יום שלישי נגמר/ניקי פרנץ'
TUESDAY'S GONE-NICCI FRENCE
לי יניני-חוות דעת אישית
נתונים טכניים:
שם הספר: יום שלישי נגמר
שם הסופר/ת: ניקי פרנץ'
שפת המקור: אנגלית
הוצאה לאור: ידיעות אחרונות *ספרי חמד
עורך אחראי: דב איכנולד
עורכת הספרות המתורגמת: נטע גורוביץ
עיצוב עטיפה: סטודיו פיני חמו
ז'אנר: פרוזה
מספר עמודים: 431
שנה: 2013
סקירה:
WOW...
את הסקירה אני כותבת אחרי שהכנתי לעצמי כוס קפה כדי להירגע... זה אמיתי אני לא צוחקת!
ספר מקסים שלא ברור לי למה קוראים לו פרוזה אני הייתי מקטלגת אותו כספר מתח. זהו הספר השני בסדרה לאחר הספר שיצא לאור "יום שני הכחול". (בעוונותיי עוד לא קראתי את הספר הראשון ובהחלט אקרא אותו בקרוב).
כשהגעתי לדפיו האחרונים של הספר נשימותיי הפכו לתכופות יותר כאילו אני הייתי ד"ר פרידה קליין.... כשתקראו תבינו למה....
הסיפור מתחיל בכך שמגי ברנן מהשרות הסוציאלי עורכת ביקור אצל הגב' מישל דויס. מישל - אישה מוזרה, עם שיער דליל מוברש ואולי מוברש יותר מידי, לבושה בשמלה פרחונית מקבלת את פניה של מגי ברנן בביתה. מגי בודקת את הבית בה מתגוררת מישל דויס וענן סמיך של זבובים מקבל את פניה למרות שבתחילה ניראה הבית מאוד מסודר ונקי.
ומה רואות עיניה של מגי ברנן?
גופת גבר נפוח ומבוקע יושב על הספר שבתחילה ניראה עטוף במין חליפת צלילה וכנראה מת מזמן.
מי זו מישל דויס?
בת 51 שוחררה מבית חולים, עברה אבחון פסיכולוגי ללא ממצאים מיוחדים לגבי בריאותה הנפשית, מתגוררת כחודש ברחוב האורד ובלי תלונות מיוחדות מהשכנים. לאור מצבה הנפשי של מישל דויס המאובחנת בתסמונת קפגרא* לא ניתן היה להבין כיצד הגיע גופת הגבר לביתה של מישל.
מכאן המלאכה מועברת לקצין החקירות פקד קרלסון והפסיכותרפיסטית -ד"ר פרידה קליין.
ד"ר פרידה קליין היא דמות מאוד משמעותית בסיפור הזה. חיה בגפה, נפרדה מסנדי....
ציטוט עמוד 42: "האיש שהרשתה לעצמה לאהוב ושעזב לפני שנה וחודש..."
למרות שסנדי כותב לה אימלים, מתקשר ומנסה ליצור קשר היא לא נענית להם. צליל קולו במשיבון הופך את ביטנה ומגביר בכל פעם מחדש את פעימות ליבה. פרידה סירבה להצטרף לסנדי לאמריקה. היא ביקשה שיישאר איתה אבל הוא אמר שאינו יכול....
ד"ר פרידה קליין היא אישה מאוד מרתקת, מגוונת, סרקסטית ומעניינת. היא גם זו "שמחזיקה" את הסיפור. עוזרת למשטרה על בסיס התנדבותי, יש לה אינסטינקטים טבעיים, נכנסת פרטים ועל כל זה יש לה גם את החיים שלה. היא עצובה, בודדה, לילותיה מלווים בנדודי שינה ובחלומות שמרחיקים שינה מעיניה.
גם לקצין החקירות – פקד קרלסון יש את הבעיות שלו. גרוש עם שני ילדים שנמצאים במשמורת האם. אשתו - גרושתו עומדת להינשא בשנית לבוב שעל הפרק, עזיבת בריטון ונדידה יחד עם הילדים המשותפים למדריד. (הוא לא אהב את המרחק הגיאוגרפי מילדיו, אך לבסוף נעתר לבקשת גרושתו, גם ככה הוא לא בילה עימם-עובדה שמאוד הציקה לו).
