שהיה יכול להיות יפהפה, חדשני ורגיש לו הסופרת היתה משכילה אך ורק לספר את הסיפור, שבעצם היותו מעביר את המסר שהיא רוצה להעביר, לו היתה משנה קצת את סיפור המסגרת והופכת אותו ליותר מציאותי ומתקבל על הדעת ובעיקר- מקצרת את הספר במחצית מאורכו ואת כל מה שהיתה מוציאה היתה כותבת במקום זה ספר מודעות אישית או ווטאבר אם כ"כ בער לה לכתוב את כל אותן "תובנות" אליהן היא הגיעה (בהערת אגב- נשמע די ברור שבסוף הספר אמה היא בעצם הסופרת). אבל היא לא עשתה את זה ולכן מה שהתקבל בסופו של דבר זה ספר מתיש ומעיק שהקורא הממוצע יטרח לקרוא בו רק את קטעי היומן ואת השאר לקרוא בדילוגים.

ללכת אחרי הלב,מה אני אגיד לכם?
הרגשתי בזמן הקריאה שהספר יצא מהארון.
הספר מספר סיפור אהבה נדיר במינו,
אהבת אישה לאישה,היו קטעים בספר שהרגשתי שזהו
הסופרת קצת הגזימה בתאורים רומטיים ואינטימיים בין שתי נשים.
אבל העלילה עצמה יוצאת מן הכלל .
משאירה סוג של סקרנות לקורא.
ספר שונה מי מה שאהחנו רגילים לקרוא .
אבל גם סיפור נפלא~~~~~~~

הייתי באילת עם אמא שלי בחופשה,
כשאקסית מיתולוגית כתבה לי הודעה שכדאי לי לקרוא את הספר הזה, כי הוא מזכיר את הסיפור שלנו
האמת שלא התמהמתי ומיד קניתי את הספר בחנות ספרים הקרובה (קודם כל..מפתיע וטוב למצוא ספר להט"בי בצומת ספרים)
ואפשר להגיד שמאותו רגע, עוד מהעמוד הראשון!!! כבר שכחתי שאני עם אמא שלי בחופשה, כל מה שעשיתי, ליד הבריכה, לפני השינה, בחדר אוכל!!! זה רק לקרוא את הספר המהפנט הזה..
הכתיבה של יונית עובד סוחפת פנימה, נתתי גם לאמא שלי לקרוא אותו כדי להבין קצת את עולם אהבת הנשים, וגם היא התלהבה.
בקיצור, מומלץ מומלץ מומלץ.

המחברת אצלי בפייסבוק:) אני רק יגיד שהספר הזה שבר לי את הלב ותיקן אותו ביחד...הרגשתי שהלכתי באותו מישור של אובדן ומציאת האבוד..גם אני איבדתי אהבה גדולה:) חזק חזק!! ומומלץ ביותר
הביא אותי לידי דמעות

אין לי ביקורת בונה, בעיקר תיארתי לעצמי שזה לא ספר לילדה בגילי(לא מבחינת התוכן, אלא פשוט, צעירונת) אבל לא יכולתי להתעלם מעצם העובדה שזה שכב על שולחנה של אימי כבר במשך כמה חודשים, אסף אבק מעצמו. וטוב, מעצם היותי קיטשית המילה "לב" כבר שבתה אותי ותפסה לי את העין. זה הספר היחידי שאימי אי פעם סיימה, למרות שהיא מתיימרת להיות ל"תולעת ספרים". זהו ספר עם כתיבה מעולה, ודיוק בנקודות החשובות. היה לי כיף ומדהים להישאב לתוך הספר הזה, הרגע הזה שבו החיים שלך נראים כה חסרי משמעות, שאתה נודד לבד חסר תקווה - והספר הזה נופל לידייך. מומלץ לכל מי שיש לו חור קטן בלב להשלים. מומלץ בחום אפילו!

ספר מיותר - שכולו טלנובלה עמוסה בהתרחשויות בלתי אמינות ובתיאורים סתמיים העולים ממוחה של המחברת בבואה לספר על אהבת נשים. ספר רדוד, המספר בשפה פשוטה ביותר על אהבת נשים בדרך שמהווה עלבון לנשים הלסביות המציגה את אהבתן ללא עומק רגשי או כאב אמיתי אלא אהבה הבאה בעקבות דרך בשרים של "ללכת אחרי הגוף" בהדגשת המשיכה לגוף יפה, גוף אשה מושך מבחינה מינית עם המון עושר וכסף מסביב ואפוף במכוניות פאר ובבגדים. כאשר דמותה האמיתית של האשה ועיסוקיה נזנחים ע"י המחברת ובעיניה הם לא קובעים באהבה. וכמו בכל הטלנובלות בדרך לא דרך וללא כל היגיון כל הדמויות שמופיעות בספר לבסוף מתאחדות שהרי כבר נאמר כי סוף טוב הכל טוב!

החוויה שחויתי כשקראתי מדהימה. הספר לקח אותי למקומות רחוקים. וגם למקומות הכי קרובים, למסע בתוך עצמי. הכריכה אמנם לא משהו והייתי צריכה שיכנוע כדי לקוא אותו. אך מרגע שפתחתי אותו לא יכולתי לסגור עד הסוף.

קראתי את הספר - אני אישית לא ממליצה עליו , ספר ארוך עם יותר מדי התרחשויות שלא קשורות זה לזה , הסופרת מעבירה יותר מדי מסר משלה דרך כל דמות וזה פשוט מאוד ארוך ומשעמם. דעתי האישית .

אחד הספרים המביכים ביותר שיצא לי לקרוא. המסר המרכזי מתיימר להיות נאור ופורץ גבולות אך למעשה עמוס לעייפה בהתרחשויות בלתי קשורות, הזויות ומגוחכות והעלילה תלושה לחלוטין. עם זאת, אני חייבת לציין כי שמעתי על נשים רבות שמאד נהנו מהספר. אני מניחה שסוג הנאה זה דומה להנאה המופקת מצפייה בערוץ ויוה- העדפת הקיטצ' על פני איכות הסיפור. ייתכן כי המסר המרכזי "ללכת אחרי הלב" לוחץ על כמה נק רגישות אצל חלק מהקוראים אך דרושה לכך התעלמות חמורה מאיכות הספר הנמוכה.