בין פרידה לקרלסון יש שיתוף פעולה הדוק והחקירה מסתבכת ומסתעפת לכל מיני כיוונים. אט אט נחשפת לעיני הקורא דמותו של הנרצח. השכנה מדווחת על היעלמותו של השכן ששמו רוברט פול, האם זה אותו רוברט פול שהמשטרה מחפשת? האם שמו ברטי? רובי? מי האיש שהפגין שכנות כ"כ טובה, מאזין טוב והעניק תשומת לב לאנשים? מי האיש שרוחש כבוד לאנשים ועוזר להם?
ציטוט עמוד 307: "פול היה מעין שחקן שגילם דמות אחרת בכל מפגש, שהעניק לכל אדם את הדמות שהיה זקוק לה, את הדמות שידע שתפתה אותו...."
סודות לא היו חסרים בספר הזה.... ציטוט עמוד 339: "הארי חייך. אני יכול להראות לך שברגע שאת פותחת הכול ומסתכלת במספרים, זה לא כל כך נורא. הבעיות נוצרות כשיש סודות, כשלא מתמודדים עם דברים".
ציטוט מעמוד 394: "אולי בגלל זה הוא הצליח כל כך במה שהוא עשה, הוסיפה פרידה. הוא נהיה כל מה שאנשים רצו שיהיה, הוא נעשה מעין מראה לקורבנות שלו, שיקף להם את העצמי שהם רצו לראות".... למרי אורטון הוא היה הבן האובד, לאשלינג וייאט הוא היה המאהב במקום הבעל שאיבדה, לג'זמין שריב היה ידיד ומוודה. הוא היה כל אחד ואף אחד, הנוכל המושלם. מעניין מיהו היה לעצמו, מה ראה כשהסתכל במראה כשהחזיק מול הפנים שלו. האם הוא ראה משהו?"
אהבתי את פרידה וקרלסון הם שולבו בסיפור ככפפה ליד. פרידה ריתקה אותי ודמותה שבתה את ליבי...
ציטוט מעמוד 413: "כולנו חוששים לקבל את החירות שיש לנו, מישהו אמר לה פעם, רובן? ואולי קראה את זה? האומנם היא פוחדת להתייצב מול חירותה שלה?"
ככל שמתקדמים בסיפור ניתקל בדמויות נוספות מרתקות ומעניינות. הספר מאוד מסקרן וכמו שכתבתי בתחילת דבריי קשה מאוד לנשום בדפיו האחרונים ולפני שממשיכים הלאה.
זהו סיפור על חקירת רצח עם פיתולים, עם מקצב מהיר, שמידי פעם גם גורם לתהפוכות בבטן ולפעימות לב לא סדירות. (אז שימו לב הזהרתי אתכם... )
לדעתי הספר הזה אפשר שיהפוך ללהיט קולנועי ולצערי מלאכת הליהוק לא תהיה קלה.
לדעתי כל אוהבי הז'אנר של מתח מתוחכם מתובל בפרוזה, יתאהבו בספר הזה וירצו להמשיך ולקרוא את כל הספרים שצפויים בסדרת המתח הנוכחית.
אהבתי את הכריכה שנבחרה בטוב טעם... לונדון ברקע של ערפילי בוקר עמומים, קצת קודרים כמסתירי סוד .... כבר מסקרן לא?
לי יניני
*הועתק מויקיפדיה
תסמונת קַפְּגְרָא (מכונה גם "אשליית הכפיל", באנגלית: Capgras delusion או Capgras syndrome, בצרפתית: Délire d'illusion des sosies de Capgras) היא הפרעה נפשית שבה אדם מחזיק במחשבת שווא לפיה קיים כפיל המשמש לו תאום זהה, המתחזה לו ומחליף אותו, או שהוא מאמין בקיומו של כפיל המתחזה לאדם קרוב לו כגון חבר, בן זוג או בן משפחה. תסמונת קפגרא מסווגת כסינדרום מסוג הפרעה ביכולת הזיהוי, הכולל זיהוי שגוי של אנשים, מקומות או אובייקטים, והיא יכולה להופיע באופן אקוטי, ארעי או כרוני.